פרשת קדושים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פָּרָשַׁת קְדֹשִׁים היא פרשת השבוע השביעית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק י"ט, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ', פסוק כ"ז.

בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת קדושים ביחד עם פרשת אחרי מות.

תוכן הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת קדושים היא מהפרשות עם המספר הרב ביותר של מצוות בנושאים שונים. על המכנה המשותף שלהן מעיד הפסוק הפותח את הפרשה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." על פסוק זה אומר המדרש שפרשה זאת נאמרה במעמד הקהל, בנוכחות כל עם ישראל, מאחר שבפרשה זו יש יסודות תורה רבים.

בין המצוות בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרדים והתימנים מפטירים בספר יחזקאל פרק כ' (הספרדים מתחילים בפסוק ב והתימנים בפסוק א; התימנים עוצרים בפסוק טו והספרדים בפסוק כ). בפרק זה מתאר יחזקאל כיצד ציווה ה', אחרי יציאת מצרים את בני ישראל "את חוקותי ואת משפטי הודעתי אותם, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", וכיצד בני ישראל לא שמרו את הציוויים האלה.

האשכנזים מפטירים בספר עמוס, פרק ט' פסוק ז-טו. בפרק זה מתאר עמוס את ההבדל בין ישראל לגויים, ומתאר את הגאולה העתידה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטים בקדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]