דוד קליין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

דוד קליין (נולד ב-1935) הוא נגיד בנק ישראל השביעי, וכיהן בתפקיד זה בין השנים 2000-2004.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליין נולד בתל אביב. ב-1959 סיים תואר ראשון בהיסטוריה כללית ובכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1971 קיבל דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בוושינגטון.

עוד לפני תום לימודי התואר הראשון, הצטרף קליין למשרד האוצר ועבד באגף התקציבים כאחראי לתקציב משרד הדואר (כיום - משרד התקשורת). עבודתו באוצר נמשכה עד 1966, ובמהלך שנים אלו הוא הקים את צוות התכנון הרב-שנתי של תקציב המדינה, והיה אחראי לתקציב ושותף לצוות ההקמה של העיר ערד. בתקופה זו הוא צורף ככלכלן של צוות בינתחומי, בראשות אריה (לובה) אליאב, אשר נשלח לאיראן על ידי שר החקלאות דאז משה דיין, כדי לסייע בתכנון ובשיקום אזור קאזווין, אשר נחרב ברעידת אדמה.

בשנים 1966–1972 עבד קליין במחלקה למדיניות פיסקלית של קרן המטבע הבינלאומית. פעילותו התמקדה במחקר ובייעוץ בתכנון מדיניותן התקציבית של מדינות מתפתחות, והוא השתתף במשלחות התקופתיות של הקרן למדינות אלה. במהלך תקופה זו סייע לבנק העולמי כשהשתתף במשלחת סיוע טכני לאיראן, שמטרתה הייתה לייעץ בהקמת המחלקה לחשבונאות לאומית בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינה זו.

בשובו לישראל הצטרף קליין כחבר הנהלת מכון "תבל" למחקרי מדיניות, אשר הוקם על ידי יוליוס סטולמן, תורם יהודי ואיש עסקים מארצות הברית, ביוזמת שר האוצר פנחס ספיר. במסגרת מחקריו במכון שיתף פעולה עם אגף התקציבים במשרד האוצר, ובנה עבורם מודל אקונומטרי של המשק הישראלי, שנועד לאפשר לקובעי המדיניות להעריך את ההשלכות על המשק של הרכבים שונים של תקציב המדינה.

בשנת 1976 הצטרף לבנק לאומי ועבד בו עד 1987 בתפקידים בכירים שונים: מנהל המחלקה הכלכלית וכלכלן ראשי של הבנק, יו"ר ועדת העמלות, חבר בוועדת ההשקעות של קרנות הנאמנות וקופות הגמל, משנה למנהל החטיבה העסקית, ומנהל החטיבה לתכנון אסטרטגי.

עבודתו בבנק ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1987, בעקבות הזמנתו של הנגיד החמישי של בנק ישראל, פרופ' מיכאל ברונו, עבר קליין לבנק ישראל ושימש כמנהל בכיר המופקד על המחלקה המוניטרית ומחלקת האשראי והפיקוח על מטבע חוץ. בתקופה זו תפקד, על פי חוק ניירות ערך, גם כנציג בנק ישראל בדירקטוריון הבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנים 20002005 כיהן כנגיד השביעי של בנק ישראל.

בתקופה בה שירת בבנק ישראל, ספטמבר 1987 עד ינואר 2005, תחילה כמנהל בכיר ואחר כך כנגיד, יזם קליין וניהל שורה של שינויים מבניים בשווקים הפיננסיים. בעקבות שני הנגידים שקדמו לו, תרם קליין לניווט המשק הישראלי מאינפלציה דו-ספרתית ליציבות מחירים. במרכז פעילותו עמד עיצוב המדיניות המוניטרית במתכונתה המודרנית: קביעת יעדים, פיתוח מכשירי מדיניות, התוויית תהליך קבלת החלטות לקביעת הריבית במשק, ונהלי דיווח לממשלה, לכנסת ולציבור. במסגרת זו הוצאו הממשלה ובנק ישראל מתפקידם כנותני אשראי מרכזיים במשק, בוטל הפיקוח על מטבע חוץ, נקבע משטר של שער חליפין נייד וניתנה תמיכה מתמשכת, רעיונית ומעשית, לניהול החיסכון ארוך הטווח במסגרת השוק ולניהול תקציב המדינה תוך הקפדה על משמעת פיסקלית.

באוגוסט 2000 אישרה הממשלה, ביוזמת הנגיד ובתמיכת שר האוצר בייגה שוחט, את טווח יציבות המחירים (1%-3%), אשר החליף את יעד האינפלציה, והוא נותר ללא שינוי עד היום.

בינואר 2002 ביצע הורדת ריבית בשיעור של כ-2% במסגרת עסקת חבילה עם ראש הממשלה אריאל שרון. העסקה כללה החלטת ממשלה על מתווה רב-שנתי להורדת יעד הגרעון בתקציב, ביטול סמכותו של שר האוצר לאשר גידול ביתרת המק"מ והעברתה לנגיד, ביטול סופי של הפיקוח על מט"ח וניוד שער החליפין. מאחר שהממשלה לא הייתה מסוגלת להוריד את הגרעון בתקציב גרמה ההחלטה לזינוק מהיר בשער דולר ובאינפלציה וגררה סדרה של העלאות ריבית אשר הסתכמה בכ-5.5% בתוך חצי שנה בלבד. במחצית השנייה של 2002 נעצרו הפיחותים והאינפלציה והחלה תקופה של יציבות מחירים בטווח היעד שקבעה הממשלה. בכך גם התקבעה חלוקת העבודה בין הממשלה כאחראית על המדיניות הפיסקלית לבין בנק ישראל כאחראי על המדיניות המונטרית ובנק ישראל רכש עצמאות תפעולית מלאה.

לאחר פרישתו מבנק ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 התפרסם ספרו "נגד הזרם; ביזור מרכזי הכח הפיננסי במשק הישראלי" (הוצאת "ידיעות ספרים"). בספר כינס מבחר מהרצאותיו אותן נשא במהלך 17 שנות שירותו בבנק ישראל. לכל אחת מהרצאות אלה צירף מבוא, דברי הסבר והערות שוליים השופכים אור נוסף על השינויים המבניים שבוצעו בניהולו בתקופה זו, במגמה לשפר את המבנה התחרותי של השווקים הפיננסיים ולאפשר ניהול תכליתי של המדיניות המקרו-כלכלית להשגת יעדי המשק.

בשנת 2014 פורסם ספרו "פרופ' סטנלי פישר, הנגיד השמיני של בנק ישראל: מה ירש ומה הוריש" (הוצאת אופיר ביכורים). הספר מנתח שישה תחומי מדיניות מרכזיים המסכמים את תקופת כהונתו של הנגיד השמיני על רקע פועלם של שני הנגידים שקדמו לו.

נגידי בנק ישראל
דוד הורוביץ משה זנבר ארנון גפני משה מנדלבאום מיכאל ברונו יעקב פרנקל דוד קליין סטנלי פישר קרנית פלוג
19541971 19711976 19761981 19821986 19861991 19912000 20002004 20052013 2013