האקדמיה האפלטונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Sanzio 01 cropped.png
פילוסופיה יוונית
פילוסופיה קדם-סוקרטית
פילוסופיה קדם-אלאטית
האסכולה המילטית
האסכולה הפיתגוראית
האסכולה האלאטית
האסכולה הפלורליסטית
האסכולה האטומיסטית
סופיזם
סוקרטס
אפלטון
פלאטוניזם
נאופלאטוניזם
אריסטו
האסכולה האפיקוראית
האסכולה הסטואית
ציניקנים

האקדמיה האפלטונית הייתה בית ספר לפילוסופיה שנוסד על ידי אפלטון באתונה בערך ב-385 לפנה"ס.

ידידיו של אפלטון רכשו בעבורו חורשת זיתים שהייתה ממוקמת כקילומטר מחוץ לחומות אתונה העתיקה, ושבה על פי המסורת היה קברו של אקאדמוס גיבור המיתולוגיה היוונית, ומכאן השם אקדמיה. חורשה זו (שמקומה המדויק נתגלה בחפירות ארכאולוגיות במאה העשרים) הוקדשה לאתנה אלת החוכמה, ומזה דורות רבים נערכו בה טקסים דתיים הקשורים בפולחן המוזות.

תלמידיו ותלמידותיו של אפלטון לא שילמו שכר לימוד, אך רובם השתייכו למעמדות העליונים שתמכו באקדמיה מבחינה כספית. התלמידים חבשו כובעים מיוחדים ולבשו גלימות קצרות (וכאן מקורן של התלבושות הנהוגות בטקסים אקדמיים). על שער האקדמיה התנוססה הכתובת: "אין כניסה למי שאיננו בקיא בגאומטריה", ואומנם המתמטיקה והגאומטריה תפסו מקום חשוב בתוכנית הלימודים של האקדמיה, לצד הפילוסופיה. תוכנית זו כללה גם אסטרונומיה, מוזיקה, משפטים, וכנראה גם ספרות והיסטוריה. אפלטון ועוזריו ניהלו את הלימודים באמצעות הרצאות, ובצורת הצגת שאלות תוך כדי שיחה על פי שיטת הדיאלקטיקה של סוקרטס.

תלמידו הגדול של אפלטון באקדמיה היה אריסטו, ששהה שם כעשרים שנה וציפה לרשת את מקומו. אך אחרי מות אפלטון עמד בראש האקדמיה אחיינו ספסיפוס, ואריסטו עזב את אתונה. אחרי מות ספסיפוס עמדו בראש האקדמיה קסנוקרטס, פולמון וקראטס מאתונה בזה אחר זה.

ב-264 לפנה"ס החלה תקופת האקדמיה התיכונה בראשות ארקסילאוס, ממשיכו של פירון מאליס, מייסד זרם הספקנות בפילוסופיה היוונית. בהשפעת רעיונותיו של אפלטון שלפיהם לא ניתן לרכוש ידע באמצעות החושים, גרס ארקסילאוס כי "דבר אינו ודאי" וכי יש להסתפק בהסתברות. הוא תקף את תורת חכמי האסכולה הסטואית שלפיה קיימת אמת ודאית שהיא התבונה האלוהית המונחת ביסודו של הסדר שביקום, ושניתן להגיע אליה באמצעות ההיגיון.

האקדמיה השלישית שנוסדה על ידי קרנאדס ב-155 לפנה"ס עדיין החזיקה בתורת הספקנות והכחישה את האפשרות להגיע לחקר האמת המוחלטת. אחרי מות קרנאדס ב- 129, תלמידו קליטומאכוס שימש כראש האקדמיה עד מותו ב-110. תלמידו, פילון מלאריסה ירש את מקומו כראש האקדמיה. אולם ב-88, בתחילת מלחמות מיתרידטס נאלץ לעזוב את אתונה וקבע את מושבו ברומא. ב-86 לוקיוס קורנליוס סולה, שהטיל מצור על אתונה, הרס את מבני האקדמיה וכרת את חורשת עצי הזית שמסביבם. פילון מלאריסה מת ברומא וב- 84 תלמידו אנטיוכוס מאשקלון שהתגורר באלכסנדריה שב לאתונה וחידש את לימודי האקדמיה בגימנסיון תלמי.

תקופת הספקנות נמשכה עד שאנטיוכוס מאשקלון גישר בין האידיאות של אפלטון לבין תורת האסכולה הסטואית. הוא טען כי האידיאות אינן טרנסצנדנטיות אלא שוכנות באדם עצמו שתבונתו היא חלק של התבונה האלוהית, וכי עולם החושים גם הוא בעל נשמה בהיותו חלק של היצירה האלוהית.

לעומת זאת, פלוטינוס (205-270 לספירה) קרא להפרדה מוחלטת בין עולם החושים לבין עולם האידיאות הנמצא מחוץ לעולם החומר שבחלל ובזמן ונתפס באמצעות השכל בלבד ללא עזרת החושים. בכך הייתה משום חזרה אל רעיון האידיאות המקורי של אפלטון, וכאן מקורו של המונח נאופלטוניזם.

האקדמיה האפלטונית הוקמה מחדש ב-410 לספירה על ידי פלוטארך מאתונה, שהוא ותלמידיו ראו את עצמם כממשיכיו של פלוטינוס. היא התקיימה עד 529 לספירה, כאשר נסגרה בפקודת יוסטיניאנוס הראשון קיסר האימפריה הביזנטית.