אקדמות
ערך זה עוסק בפיוט לחג השבועות. אם התכוונתם לכתב העת "אקדמות", ראו אקדמות (כתב עת).
אַקְדָמוּת הוא פיוט הנאמר בקהילות אשכנז בחג השבועות לפני קריאת התורה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור הפיוט
הפיוט התחבר על ידי רבי מאיר ברבי יצחק ש"ץ נהוראי, פייטן אשכנזי שחי בוורמייזא בזמנו של רש"י (המאה ה-11).
הפיוט הוא שריד למנהג הקדום לתרגם את קריאת התורה לארמית כדי שפשוטי העם, שלא דיברו עברית, יבינו את הנאמר. לפני תחילת התרגום הוסיפו פיוט ארמי כמבוא לפרשה. בדורות מאוחרים הפסיקו ברוב קהילות ישראל לתרגם את קריאת התורה לארמית, אולם פיוט האקדמות נשמר כזכר לפיוטי המבוא. האגדה מספרת שהפיוט נכתב בכוונה בלשון ארמית מאוחרת, שהיא לשון שהמלאכים אינם מבינים, כיוון שהיצירה הוחשבה מושלמת, והיה חשש מפגיעתם הנקמנית של המלאכים המקנאים. בלשונו זו הם לא יכלו לקראו ולשמעו, וכך נשמר המחבר מפגיעתם הרעה.
[עריכה] תוכן הפיוט
הפיוט כתוב כולו בשפה הארמית עם חרוז אחיד - "תָא" בסופי השורות. הבתים של הפיוט ערוכים באקרוסטיכון בחלקו הראשון של הפיוט לפי סדר האלפבית ולאחר מכן לפי שמו של הפייטן, "מאיר ביר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן וחזק ואמץ", אות לכל שורה. הפיוט נקרא אקדמות על שם פתיחתו, "אַקְדָמוּת מילין ושָרָיוּת שוּתָא" (הקדמת הדברים ופתיחת השיחה). יש בפיוט 45 בתים שבכל אחת שתי שורות.
לאחר בקשת רשות פותח הפייטן בתיאור גדולתו של הקב"ה, שאי אפשר לתארה גם אילו היו כל עצי היער לקני כתיבה וכל בני האדם לכותבים. אחר כך מתוארים המלאכים המשרתים את האל. הפייטן עובר לשבח את עם ישראל העובד את הקב"ה. הוא מתאר דו-שיח בין כנסת ישראל לבין אומות העולם: האומות שואלות מדוע עם ישראל דבק בקב"ה, וכנסת ישראל משיבה בתיאור השכר המובטח לעובדי ה' לעתיד לבוא.
[עריכה] זמן אמירתו
בעבר נהגו לומר את הפיוט לאחר קריאת הפסוק הראשון של סדר הקריאה בתורה לחג השבועות או בין ברכת התורה לקריאת התורה. אולם לאחר מכן התעורר פולמוס סביב אמירת הפיוט באמצע קריאת התורה, משום שחלק מהפוסקים (למשל, הרב דוד הלוי סגל, בטורי זהב על שו"ע או"ח תצ"ד) ראו באמירתו הפסק ואחרים ראו חשיבות במסורת הקדומה של אמירתו באמצע קריאת התורה דווקא. היום נהוג שהעולה מברך רק אחרי אמירת הפיוט. החזן והציבור קוראים את הפיוט ביחד, שתי שורות קורא החזן בקול ושתי שורות עונה לו הציבור. יש נוהגים שהרב הוא זה שקורא את הפיוט.
[עריכה] הלחן
הפיוט מושר בנעימה מיוחדת על ידי שליח הציבור והקהל לסירוגין.[1]. לפיוט חוברו לפחות שתי לחנים, אחת מהן מנגינה הנחשבת לעתיקה (ימי הביניים)[2], אך מקורה אינו ידוע והיא נחשבת חלק מסדרת נעימות מסורתיות שמקורן לא ידוע, אשר קיבלו את הכינוי "ניגוני מסיני". במנגינה זו נעשה שימוש ביהדות רוסיה גם בברכת הקידוש בחגי שלוש רגלים, ובחג שמחת תורה בעת עלייתו לתורה של "חתן התורה". מנגינה מוכרת נוספת משמשת בבתי כנסת של יהדות גרמניה, והוא מושר בשבועות גם בחלקים של תפילת מעריב, הלל וברכת כהנים. ישנה השערה כי מקור מנגינה זו בשיר פולק גרמני.[3]
חוקר המוזיקה היהודית מאיר שמעון גשורי תיאר כך את חשיבות הנעימה בשירת בתי הכנסת:
 |
שלוש נעימות הן בסידור התפילות והפיוטים המרעישות את הנפש והמתסיסות את הרגש: "כל נדרי", "טל-גשם-נעילה", וזו של "אקדמות"... לפי מנהג שנתקבל בעם היו קורין "אקדמות" בלחן מתוק המשתפך בכל האיברים ומשרה חגיגיות גדולה והניגון מרומם את הנשמה ומחייה נפשות.[4] |
 |
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אקדמות באנציקלופדיה היהודית באתר "דעת" (כולל טקסט מלא ותרגום לעברית)
- יוסף יהלום ומיכאל סוקולוף, מנהגן של ישראל תורה היא... לשורר שיר הקדוש הזה, מאמר בהארץ
- הרב גרשום הרפנס, אקדמות, מאמר באתר "דעת"
- הרב יהודה לייב פישמן מיימון, ה"אקדמות" ומחברו
[עריכה] הערות שוליים
- ^ לחני הפיוט "אקדמות", באתר פיוט
- ^ הערך "אקדמות", באתר האנציקלופדיה היהודית
- ^ Beer Bernard, "Liturgical and Musical Aspects of Shavuot", Shavuot-to-Go 5769 (2009, NY, Yeshiva Univ. Center for the Jewish Future) page 5.
- ^ על ניגון "אקדמות", סיני מא, תשיז
