פלוטינוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פלוטינוס
Plotinos.jpg
תאריך לידה 205 בקירוב
תאריך פטירה 270 בקירוב
זרם ניאופלאטוניזם
תחומי עניין מטאפיזיקה, תורת ההכרה, תאולוגיה
הושפע מ אפלטון, פיתגורס, אמפדוקלס
השפיע על ימבליכוס, אוגוסטינוס

פלוטינוס (בערך 205 - 270 לספירה) היה מגדולי הפילוסופים בעת העתיקה ונחשב למייסד אסכולת הניאופלטוניזם. חיי פלוטינוס ידועים לנו מחיבורו של תלמידו, פורפיריוס, וכתביו, ה"אנאדות", הם סיכומי הרצאות פלוטינוס שנערכו וסוגננו על ידי פורפיריוס. פלוטינוס השפיע עמוקות על פילוסופים לאורך כל העת העתיקה המאוחרת, ימי הביניים, הרנסאנס והתקופה המודרנית. השפעתו ניכרת במיוחד בנצרות, ביהדות ובאסלאם.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורפיריוס כותב כי פלוטינוס היה בן 66 במותו בשנה השנייה למלכותו של הקיסר הרומי קלאודיוס השני, והעריך את שנת לידתו ב-205 לספירה. פלוטינוס לא אהב "להיות בגוף" ולכן הוא מעולם לא עסק במוצאו, או במקום ותאריך הולדתו. איונאפיוס אומר כי הוא נולד בליקו או בליקופוליס שבמצרים.

פלוטינוס החל ללמוד פילוסופיה בגיל 27, בערך בשנת 232, והוא נסע לאלכסנדריה ללמוד שם. הוא לא היה מרוצה מאף מורה שהוא פגש עד שחבר הציע לו כי ילך לאמוניוס סקאס. כשהוא שמע את הרצאתו של אמוניוס, הוא אמר לחברו: "זהו האיש שחיפשתי אחריו", והחל ללמוד ברצינות מפיו של אמוניוס. מלבד אמוניוס, פלוטינוס הושפע מאוד מכתביו של אלכסנדר מאפרודיסיאס ונומניוס.

פלוטינוס בילה את אחת עשרה השנים הבאות באלכסנדריה עד לשנתו ה-38. בתקופה זאת הוא החליט לחקור את הכתבים הפילוסופיים של ההודים והאיראנים. הוא עזב את אלכסנדריה והצטרף לצבאו של גורדיאן השלישי לאיראן. אולם מותו של גורדיאן מצא אותו נטוש בארץ זרה, ובקשיים מרובים הוא הצליח לחזור בשלום לאנטיוכיה.

בגיל ארבעים, בתקופת מלכותו של פיליפוס הערבי, הוא הגיע לרומא, שם הוא חי את רוב שאר חייו. הוא משך אליו מספר תלמידים מעיר זאת. המעגל הפנימי ביותר כלל את פוריפיריוס, ג'נטיליאנוס אמליוס מטוסקאני, הסנאטור קסטריקיוס פירמוס, ואיוסטוכיוס מאלכסנדריה – רופא שהקדיש עצמו ללימוד מפלוטיניוס וליווה אותו עד מותו.

תלמידים אחרים היו: זת'וס, ערבי במוצאו שמת לפני פלוטינוס והותיר לו כסף וקרקעות; זוטיקוס, מבקר ומשורר; פאולינוס, רופא מבית שאן (סקיתופוליס), וסרפיון מאלכסנדריה. היו לו גם תלמידים נוספים מהסנאט הרומי. בין תלמידיו היו גם מספר נשים, כגון גמינה, שבביתה הוא גר בתקופת שהותו ברומא, ובתה גמינה;גם אמפיקליה, אשתו של אריסטון בן איאמבליקוס, הייתה תלמידה שלו. פלוטינוס היה בקשרים עם הוגים אחרים ובין היתר גם היה מתכתב עם הפילוסוף קסיוס לונגינוס.

ידוע, כי הקיסר גלניוס ואשתו סלוניקה כיבדו אותו מאוד. בתקופה מסוימת פלוטיניוס ניסה לעניין את גלניוס בבניה מחדש של מושבה נטושה בקמפניה, שהייתה ידועה כעיר הפילוסופים, שם התושבים יחיו על פי ספרו של אפלטון "החוקים". אך בסופו של דבר הקיסרות לא תמכה במהלך, מסיבות לא ידועות. על פי כל העדויות מחייו האישיים והחברתיים, פלוטינוס פעל על פי אמות מידה מוסריות ורוחניות גבוהות ביותר.

לאחר שפורפיריוס עבר לגור בסיציליה, הגיעה אליו הידיעה כי פלוטינוס מת. הפילוסוף העביר את ימיו האחרונים בבדידות באחוזה בקמפניה שחברו זתוס הוריש לו. לפי סיפורו של איאוסטוכיוס, שליווה אותו בימיו האחרונים, מילותיו האחרונות היו: "נסה להשיב את האלוהי שבך לאלוה שבכל". באותו רגע נחש זחל תחת המיטה שבה פלוטינוס שכב, וברח דרך חור בקיר; ובאותו רגע הוא מת.

כתבי פלוטינוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורפיריוס כתב את המאמרים, ה"אניאדס", במשך שנים. מ-253 לספירה עד לכמה חודשים לפני מותו בהערכה. פלוטינוס לא יכול היה לערוך את כתביו בעצמו בשל ראייתו הגרועה אך כתביו היו צריכים עריכה דחופה. כתב ידו של פלוטינוס היה גרוע מאד, הוא לא הפריד כיאות בין המלים, והיה אדיש כלפי כתיב נכון. הוא לא אהב את המשימה של כתיבה מחדש, ולכן העביר אותה לפורפיריוס, שתיקן את הכתבים וסידר אותם.

פלוטינוס תקף את הגנוסיס אך לא התייחס כלל אל הנצרות אותה בוודאי הכיר. יחסו אל היהדות היה שלילי בעיקרו.

תורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלוטינוס הורה כי ישנו "אחד" עליון, טרנצנדנטי לחלוטין, שנמצא מעבר לכל הקטגוריות של הקיום ואי-הקיום. מושג הקיום מגיע אצלנו מהחוייה האנושית, אך האחד האין סופי והעליון הוא מעבר לחוויות כאלה, ולפיכך הוא מעבר למושגים שמגיעים מהם. "קיום" הוא תכונה, ואילו האחד הוא מעבר לכל תכונות, מכיוון שהוא המקור להם. האחד אינו יכול להיות כל דבר קיים, והוא אינו יכול להיות פשוט הסך של כל הדברים, אלא הוא "קודם לכל הקיום". מהאחד נבע כל שאר היקום. פילוסופים נאופלאטונים מאוחרים יותר, במיוחד איאמבליכוס, הוסיפו מאות ישויות אחרות כמגשרים בין האחד לאנושות; אך המערכת שבנה פלוטינוס עצמה הייתה פשוטה הרבה יותר.

באחד אין חלוקה, ריבוי או הבדלה. לפיכך, לא ניתן לייחס לו כל תכונה. לא ניתן לייחס לו מחשבה מכיוון שאז ישנה הבדלה בין המחשבה לבין החושב. כמו כן, לא ניתן לייחס לו רצון או פעילות, מכיוון שאז ישנה הבדלה בין הפועל לבין הפעולה והנפעל.

האחד, מעבר לכל תכונה, כולל קיום ואי-קיום, הוא המקור של העולם לא על ידי מעשה בריאה, רצוני או אחר, מכיוון שלא ניתן לייחס פעילות לאחד הבלתי משתנה והמושלם. פלוטינוס מודרך על פי העקרון הלוגי שה"פחות מושלם" תמיד "נובע" מהמושלם, או המושלם יותר. לפיכך, כל הבריאה נובעת מהאחד בשלבים (לא כרונולוגיים) של מושלמות פחותה יותר ויותר.

פלוטינוס דוחה את הרעיון היהודי של בריאה יש מאין ("ex nihilo"), אך אין זה מדויק לראות אותו כפנתיאסט, מכיוון שהוא קובע באופן ברור כי האחד אינו מושפע מבריאתו. האחד אינו מחלק עצמו לישויות פחותות רבות. פלוטינוס משתמש באנלוגיה של השמש שמקרינה את אורה באופן שווה לכל, ללא שהיא מפחיתה את עצמה, או שיקוף במראה שאינו מפחית את החפץ שהוא משקף.

הדבר הראשון שנובע מהאחד הוא מחשבה (או "שכל", בלשון הפילוסופיה הימי-ביניימית, וביוונית "Nous"), המזוהה עם ה"דמיורגוס" בטימאוס של אפלטון. מהמחשבה נובע "רוח העולם" (או "נפש"), שפלוטינוס מחלק לעליון ולתחתון, כשהוא מזהה את התחתון עם הטבע. מרוח העולם נובעים הנשמות האנושיות הנפרדות, ולבסוף, החומר, הנמצא ברמה הנחותה ביותר של קיום ומושלמות.

אם כי "עולם החומר" הוא בתחתית "שרשרת הקיום", פלוטינוס ביקר את הבוז הגנוסטי לחומר. פלוטינוס טען כי גם החומר בסופו של דבר מגיע מהאל מכיוון שהוא נובע מה"נוס" ומרוח העולם.

אופיה הדתי של הפילוסופיה של פלוטינוס מודגמת גם במושג שלו של הגעה לאיחוד אקסטטי עם האחד. פורפיריוס מספר כי פלוטינוס הגיע לאיחוד כזה מספר פעמים בשנים שבהם הכיר אותו. לזה יש להשוות, כמובן, את המושגים "הארה", "גאולה", ומושגים אחרים של איחוד מיסטי הקיימים בהרבה מהמסורות המזרחיות והמערביות גם יחד.

נאופלאטוניזם לפעמים שימש כיסוד פילוסופי לפגאניזם, וגם על מנת להגן על הפגאניזם מפני הנצרות; אך נוצרים רבים גם הושפעו מהנאופלאטוניזם, וביניהם אבות כנסייה כמו אוגוסטינוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פילוסופיה
P philosophy1.png
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוסשון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסג'ון דנס סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלארד
פורטל פילוסופיה