המועצה לביקורת סרטים ומחזות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המועצה לביקורת סרטים ומחזות הוא הגוף העוסק בצנזורה על סרטי קולנוע בישראל.
המועצה לביקורת סרטים ומחזות הוקמה מכוחם של שני חיקוקים מנדטוריים, פקודת סרטי הראינוע ופקודת ההצגות הציבוריות (ביקורת). בשנת 1989 הושעה לשנתיים תוקפה של פקודת ההצגות הציבוריות (ביקורת), ובתום תקופה זו בוטלה הפקודה כליל, ובכך נשללה סמכותה של המועצה לבקר הצגות תיאטרון, והוגבלה לסרטי קולנוע בלבד.
במועצה חברים 14 נבחרי ציבור, והיא פועלת במסגרת משרד הפנים. בסמכותה לפסול הצגתו של סרט קולנוע בשלמותו או להגביל את הצפייה בו לבני גיל מסוים ומעלה, לפי שלושה דירוגים: מגיל 14 ומעלה, מגיל 16 ומעלה ומגיל 18 ומעלה, אם הסרט הוא סרט תועבה (המכיל קטעי אלימות קיצונית או פורנוגרפיה) או שהוא פוגע ברגשות הציבור.
מחזות וסרטים שהמועצה פסלה או הגבילה הצגתם היו, בין היתר:
- מחזות:
- "חברים מספרים על ישו", מחזה מאת עמוס קינן, נפסל על ידי המועצה.
- המועצה פסלה את הרביו הסאטירי "מלכת אמבטיה" מאת חנוך לוין, אך חזרה בה כשנדרשה לנמק את החלטתה. ההצגה, שהועלתה בשנת 1970, עוררה סערת רוחות ציבורית חסרת תקדים, שבעקבותיה החליטה הנהלת התיאטרון הקאמרי, חרף מחאותיו של לוין, להוריד את ההצגה לאחר 19 מופעים בלבד.
- "אפרים חוזר לצבא" מאת יצחק לאור נפסל על ידי המועצה, באמצע שנות השמונים, אך הצגתו הותרה על ידי בג"ץ (בג"ץ 14/86 יצחק לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות), משיקולים של חופש הביטוי. בנימוקיה של המועצה לפסילה נאמר:
-
-
- "ההצגה מעלה את דמותו של הממשל הצבאי בצורה מסולפת, מעוותת, מרושעת וזדונית אף תוך העלאת השוואה עם המשטר הנאצי. הרושם המצטבר מקריאת המחזה הוא שהתרת הצגתו תעורר בציבור הצופים תגובה רגשית קשה של יחס שלילי כלפי המדינה, של תעוב וסלידה כלפי צה"ל בכלל וכלפי הממשל הצבאי בפרט. קל וחומר כשמדובר בציבור צופים ערבי שיהיה רשאי, כמו כל אזרח ישראלי אחר, לצפות במחזה אשר יוכל להיות מוצג גם בגרסה ערבית ברחבי המדינה, והמועצה סבורה שקרוב לודאי כי התגובות לכך תתלוונה בהסתה והתססה ובפעילות אנטי ממשלית עויינת".
-
- סרטי קולנוע:
- "כפירי אריות": סרט אמריקאי משנת 1958 שהצגתו נאסרה בגלל הצגת דמות חיובית של קצין בצבא הנאצי בגילומו של מרלון ברנדו, ולאחר מכן הותרה.
- "אימפריית החושים": סרט יפני שהצגתו נפסלה בשנת 1994 בגלל קטעי מין נועזים, אך הותרה עקב פסיקת בג"ץ בינואר 1997 (בג"ץ אימפריית החושים), שבה נקבע כי אומנם הסרט הוא בעל אופי פורנוגרפי, אולם הוא בעיקרו בעל ערך אמנותי, וחוסה בצילו של חופש הביטוי.
- "ג'נין ג'נין": סרט ישראלי שהופק בשנת 2002 ומתאר את הלחימה במחנה הפליטים ג'נין במבצע חומת מגן, תוך היצמדות לנרטיב הפלסטיני שצה"ל ערך טבח במחנה. הסרט הוקרן בסינמטק ירושלים ובסינמטק תל אביב, ולאחר מכן הוגש למועצה לביקורת סרטים, על מנת לקבל אישור להקרינו בהקרנה מסחרית בבתי הקולנוע בישראל. המועצה אסרה את הצגתו, ועקב כך עתר במאי הסרט לבג"ץ. בסוף 2003 החליט בג"ץ להתיר את הקרנתו של הסרט בבתי הקולנוע בישראל, משיקולים של חופש הביטוי.
- יומן קולנוע הידוע בשם "יומן סומייל" שהציג בשנת 1962 קטע של אלימות משטרתית בעת פיזור הפגנת תושבי שכונת סומייל בתל אביב, שהצגתו נאסרה על ידי המועצה, בנימוק שהקטע "פוגע בטעם הטוב וכן משום שאינו משקף את הבעיה בכללותה ועל כן עלול הוא להטעות את דעת הציבור ולפגוע בו". חברת "אולפני הסרטה בישראל בע"מ", בעלת היומן, עתרה לבג"ץ נגד הפסילה, וזה התיר את הקרנת הקטע, בפסק דין תקדימי (בג"ץ 243/62) שקבע כללים לחופש הביטוי בישראל.
במקרה מסוים סירבה המועצה לפסול הצגה, והפסילה נכפתה בהחלטת בג"ץ. בשנת 1966 כתב יגאל לב מחזה בשם "זעקת השתיקה", שעלילתו מבוססת במידה רבה על פרשת מלחי - שופט שהואשם בקבלת שוחד, ומשפטו התנהל באותה עת. המועצה לביקורת סרטים ומחזות התירה את הצגתו של המחזה, ובנובמבר 1966 החלה הצגתו. כשנודע העניין ליועץ המשפטי לממשלה, פנה אל המועצה שתבטל את ההיתר שנתנה, עד לסיום המשפט, בשל דמיונו של המחזה למשפט. המועצה דחתה דרישה זו, ובשל כך עתר היועץ המשפטי לבג"ץ. בג"ץ פסק כי הצגת המחזה עשויה להשפיע על מהלך משפט מלחי או על תוצאותיו, ולכן "המועצה חייבת הייתה לסרב לתיאטרון את מתן ההיתר המבוקש, ומשנתנה - חייבת הייתה לבטלו, ואם היא לא עשתה כן, ייעשה הדבר על ידי בית-המשפט" [1]. בהתאם לכך אסר בג"ץ את הצגת המחזה כל עוד לא ניתן פסק-דין סופי במשפטו של מלחי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
המועצה לבקורת סרטים, האתר של משרד המדע, התרבות והספורט
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בג"ץ מס' 381/66 היועץ המשפטי לממשלה נגד המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פד"י כ(4) 757, ניתן ב-18 בדצמבר 1966.
