הגיבן מנוטרדאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תקציר העלילה מכיל שגיאות וכתוב גרוע.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
איור מהספר, אסמרלדה משקה את הגיבן במים

הגיבן מנוטרדאם (צרפתית: Notre-Dame de Paris – נוטרדאם של פריז[1]) הוא הרומן הגדול הראשון שפרסם הסופר הצרפתי ויקטור הוגו בשנת 1831. הספר זכה להצלחה בצרפת, שעוררה תנועה לשימור המבנים מן התקופה הגותית בכלל ולשימור קתדרלת נוטרדאם של פריז בפרט. הספר תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה בעולם. על בסיסו נעשו מחזות וסרטים.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתחלק לאחד עשר ספרים, שכל אחד מהם כולל שניים עד שמונה פרקים ומספר את סיפורם של קווזימודו, הגיבן המעוות והחרש המצלצל בפעמונים של הקתדרלה נוטרדאם, אסמרלדה הצוענייה היפהפייה, פאבוס - קצין ומושא אהבתה, גרינגואר - צעיר המאוהב בה, והארכידיאקון פרולו, אפוטרופסו של קווזימודו, הכרוך גם הוא אחר אסמרלדה, באהבה אסורה ומעוותת.

דמות נוספת המניעה את העלילה היא אישה זקנה וערירית, שבתה נחטפה לפני שנים רבות על ידי צוענים ולכן היא שונאת אותם ואת אסמרלדה בפרט.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז העלילה הקתדרלה נוטרדאם המצויה בשכונת עוני של פריז (לא כמו במציאות). בכנסייה כומר קתולי, קלוד פרולו, המאוהב באסמרלדה, צועניה צעירה, המחוללת עם עִזָ‏ה מול הכנסייה. גם סרן צעיר בשם פאביוס. במקרה יצטרף לרשימה גם אזרח פריז. בהמשך, גם קווזימודו, מצלצל הפעמונים הגיבן של הקתדרלה, יתאהב בה. כאן מתגלה העימות הבולט ביצירה: העמדת היפהפייה מול הכומר המתנזר, הקצין המבריק, אזרח פריז והגיבן. שמו של קווזימודו הוא מעין "לשון נופל על לשון" - מחד, שמו ניתן לו כיוון שהוא התגלה על ידי פרולו על מפתן הכנסייה בבוקרו של שמיני של פסחא, הנקרא גם "יום ראשון קווזימודו"; ומאידך, פירוש המילה quasimodo בלטינית הוא "כמעט מוכן" או "עשוי למחצה", ביטוי הרומז על מומו של קווזימודו.

בשכונתם של אסמרלדה, שכונת הגנבים, נתפס אזרח העיר, פייר גרינגואר (שם אמיתי) על ידי הצוענים. הם מעמידים אותו למשפט ונידון למוות. הצוענים מסכימים להוציאו לחופשי אם ינשא למישהי מעדתם. אסמרלדה מסכימה להצעה.

קווזימודו אשר הגיע לקתדרלה כתינוק ושימש מצלצל הפעמונים, מואשם, בנסיון חטיפה של אסמרלדה. נגזרים עליו עינויים לעיני העוברים ושבים. לאחר שנסתיימו העינויים הוא מתחנן לעזרה. אסמרלדה חשה לעזרתו והוא מתאהב בה.

בהמשך, הכומר פרולו דוקר את סרן פאבוס כאשר הוא מוצא את אסמרלדה בחיקו. היא נושאת באשמה ומוצאת להורג עקב היותה מכשפה, יחד עם העז, המסמל את השטן. ההוצאה להורג היא גם תוצאות מאמציה של האישה זקנה, שבתה נחטפה לפני שנים רבות להביא למותה של אסמרלדה כנקמה בצוענים שחטפו את בתה.

ציבור עניי העיר עושה ניסיון להציל את חייה של אסמרלדה בהפגנה ומהומות שהם עורכים בפריז, אך הם אינם מצליחים למנוע את ההוצאה להורג. זמן מועט לפני כן, הזקנה מגלה כי בחזקת איזמרלדה צעצוע שהיא נתנה לבתה לפני שנחטפה. היא מבינה כי אסמרלדה היא הבת שנחטפה, אולם אינה מצליחה כבר למנוע את ההוצאה להורג.

בסוף הספר, מוצאים בבית הקברות של פריז שלד של אישה מחובקת בגיבן. בנסיונות שנעשו להפריד בין השלדים, שלד הגיבן מתפורר.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם מספר פעמים לשפה העברית:

תרגום ראשון לעברית יצא תחת השם "המכשפה מפריס" - בתרגומו של יעקב שטיינברג, הוצאת אמנות 1931. תרגום זה הודפס לאחרונה בשנת 1965.

כמו כן, יצא הספר לאור בתרגומים הבאים:

  • הגיבן מנוטר-דם - תירגם דן סואן, הוצאת מ.מזרחי 1956.
  • הגיבן מנוטר-דאם - תרגום לילדים של יצחק לבנון, הוצאת עפר 1970.
  • הגיבן מנוטרדאם - תרגום של סיפור הסרט של וולט דיסני, הוצאת ידיעות אחרונות 1996.
  • הגבן מנוטרדאם על פי ויקטור הוגו - עיבדה לעברית עטרה אופק, הוצאת ענבל 1996.
  • הגיבן מנוטרדאם על פי ויקטור הוגו - נוסח עברי בינה אופק, הוצאת עופרים 1996.
  • הגיבן מנוטרדאם - תירגם ארז וולק, הוצאת ידיעות ספרים 2013.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואזימודו (Quasimodo): הדמות הראשית. גיבן מצרפת אשר תפקידו הוא לצלצל בפעמוני הנוטרדם ובשל כך, שמיעתו נפגעה. קואזימודו התייתם בגיל צעיר ואומץ בידי קלוד פרולו. הוא נלעג בשל כיעורו.

קלוד פרולו (Claude Frollo): הארכידיאקון של נוטרדאם ואביו המאמץ של קואזימודו. מאוהב באיזמרלדה אך גם שונא אותה על היותה צוענייה. נחשב כנבל של הספר. קואזימודו דוחף אותו אל מותו בסוף הרומן.

איזמרלדה (Esmeralda): צוענייה צעירה שמגיעה לפריז. במהלך הספר, היא נחטפת על ידי קואזימודו לבקשת פרולו. מאוהבת בפבוס. נתלתה למוות בסוף הרומן.

פבוס דה שאטופר (Phœbus de Châteaupers): קצין בחיל הקשתים המלכותי. הציל את איזמרלדה מניסיון חטיפה של קלוד פרולו וקואזימודו.

דג'אלי (Djali): העז של איזמרלדה.

פייר גרנגואר (Pierre Gringoire): סופר מיוסר, אשר נחטף בידי תושבי חצר הניסים וכמעט נהרג על ידיהם, עד שאיזמרלדה מציעה להתחתן איתו.

ז'אן פרולו (Jehan Frollo): אחיו הצעיר והמפונק של קלוד פרולו. סטודנט בעייתי התלוי באחיו הגדול מבחינה כספית. נהרג ע"י קואזימודו בהתקפה על קתדרלת נוטרדאם.

ניקולא (nicola): אלכימאי צרפתי. מוזכר בפרקים 22 ו-40. ככול הנראה מדובר באלכימאי הנודע ניקולאס פלמל.

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבודים לשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל אף נכתב על ידי רחל שפירא השיר "אסמרלדה" בביצוע גלי עטרי, על אותו מקרה בו אסמרלדה נתנה לגיבן מים צוננים אחרי שכל אנשי העיר לעגו לו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הגיבן מנוטרדאם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התוספת של הגיבן לשם הרומן היא תוספת בתרגום האנגלי. ויקטור הוגו שם דגש על הקתדרלה שהוא רצה כי ישמרו עליה אחרי הנזקים שנגרמו לה במהפכה הצרפתית.