אקדמות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרוכת עם השורה האחרונה של אקדמות רקומה עליה

אַקְדָמוּת הוא פיוט הנאמר בקהילות אשכנז בחג השבועות לפני קריאת התורה.

מקור הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט חובר על ידי רבי מאיר ברבי יצחק ש"ץ נהוראי, פייטן אשכנזי שחי בוורמס (וורמייזא) בזמנו של רש"י (המאה ה-11). הוא מהווה שריד למנהג קדום: בזמן המשנה נהגו לתרגם במהלך קריאת התורה כל פסוק לארמית עבור פשוטי העם שלא שלטו בלשון הקודש, כאשר התרגומים לוו בהקדמות ובפיוטים. בתקופת חיבור הפיוט אקדמות כבר פסק מנהג התרגום, אך חכמי אשכנז וצרפת שימרו אותו פעמיים בשנה - בשביעי של פסח ובשבועות. בנסיבות אלו חיבר רבי מאיר ש"ץ פיוט זה, שבו הוא מבקש רשות מהקהל לפתוח בדברים וממשיך בתשבחות לאלוהים ולעם ישראל.

אגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיבות חיבור הפיוט נכרכו באגדה עממית במסורת היהודית המספרת על יהודי מעשרת שבטי ישראל מעבר לנהר הסמבטיון שהגיע לאשכנז (גרמניה), וסיפר כי אחד מן הכמרים נלחם ביהודי המקום בכוח קסמיו וכישופיו. הכומר דרש מאת היהודים כי יבואו להתווכח עמו בפני המלך, בענייני האמונה. היהודים בקשו מאת המלך לתת להם ארכה כדי שיספיקו להביא אחד מחכמי ישראל המובהקים שידע מה להשיב לכומר. רבי מאיר ברבי יצחק נעתר, והצליח בחכמתו לנצח את הכומר ולהציל את היהודים. לרבי מאיר אסור היה לחזור לאשכנז דרך הנהר, שלפי האגדה ניתן לחצות אותו רק בשבת אז הוא נח מזעפו, משום שבחזרה כבר לא מדובר היה בפיקוח נפש שדוחה שבת. כיוון שרבי מאיר ידע שלא יוכל לשוב הוא חיבר בטרם לכתו את מגילת אקדמות, אותה נהגו לקרוא בחג השבועות.‏[1]

חוקר המסורה הגרמני רבי וולף היידנהיים במחזור שלו לשבועות פקפק בתוקף ההיסטורי של הסיפור, אך הוסיף "אם קבלה היא - נקבל". הסיפור גם נוגד מסורות נוספות המציינות את מקום קבורתו של רבי מאיר, בעוד שלפי הסיפור הוא נותר עם עשרת השבטים ונפטר שם. בספר מעשה ניסים המתעד אגדות יהודיות בוורמס מוזכר הסיפור רק בדרך אגב, במסגרת תיאור של הגלגל שהפך את הכומר לבעל כוחות כישוף.

בקהילת וורמייזא עצמה, עיר מגוריו של מחבר הפיוט, לא נהגו לקרא אקדמות, בשל סיפור על שליח ציבור שפעם אחת השתפך בקול נעים בעת הקריאה עד שיצאה נשמתו.‏[2]

אגדה נוספת מספרת שהפיוט נכתב בכוונה בלשון ארמית מאוחרת, שהיא לשון שהמלאכים אינם מבינים, כיוון שהיצירה הוחשבה מושלמת, והיה חשש מפגיעתם הנקמנית של המלאכים המקנאים. בלשון זו הם לא שלטו וכך נשמר המחבר מפגיעתם הרעה.

תוכן הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר בקשת רשות פותח הפייטן בתיאור גדולתו של הקב"ה, שאי אפשר לתארה גם אילו היו כל עצי היער לקני כתיבה וכל בני האדם לכותבים. אחר כך מתוארים המלאכים המשרתים את האל. הפייטן עובר לשבח את עם ישראל העובד את הקב"ה. הוא מתאר דו-שיח בין כנסת ישראל לבין אומות העולם: האומות שואלות מדוע עם ישראל דבק בקב"ה, וכנסת ישראל משיבה בתיאור השכר המובטח לעובדי ה' לעתיד לבוא.

הפיוט כתוב כולו בשפה הארמית עם חרוז אחיד - "תָא" בסופי השורות. הבתים של הפיוט ערוכים באקרוסטיכון בחלקו הראשון של הפיוט לפי סדר האלפבית ולאחר מכן לפי שמו של הפייטן, "מאיר ביר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן וחזק ואמץ", אות לכל שורה. הפיוט נקרא אקדמות על שם פתיחתו, "אַקְדָמוּת מילין ושָרָיוּת שוּתָא" (הקדמת הדברים ופתיחת השיחה). יש בפיוט 45 בתים שבכל אחת שתי שורות.

זמן אמירת הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר נהגו לומר את הפיוט לאחר קריאת הפסוק הראשון של סדר הקריאה בתורה לחג השבועות או בין ברכת התורה לקריאת התורה. אולם לאחר מכן התעורר פולמוס סביב אמירת הפיוט באמצע קריאת התורה, משום שחלק מהפוסקים (למשל, הרב דוד הלוי סגל, בטורי זהב על שו"ע או"ח תצ"ד) ראו באמירתו הפסק ואחרים ראו חשיבות במסורת הקדומה של אמירתו באמצע קריאת התורה דווקא. היום נהוג שהעולה מברך רק אחרי אמירת הפיוט. החזן והציבור קוראים את הפיוט ביחד, שתי שורות קורא החזן בקול ושתי שורות עונה לו הציבור. יש נוהגים שהרב הוא זה שקורא את הפיוט.

לחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט מושר בנעימה מיוחדת על ידי שליח הציבור והקהל לסירוגין.[3]. המנגינה המקובלת נחשבת לעתיקה (ימי הביניים)[4], אך מקורה אינו ידוע, והיא נכללת לעתים כחלק מסדרת נעימות מסורתיות עממיות שזכו לכינוי "ניגונים מסיני". בקהילות של יוצאי יהדות רוסיה מושרת המנגינה גם בברכת הקידוש בחגי שלוש רגלים, ובחג שמחת תורה בעת עלייתו לתורה של "חתן התורה".

חוקר המוזיקה היהודית מאיר שמעון גשורי תיאר את חשיבות הנעימה בשירת בתי הכנסת:

Cquote2.svg

שלוש נעימות הן בסידור התפילות והפיוטים המרעישות את הנפש והמתסיסות את הרגש: "כל נדרי", "טל-גשם-נעילה", וזו של "אקדמות"... לפי מנהג שנתקבל בעם היו קורין "אקדמות" בלחן מתוק המשתפך בכל האיברים ומשרה חגיגיות גדולה והניגון מרומם את הנשמה ומחייה נפשות.[5]

Cquote3.svg

מנגינה נוספת משמשת בבתי כנסת של יהדות גרמניה, ומושרת בשבועות גם בחלקים של תפילת מעריב, הלל וברכת כהנים. ישנה השערה כי מקור מנגינה זו בשיר פולק גרמני.[6] בחצרות חסידויות גור ואלכסנדר נהגו לשיר את הפיוט בניגון מיוחד שהחסידים מלחינים מדי שנה.‏[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מעשה מבעל האקדמות
  2. ^ מנהגות וורמייזא לרבי יודא ליווא קירכהיים, מפעל תורת חכמי אשכנז, מכון ירושלים. תשמ״ז
  3. ^ לחני הפיוט "אקדמות", באתר פיוט
  4. ^ הערך "אקדמות", באתר האנציקלופדיה היהודית
  5. ^ על ניגון "אקדמות", סיני מא, תשיז
  6. ^ Beer Bernard, "Liturgical and Musical Aspects of Shavuot", Shavuot-to-Go 5769 (2009, NY, Yeshiva Univ. Center for the Jewish Future) page 5.
  7. ^ הפיוט: מהותו והתפתחותו, אברהם מאיר הברמן, 1969