האסכולה האפיקוראית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

האסכולה האפיקוראית הייתה אסכולה פילוסופית שנוסדה באתונה בערך ב- 307 לפנה"ס והתבססה על תורתו של הפילוסוף אפיקורוס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספרו של אפיקורוס היה ממוקם בביתו ובגנו באתונה. בין תלמידיו, שכללו גם נשים ועבדים, היו הרמאכוס, אידומנאוס, קולוטוס, פוליאנוס ומטרודורוס. אפיקורוס הדגיש את חשיבותה של הידידות כנדבך של האושר. הוא ותלמידיו היוו חברה צמחונית ובעלת אורח חיים צנוע, ונמנעו מלהתערב בחיים הציבוריים. האסכולה האפיקוראית התפתחה בד בבד עם האסכולה הסטואית ועם זרם הספקנות בפילוסופיה היוונית, והתקיימה עד תקופת האימפריה הרומאית המאוחרת. ספריו של קיקרו מהווים מקור חשוב לידע שלנו על אודות אסכולה זו, אם כי הוא עצמו נמנה עם מתנגדיה. המשורר הרומאי לוקרטיוס ביצירתו "על טבע היקום" סיכם את עיקרי תפיסת האסכולה האפיקוראית. סיכום מלא וממצה ביותר זה השתמר עד ימינו אנו.

בספרייה שנמצאה בהרקולנאום שהשתמרה אחרי התפרצות הר הגעש וזוב נמצאו בין היתר קטעים מתוך יצירותיו של אפיקורוס - מה שמעיד על הפופולאריות של האסכולה האפיקוראית. אחרי שהקיסר קונסטנטינוס קידם את מעמדה של הנצרות באימפריה הרומאית, האסכולה האפיקוראית עברה תקופה של התנוונות. דנטה אליגיירי ביצירתו הקומדיה האלוהית התייחס לאפיקוראים ככופרים המתייסרים במעגל השישי של הגיהנום. המילה "כופר" בספרות התלמוד מזוהה עם אפיקורוס, וזאת משום שלפי תורתו האלים מורכבים מאטומים ואין להם כל עניין בבני האדם.

אחרי שספרו של דיוגנס לארטיוס "חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים" (ובהם אפיקורוס) התפרסם באירופה במרוצת המאה השש עשרה, הפילוסוף הצרפתי פייר גאסנדי בן המאה השבע עשרה כתב שני ספרים שבהם ניסה להחיות מחדש את תורת אפיקורוס ולגשר בין תורת האטומים של אפיקורוס לבין הנצרות. בתקופה המודרנית מדענים אימצו את תורת האטומים של אפיקורוס, ופילוסופים מטריאליסטים אימצו את תורת הנהנתנות שלו.

תורתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהתעמק בתורת דמוקריטוס, אפלטון ואריסטו אפיקורוס הגיע למסקנה כי מטרת הפילוסופיה היא להגיע למצב של שלוות נפש. הוא חיפש דרך כדי להקל על הסבל ועל הצער האנושיים ולהגיע למצב של אושר. אפיקורוס הגדיר את הפילוסופיה כפעילות שבאמצעות מילים וטיעונים מובילה לחיים מאושרים. הפילוסופיה שלו מורכבת משני חלקים: הפיזיקה והאתיקה. הפיזיקה, כמו זו של דמוקריטוס, מבוססת על החומר שכולו עשוי אטומים הנמצאים במצב של תנועה מתמדת. באמצעות האטומים החושים מעבירים אלינו את תחושותינו ואת הרגשותינו. מדובר לא רק במושג שאנו מקבלים על אודות כל העצמים שמסביבנו, אלא גם בתחושות נפשיות הנוצרות באמצעות אטומים טהורים ביותר. המסרים שהחושים מעבירים אלינו הם תמיד נכונים ורק המוח האנושי מסלף אותם. אפיקורוס הסביר באמצעות אטומים את היקום, את גרמי השמיים, את האלים, את הנפש ואת המוות.

הפיזיקה של אפיקורוס משמשת כבסיס לאתיקה שלו המורכבת מן הדברים שבהם עלינו לרצות ומן הדברים שמהם עלינו להימנע למען רווחתנו. הוא טען שכל היצורים מרגע שהם נולדים רודפים אחר ההנאה ושונאים את הכאב. הוא הגדיר את ההנאה כתכליתם של חיים מאושרים. מדובר לא רק בהנאות החושים, אלא בעיקר בהנאות הנפש. שלוות נפש והימנעות מכאב משמעם מצב של מנוחה, שמחה ותענוג שבו קיימת הרמוניה פנימית משוללת כאב וצער. אין משמעו של דבר שכל הנאה היא טובה וכל כאב הוא רע. עלינו להימנע מהנאות הגורמות למחלות ולקבל את הכאב אם הוא מוביל לבריאות טובה יותר. זו משמעותם של חיים מאושרים שהתבונה והזהירות מאפשרות לנו.

על פי התפיסה האפיקוראית, המכשול העיקרי בדרך אל האושר, הוא הפחד מן האלים ומן המוות. אם כי האלים קיימים, אין להם כל עניין בבני האדם. הם עשויים מאטומים וחיים בחלל הריק שבין העולמות. הם מעוניינים באושרם בלבד. לכן, החכם יודע שאין הם מסוגלים להזיק לו והוא איננו מפחד מהם. לטענת האפיקוראים אין לאלים כל מעורבות במה שקורה אצלנו, והם אינם זקוקים למתנות ולקורבנות. הגישה האפיקוראית מתנגדת לכל צורה של דת, שהיא בעיניהם מיותרת ומזיקה בדרך אל האושר, משום שהיא מפחידה את בני האדם.

האפיקוראים דחו גם את הפחד מן המוות. הנפש והגוף מורכבים מאטומים, ואלה המרכיבים את הנפש אינם יכולים לחוש בדבר אלא כשהם נמצאים בחסותו של הגוף. עם מותו של הגוף הנפש מתפוגגת ומאבדת את כוחה. המוות הוא מצב של חוסר תחושה, ולכן איננו אומר דבר בעבור האדם. כל עוד אנו קיימים המוות איננו, וכאשר הוא בא אין אנו קיימים. בעיניהם של האפיקוראים המוות הוא מצב סופי שאחריו אין תחושות או שכר ועונש, ולפיכך אין צורך לפחד ממנו. מותו של אדם מתבטא בפיזור האטומים שהם חלקיקיו.

בניגוד לאסכולות אחרות, האפיקוראים לא קיבלו את רעיון החיים לאחר המוות. הם התמקדו באדם כפרט ובאושרו בלבד. משום כך האפיקוראים קראו להתרחקות מן החיים הציבוריים, היות שהם מונעים מן האדם את ההנאה והאושר. המוטו שלהם היה: אין לפחד מן האלים; אין להתיירא מן המוות; ניתן להשיג את הטוב; קל לשאת בסבל.


פילוסופיה
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
פורטל פילוסופיה