המרגלת שאהבה אותי

המרגלת שאהבה אותי
The Spy Who Loved Me

כרזת הסרט
מבוסס על	ג'יימס בונד
בימוי	לואיס גילברט
הופק בידי	אלברט ברוקולי
תסריט	כריסטופר ווד, ריצ'רד מייבאום
עריכה	ג'ון גלן
שחקנים ראשיים	רוג'ר מור ברברה באך ריצ'רד קיל קורט יורגנס וולטר גוטל ברנארד לי
מוזיקה	מרווין האמליש
צילום	Claude Renoir
מדינה	הממלכה המאוחדת, אוסטרליה
חברת הפקה	הפקות Eon
חברה מפיצה	יונייטד ארטיסטס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	7 ביולי 1977 באירופה 13 ביולי 1977 בארצות הברית
משך הקרנה	125 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מותחן, סרט פעולה, סרט הרפתקאות, סרט ריגול, סרט המבוסס על יצירה ספרותית
תקציב	14,000,000‏$
הכנסות	185,400,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו	spywholovedme
סרט קודם	האיש בעל אקדח הזהב (1974)
סרט הבא	מונרייקר (1979)
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb

המרגלת שאהבה אותי (באנגלית: The Spy Who Loved Me) הוא סרט קולנוע מסדרת ג'יימס בונד המבוסס על תסריט שנכתב על ידי כריסטופר ווד וריצ'רד מייבאום. הסרט הוא העשירי בסדרת סרטי ג'יימס בונד והשלישי בו מככב רוג'ר מור כסוכן MI6 האגדי. במאי הסרט הוא לואיס גילברט. שמו של הסרט מבוסס על ספר באותו שם של הסופר איאן פלמינג, אם כי תסריטם של ווד ומייבאום מקורי ולא נושא כל דמיון לספר. הסרט קצר שבחים רבים ואף היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר ולשני פרסי גלובוס הזהב.

עלילה

צוללות טילים בליסטיים בריטיות וסובייטיות נעלמות בצורה מסתורית. ג'יימס בונד נקרא לחקור. בדרך למשימה הוא נתקל במארב של סוכנים סובייטים באוסטריה, במהלכו הורג בונד את אחד מהסוכנים ולבסוף מצליח להימלט בצורה נועזת באמצעות מצנח. בונד מבין שבשוק במצרים מוצעת למכירה תוכנית ניווט של צוללת מתקדמת באמצעותה ניתן לאתר צוללות והוא נוסע למצרים, שם הוא נתקל בסוכנת הק.ג.ב. אניה אמסובה (שם קוד triple X) (ברברה באך), המנסה גם היא להשיג את תוכנית הניווט. במהלך החיפושים נתקלים השניים במלתעות (ריצ'רד קיל), הרשע בעל הקומה שמסוגל בעזרת שיניו האימתניות לקרוע כל דבר (הוא מוצג בסרט זה לראשונה אך מופיע שוב בסדרת סרטי ג'יימס בונד בסרט מונרייקר). בונד ואמסובה מכריזים על הפסקת אש ומצטוותים ביניהם בהתאם להוראות הממונים עליהם. יחד הם מגלים שהאדם האחראי לגנבת תוכנית הצוללת הוא קארל סטרומברג. זוג הסוכנים נוסע לסרדיניה, שם ממוקם בסיסו של סטרומברג ובדרך מצליח בונד לחלץ את אמסובה מידי מלתעות ובכך היריבות ביניהם הופכת לחיבה. זוג הסוכנים מאתרים את מכלית הענק של סטרומברג – ה"ליפרוס".

מלתעות רודף אחרי הסוכנים פעם נוספת, יחד עם מתנקשים נוספים, אך בונד מצליח שוב לחלץ את עצמו ואת אמסובה בעזרת רכבו המיוחד המסוגל לשוט מתחת למים. בשלב כלשהו אמסובה מבינה שבונד הרג את אהובה באוסטריה ונשבעת להרוג את בונד בתום המשימה.

על סיפונה של צוללת אמריקאית גרעינית זוג הסוכנים מאתר את "אטלנטיס", בסיסו התת-מימי של סטרומברג ומגלים שהוא אכן משתמש בתוכנית הניווט אך הצוללת האמריקאית נלכדת אף היא על ידי ה"ליפרוס" וכך גם זוג הסוכנים. סטרומברג מחליט להוציא את מזימתו אל הפועל: שיגור של טילים גרעיניים אל הערים ניו יורק ומוסקבה וע"י כך להצית מלחמת עולם שלישית גרעינית אותה סטרומברג ישרוד באמצעות ה"אטלנטיס" ולאחריה יקים ציוויליזציה חדשה. סטרומברג אכן עוזב לאטלנטיס ולוקח איתו את אמסובה אך בונד מצליח לשחרר את הצוללנים הבריטיים, הרוסיים והאמריקאים שנשבו ויחד הם נלחמים בצוות ה"ליפרוס". בונד מתכנת מחדש את מסלולם של הטילים הבליסטיים ששוגרו כך שישמידו האחד את השני ובכך מציל את ניו יורק ומוסקבה. הצוללנים המנצחים בורחים מהליפרוס בעזרת הצוללת האמריקאית. בונד מתעקש לנסות להציל את אמסובה לפני שהצוללת מוציאה לפועל את הפקודה שניתנה לה בדבר השמדת ה"אטלנטיס" ובדרך הוא נתקל בסטרומברג והורג אותו ולאחר מכן נתקל שוב במלתעות אותו הוא מצליח להפיל למכל מים ענק ובו שוחה כריש. בונד ואמסובה מצליחים להיחלץ מה"אטלנטיס" הטובעת באמצעות תא מילוט מיוחד. בתא המילוט אמסובה מגלה לבונד שנשבעה להרוג אותו משום שהרג את אהובה ומכוונת אליו את אקדחו אך לבסוף היא מתחרטת ונשבית בקסמיו. הצי הבריטי המלכותי מוצא את תא המילוט, פותח אותו ומגלה את בונד ואמסובה לתדהמת הממונים עליהם.

גרסה עברית לספר

בשנת 1965 תורגם הספר לעברית בידי אריה חשביה ויצא בהוצאת הספרים מ. מזרחי.

הסרט בגרסה הספרותית

בשנת 1977 הוציא הסופר והתסריטאי כריסטופר ווד ספר בשם "ג'יימס בונד, המרגל שאהב אותי" המבוסס על תסריט הסרט.

הפקת הסרט

"המרגלת שאהבה אותי" היווה נקודה מרכזית בתולדות הסדרה. המפיק מהסרטים הקודמים, הארי סולצמן, נכנס לחובות כבדים ומכר מרבית מהזיכיונות בסרטים. משבר כלכלי זה השתלב עם משברים אישיים רבים שכללו סרטן סופני אצל אשתו של סולצמן ומאפיינים רבים של דיכאון.

קושי נוסף בהפקה היה מציאת במאי. ההפקה ניסתה לפנות אל סטיבן ספילברג, שהיה עוסק בתהליכי הפוסט-פרודקשן של סרטו מלתעות. ההפקה ניסתה לפנות גם אל גאי המילטון, שביים רבים מהסרטים בסדרה. המילטון ויתר על בימוי הסרט, לאחר שהוצע לו לביים את סופרמן (דבר שלבסוף לא קרה). לבסוף, הוחלט כי לואיס גילברט, הבמאי שביים את אתה חי רק פעמיים, יביים את הסרט. לאחר מציאת הבמאי, התרחש קושי עמוק למצוא תסריטאי. לבסוף הוחלט כי ריצ'רד מייבאום, שכתב מרבית מהסרטים הקודמים, יכתוב גם את סרט זה. מייבאום שילב רעיונות רבים מתסריטים אחרים בתוך התסריט, כך שלסרט לא היה קשר ממשי אל הספר של פלמינג. בזמן התהליך הוחלט כי כריסטופר ווד יחליף את מייבאום בכתיבת התסריט.

הסרט צולם במקומות רבים, שכללו את מצרים (כרנך, מסגד אבן טולון ומקדשי אבו סימבל), פורטו צ'רבו שבאיטליה, מלטה, סקוטלנד, אוקינאווה שביפן, צפון קנדה ואולפנים בלונדון. הצילומים החלו באוגוסט 1976 והסתיימו בדצמבר של אותה השנה.

שיר הנושא הולחן על ידי מרווין האמליש (שגם החליף את ג'ון בארי בהלחנת הסרט) ובוצע על ידי קארלי סימון. השיר היה מועמד אף לפרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר.

הפצת הסרט וביקורות

הקרנת הבכורה התקיימה ב-7 ביולי 1977 בלונדון, בנוכחות אן, הנסיכה המלכותית. הסרט היה מועמד למספר פרסי אוסקר ולפרסי באפט"א לקולנוע. הסרט קיבל ציון של כ-79% באתר Rotten Tomatoes, על בסיס 47 ביקורות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המרגלת שאהבה אותי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של המרגלת שאהבה אותי (באנגלית)
• "המרגלת שאהבה אותי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "המרגלת שאהבה אותי", באתר נטפליקס
• "המרגלת שאהבה אותי", באתר AllMovie (באנגלית)
• "המרגלת שאהבה אותי", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "המרגלת שאהבה אותי", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "המרגלת שאהבה אותי", באתר Metacritic (באנגלית)
• "המרגלת שאהבה אותי", באתר אידיבי
• "המרגלת שאהבה אותי", באתר Hulu סרטים (באנגלית)
• "המרגלת שאהבה אותי", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)