גולדפינגר

גולדפינגר
Goldfinger

כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על	גולדפינגר
בימוי	גאי המילטון
הופק בידי	אלברט ברוקולי הארי זלצמן
תסריט	איאן פלמינג (סופר) ריצ'רד מייבאום פול דאן
עריכה	פיטר האנט
שחקנים ראשיים	שון קונרי אונור בלאקמן גרט פרובה הרולד סאקאטה
מדבבים	ניקי ואן דר זיל (Jill Masterson) Michael Collins (Auric Goldfinger)
מוזיקה	ג'ון בארי שירלי באסי (שיר נושא)
צילום	טד מור
מדינה	הממלכה המאוחדת, ארצות הברית
חברת הפקה	הפקות Eon, יונייטד ארטיסטס
חברה מפיצה	MGM
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	17 בספטמבר 1964, בריטניה
משך הקרנה	112 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט פעולה, סרט ריגול, סרט מבוסס יצירה ספרותית
תקציב	3,500,000‏$
הכנסות	124,900,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו	goldfinger
פרסים	פרס האוסקר על עריכת סאונד הטובה ביותר (Norman Wanstall)
סרט קודם	מרוסיה באהבה
סרט הבא	כדור הרעם
דף הסרט ב־IMDb

בובת שעווה של שון קונרי ומכונית הספורט אסטון מרטין DB5 אשר כיכבה בסרט גולדפינגר

גולדפינגר (באנגלית: Goldfinger) הוא סרט ריגול, השלישי בסדרת סרטי ג'יימס בונד, אשר יצא לאקרנים בשנת 1964 בבימויו של גאי המילטון. הסרט מבוסס על ספר בשם זה משנת 1959 מאת הסופר איאן פלמינג, בסדרת ספרי עלילותיו של סוכן הריגול ג'יימס בונד. הסרט זכה להצלחה בעולם והיה הראשון בסדרת סרטי בונד שזכה בפרס אוסקר, בקטגוריית עריכת הסאונד הטובה היותר. הדוגמנית טניה מאלה שיחקה נערת בונד.

הסרט נחשב לנקודת המפנה אשר ביססה את "שיגעון ג'יימס בונד" בעולם, והוא אחד הסרטים הטובים ביותר בסדרה. הסרט הציג לעולם את דמות הרשע המפורסמת ביותר בתולדותיו, אודג'וב, אותו גילם השחקן הרולד סאקאטה. הנבל, ממוצא קוריאני, מסוגל להרוג אנשים בעזרת זריקת כובעו בסחרור.

בסרט זה גם מופיעה לראשונה מכונית האסטון מרטין מדגם אסטון מרטין DB5 שהפכה לאחד מסימני ההיכר הבולטים של סרטי ג'יימס בונד.

את שיר הנושא של הסרט "Goldfinger" מבצעת הזמרת שירלי באסי. המוזיקה נערכה על ידי ג'ון בארי.

עלילה

בסצנת הפתיחה המפורסמת, נשלח בונד (שון קונרי) - לפוצץ מפעל של אדם ערמומי בשם רומלז, ואכן מצליח בונד לפוצץ. אחרי הפיצוץ, הולך בונד למועדון, ושם הוא פוגש סוכן מקומי, שמספר לבונד שיש טיסה למיאמי בעוד שעה. בונד מספר לסוכן שהוא מתכנן לעלות לטיסה, אבל הוא גם רוצה לפגוש את רקדנית המועדון. בונד ניגש אל החדר של הרקדנית, אך לפתע - באמצע שבונד והרקדנית מדברים, אחד העובדים של רומלז מתנפל על בונד מאוחריו, והשניים מתאבקים - אבל לבסוף, מצליח בונד להפיל את העובד אל אמבטיה, ואז לפוצץ את האמבטייה. בונד מבין שהרקדנית שיתפה פעולה, גם, עם רומלז, אז הוא יוצא מהחדר, במילים המפורסמות: ''מזעזע! מזעזע בקטע חיובי."

בהמשך הסרט (והספר), בזמן שבונד מתענג במלון במיאמי ביץ', הסוכן האמריקאי וחברו של בונד - פליקס לייטר, מספר לבונד על משימה חדשה מ-M, ראש האם.איי.6: לעקוב אחר אדם בשם אוריק גולדפינגר. מפה לשם, לאחר מוות של שתי אחיות צעירות (האחיות ג'יל וטילי מסטרסטון), מגלה בונד מזימה שטנית שמתוכננת ע''י גולדפינגר, אשר זוממת להפוך את הזהב של הבנק פורט נוקס - לזהב רדיואקטיבי, וכך למעשה, להגדיל את ערך הזהב של גולדפינגר לפחות פי עשרה. בונד מנסה לסכל בכל כוחו את מזימתו של גולדפינגר הרשע, אך המשימה מתגלה כקשה מאוד, לאחר שפוגש בונד את אודג'וב - משרתו האילם (אך גם החזק מאוד) של גולדפינגר, ואת הטייסת האישית של גולדפינגר - מיס פוסי גאלור.

בסוף הסרט, בעזרת פליקס לייטר וחבריו, מצליח בונד לנטרל (ב-7 השניות האחרונות), את הפצצה בפורט נוקס שגולדפינגר הטמין, ונוסף על כך, גם לחסל את אודג'וב. בסצנה האחרונה, בונד עולה למטוס שטס אל הבית הלבן ישירות אל נשיא ארה''ב - משום שהנשיא רוצה להודות לבונד באופן אישי. הטיסה מקבלת תפנית לא כצפוי, כאשר גולדפינגר מסתנן בשקט גם אל המטוס, והוא ובונד מתאבקים. בונד מצליח לחסל את גולדפינגר אחרי קרב ארוך, בכך שהוא מעיף אותו מחלון במטוס, אבל כתוצאה מכך - המטוס נפגע קשות ועומד להתרסק. בונד נכנס אל תא הטייס ומבחין שהטייסת היא פוסי גאלור, והשניים צונחים עם מצנח וכך שורדים את התרסקות המטוס.

את דמותו של גולדפינגר גילם השחקן הגרמני גרט פרובה.

הפקה

תקציבו ההתחלתי של הסרט היה כ-3 מיליון דולר (23 מיליון דולר ב -2017), יותר מתקציב שני הסרטים שקדמו לו ביחד. טראנס יאנג, שביים את שני הסרטים הקודמים לא ביים את "גולדפינגר", מכיוון שביים סרט אחר במקביל. הבמאי גאי המילטון החליף אותו. המילטון אף הכיר באופן אישי את איאן פלמינג, מתקופת השירות הצבאי בהצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה.

צילומי הסרט החלו ב-20 בינואר 1964 במיאמי, פלורידה שבארצות הברית. רוב הצילומים התקיימו באנגליה. איאן פלמינג ביקר בצילומים באפריל, וזו הייתה הפעם האחרונה שהיה מעורב בצילומים, מפני שנפטר באוגוסט של אותה השנה, זמן קצר לפני שחרור הסרט.

קבלה בציבור

הסרט הוקרן לראשונה בלונדון ב-17 בספטמבר 1964 והגיע לארצות הברית בדצמבר, כאשר הוקרן לראשונה בניו יורק. הסרט נחשב באופן מיידי לשובר קופות.

לקראת הקרנת הסרט בישראל, אישרה תחילה המועצה לביקורת הקולנוע את הקרנתו בארץ, אולם אז התפרסם ראיון בעיתון דיילי מייל אנגליה עם השחקן גרט פרובה, שמגלם בסרט את גולדפינגר, שבו ציין שהיה חבר המפלגה הנאצית. המועצה ביטלה את ההיתר והתנהל דיון ציבורי האם ראוי להקרין סרט עם שחקן בעל עבר כזה. התברר כי פרובה עזב את המפלגה הנאצית ב-1937, עוד בטרם מלחמת העולם והשואה. בזמן השואה הוא אף סייע למשפחה יהודית בווינה. לאור המידע הזה נאותה המועצה לאשר את הקרנת הסרט.

המקור לשם הנבל

איאן פלמינג גר בסמוך לרחוב וילו 2 בשכונת המפסטד בלונדון, שם התגורר גם האדריכל ארנו גולדפינגר. בשנת 1938, נבנה במקום בית מגורים שצופה בלבנים אדומות ותוכנן על ידי גולדפינגר. המבנים הוויקטוריאניים שעמדו שם נהרסו למטרת בניית המבנה, על אף מחאות השכנים, בהם איאן פלמינג. בעקבות כעסו של פלמינג על גולדפינגר, ובשל שנאתו של פלמינג את המבנה ה"מכוער" בעיניו, קרא פלמינג לנבל נגדו צריך להילחם ג'יימס בונד על שם האדריכל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גולדפינגר בוויקישיתוף

• "גולדפינגר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "גולדפינגר", באתר נטפליקס
• "גולדפינגר", באתר AllMovie (באנגלית)
• "גולדפינגר", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "גולדפינגר", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "גולדפינגר", באתר Metacritic (באנגלית)
• "גולדפינגר", באתר אידיבי
• "גולדפינגר", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• גולדפינגר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גולדפינגר, באתר MGM
• המועצה לביקורת סרטים ומחזות אוסרת את הקרנת גולדפינגר מסדרת סרטי ג'יימס בונד, 1965, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים