הגולם מפראג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור של הגולם ומהר"ל. בגרסה זו כתובים האותיות "גלם" על מצחו (הכוונה: "גולם" בכתיב חסר)

הגולם מפראג, דמות אגדית, גולם, במיתולוגיה ובהגיוגרפיה היהודית. על פי האגדה הוא נוצר בידי רבי יהודה ליווא, המהר"ל מפראג, בן המאה ה-16, על מנת למנוע מזימה של עלילת דם.

על פי המסופר הגולם שימש את יוצרו כשליח נאמן והטיל אימה על מפיצי העלילה הנוראה. מדי ערב שבת נהג הרב להוציא את רוח החיים מתוך הגולם מחשש פן יחלל זה את השבת, והגולם היה מוטל כגוש חומר עד צאת השבת. באחד מימי השישי שכח הרבי להוציא ממנו את רוח החיים, והגולם חילל את השבת וסיכן את הגויים שחיו בעיר. הרב רדף אחריו והשיגו מחוץ לפתח בית הכנסת העתיק "אלטנוישול" בפראג. שם הוציא ממנו את רוח החיים, והגולם התנפץ לרסיסים. על מצחו של הגולם היו חקוקות האותיות "אמת", והמתתו בוצעה על ידי מחיקת האות א' כך שהכיתוב הפך להיות "מת". לפי האגדה נותרו שרידי גופו מונחים בעליית הגג של בית הכנסת עד ימינו.

תוכן עניינים

[עריכה] מקורות האגדה

עד לשנים האחרונות היה מקובל שהמדובר באגדה עממית קדומה מהמאה ה-18 לערך, אם כי לא נמצא לכך כל ביסוס. בספר "שבחי המהר"ל" שנכתב בידי תלמידו של המהר"ל, המהווה מעין ביוגרפיה רשמית על חייו, אין אף מילה על האגדה. מחקרים חדשים לא הצליחו למצוא כל עדות לסיפור קודם לשנת 1837, החוקר אלי אשד העלה סברה שמדובר בסיפור שהומצא בידי הסופר היהודי הגרמני ברטולד אוארבך, שפרסם אותו לראשונה בספרו "שפינוזה", בשנת 1837, ולא היה לו כל מקור עממי שהוא. הסיפור התפשט במהירות גדולה, עד שהכל התייחסו אליו כאל "סיפור עממי קדום", ויוצרו האמיתי, אוארבך, נשכח.‏‏[1]

האגדה התפשטה בקרב יהדות אירופה לאחר שהרב והסופר יהודה יודל רוזנברג הוציא ב- 1909 ספר בשם "נפלאות המהר"ל" שבו תיאר בפרוטרוט ובצבעים חיים את סיפור בריאתו של הגולם, חייו ומותו המסתורי, ובעיקר את מעשיו ההרואיים להצלת יהודי פראג מעלילות הדם ומהכומר טדיאוש הרשע. רבים רואים בסיפור זה זיוף שנוצר על ידו. הרב רוזנברג הסתמך על מקורות היסטוריים שבהם סופר על שמש אילם ונבער מדעת שחי בפראג בימיו של המהר"ל, אך מעבר לכך אין כל מקור היסטורי מהימן. להפך, יש הטוענים כי לא הרב רוזנברג היה הזייפן, אלא עיקרו נעשה בידי אדם בשם חיים שרפשטיין, שחי במחצית השנייה של המאה ה-19 ועסק במכירת ספרים מעשי זיוף. לטענתם, הרב רוזנברג נפל ברשתו של שרפשטיין בתמימות, מבלי שידע שמדובר בזיוף. מעשה הזיוף נחשף על ידי מנחם מנדל עקשטיין מסיגט, שהוציא לאור בשנת ה'תר"ע (1910) את חיבורו "ספר היצירה", שבו חשף את זיופו של הספר מתוכן ניסוחיו.

רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש ציין שהאגדה הייתה מפורסמת עוד קודם הוצאת ספרו של רוזנברג, והוסיף ששמע מפי חותנו, שהוא ביקר בעליית הגג של בית הכנסת האמור, וראה שם את מה שנשאר מן הגולם. פעם אחרת ציין שהראיה הפשוטה על אמיתותו של הגולם היא שהגויים במקום מאמינים בזה - כך שאין זו אגדה יהודית.‏‏[2].

[עריכה] בתרבות

סיפור הגולם היווה מקור השראה למחזות וסרטים. אחד הסרטים המפורסמים ביותר היה "הגולם" (The Golem), סרטו האילם של פאול וגנר משנת 1920, שהיו שטענו כי יש בו נופך אנטישמי. וגנר, שהושפע מספרו של רוזנברג בתרגום גרמני, הוציא עוד שני סרטים נוספים שהיו קשורים לגולם. אחד מהם היה "הגולם והרקדנית".

הסופר והמשורר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס כתב את השיר "הגולם"‏‏[3], שבו הוא מתאר את המהר"ל ואת הגולם שלו. בשיר טען בורחס כי הגולם היה אילם, אולי בשל טעות בהגיית שמות הקודש בעת יצירתו. הסופר היהודי יצחק בשביס זינגר הוציא ספר בשם "הגולם" על הגולם מפראג. בספר הוא מוסיף מאפיינים ספרותיים מודרניים, כמו סיפור התאהבותו של הגולם בנערה, ואת המאפיין של הגולם הקם על יוצרו ומרידתו במהר"ל בעקבות בקשה לעשות מעשה שלא היה כהוגן, וכן את רצון מפקד הצבא לגייס את הגולם לצבא הקיסרות.

הביטוי "הגולם קם על יוצרו" - שמשמעותו 'מערכת הפוגעת במי שהקים אותה', מקורו בסיפור הגולם מפראג.

בעולם הפוקימון יש שני פוקימונים מסוגי רוח ואדמה המבוססים על הגולם מפראג ששמותיהם הם גולט‏‏[4], והצורה המפותחת שלו גולורק[5].

דמותו של הגולם מפראג הופיעה בסדרת הטלוויזיה "הגרגולים".

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא