עלובי החיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עלובי החיים
Miserable he.jpg
כריכת הגרסה המחודשת של הספר
מחבר ויקטור הוגו
שם בשפת המקור Les Misérables
שפת המקור צרפתית
הוצאה כתר
איור מהספר "עלובי החיים"

עלובי החייםצרפתית: Les Misérables) הוא רומן שעלילתו מתרחשת בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-19. הספר, העוסק בטבע האדם ובחיים, עוקב אחרי דמותו של ז'אן ולז'אן ואחרי ההתפתחויות בצרפת, תוך ביקורת חברתית נוקבת על תופעת העוני ויחסה של החברה הצרפתית לעניים ולמסכנים. את הספר כתב בשנת 1862 הסופר הצרפתי הנודע ויקטור הוגו. הספר ניחן בצבעים עזים וניתוח מעמיק של דמויות, גם המשניות שבהן. "עלובי החיים" נחשבת ליצירה הגדולה ביותר של ויקטור הוגו, יחד עם יצירתו הגיבן מנוטרדאם.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור, חולק הספר לחמישה חלקים, אך בתרגום העברי נוהגים לחלקו לשני חלקים בלבד.

חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר עוקבת אחרי ז'אן ולז'אן, בן למשפחה ענייה שתומך באחותו ובשבעת ילדיה לאחר מות בעלה. לאחר שהמשפחה מגיעה לחוסר כול, הוא מתפתה לגנוב כיכר לחם אחת מחנותו של אופה, ונתפס. כעונש על מעשה זה הוא נשלח לרצות חמש שנים בכלא. עקב נסיונותיו התכופים לברוח, משך שהייתו בכלא הולך ומתארך עד לסך של 19 שנים. בכלא מטפח ולז'אן מרירות רבה כלפי האנושות כולה. לאחר שחרורו הוא נודד עם תעודת מסע צהובה, המעידה עליו כי הוא אסיר לשעבר, וגורמת לנידויו על ידי אנשי הכפרים אשר מפחד ומטעם דעותיהם הקדומות מסרבים להניח לו אף לאכול או לישון בפונדק בעד תשלום.

בעודו נוטה לישון על ספסל אבן באמצע הכפר, מפנה אותו אישה זקנה לביתו של הגמון האזור. ההגמון הוא איש קדוש אשר מקבל אליו את הנווד בלא לשאול שאלות ומארחו. ולז'אן מקבל את הכנסת האורחים הזו אך כיוון שהוא מלא שנאה, הוא גונב מן ההגמון הזקן כמה כלי כסף ונמלט באישון לילה. ביום המחרת נתפס ולז'אן ומובל בחזרה אל ההגמון כדי לאמת את דבר הגניבה, ולשלוח את ולז'אן בחזרה לכלא לשארית ימיו. ההגמון לא ממלא אחר ציפייה זו, הוא טוען בפני השוטרים ובפני ולז'אן המופתע כי הוא העניק לוולז'אן את הכלים היקרים ומעניק לו בנוסף את פמוטי הכסף אשר הלה "שכח" כאשר יצא בפעם שעברה. הוא "מזכיר" לוולז'אן בלחישה שלא ישכח כי הוא הבטיח לנצל את הכסף כדי לחזור למוטב ולעשות טוב.

אירועים אלו מעצבים מחדש את אישיותו של ולז'אן. הוא מגלה את הקדושה בדמותו של ההגמון, והוא נחוש בדעתו למלא אחר מצוותו של הלה. הספר עוקב אחרי ולז'אן כאשר הוא, בשם בדוי, מקים מפעל תכשיטים ואף הופך להיות ראש עיר ותורם לפיתוחו של האזור כולו. במסגרת תפקידו כראש עיר הוא פוגש בפנטין, זונת רחוב שנקלעה למצוקה. הוא מנסה לעזור לה, אך לצערו הרב, פנטין נפטרת ממחלה.

את התקומה המחודשת הזו עוצר שוטר קפדן בשם ז'אבר, הפועל רק לפי החוקים ללא התחשבות ברווחת הכלל או באנשים הנפגעים כתוצאה מפעולותיו, שהיה בעברו סוהר בכלא שבו נאסר ולז'אן. ז'אבר חושד בראש העיר ובטוח שהוא האסיר הנמלט ז'אן ולז'אן שהפר את תנאי שחרורו. ז'אבר מדווח לממונים עליו על חשדותיו, אך לאחר שהוא מקבל מכתב תשובה כי ז'אן ולז'אן נתפס, מתמלא ז'אבר רגשות אשם כיוון שחשד באדם מכובד. לכן הוא מספר לז'אן ולז'אן את הסיפור ומתפטר. ראש העיר, ולז'אן, לא יכול להניח לאדם אחר לשאת את אשמתו הוא, שכן האדם שנתפס אינו ז'אן ולז'אן האמיתי, כמובן, ומסגיר עצמו למשטרה ולחיים בכלא. תוך כדי עבודת הפרך צצה לוולז'אן הזדמנות לברוח, והוא עושה זאת. ולז'אן יודע על קיומה של קוזט - בתה של פנטין שהושארה אצל משפחה אומנת על ידי אמה, אשר קיוותה להרוויח מעט כסף כדי שתוכל לתמוך בה לפני שתיקח אותה בחזרה. משפחה זו (משפחת נוכלים בשם תנרדייה) התעללה בילדה וסחטה כספים מאמה על מנת לקיים את בנותיה שלה. אמה (פנטין) פוטרה מעבודתה במפעלו של ולז'אן, ובשל הצורך העז לכסף שהיה עליה לשלוח לבתה, התדרדרה לזנות ומתה לבסוף מדלקת ראות. על ערש מותה של פנטין, מבטיח לה ולז'אן לגאול את קוזט מידיהם של משפחת תנרדייה ולהחזירה אליה. מאחר שפנטין מתה וז'אבר רודף אחריו, מחליט ולז'אן לברוח לפריז ולגדל שם את קוזט כאילו הייתה בתו.

חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו השני של הספר מתמסר ולז'אן לטיפול בקוזט אשר מתבגרת והופכת לנערה על רקע האירועים שהובילו למרד הרפובליקני בפאריס של יוני 1832. אהבתה של זו מגלה אצל ולז'אן רגש שהוא לא הכיר קודם לכן - אהבה. קוזט מתאהבת בצעיר פריזאי (מריוס) אך ולז'אן, מפחד הזר, ומקנאה מנסה למנוע מהשניים להיפגש.

במקביל, בתו של תנרדייה, אפונין, מתאהבת גם היא במריוס ומצילה את חייו, אך לא מצליחה לרכוש את אהבתו ולבסוף נהרגת כאשר היא באה לפגוש את מריוס על המתרס. בעקבות החלטתו של ולז'אן להימלט עם קוזט לאנגליה, מחליט מריוס שבור-הלב להיענות להפצרותיו של מנהיג הסטודנטים המהפכניים אנז'ולרא ולהצטרף למהפכה. ז'אבר, שקודם לתפקיד מפקח ורדף אחרי ולז'אן עד לפריז במטרה לעצרו ולהחזירו לכלא, מצטרף למהפכנים כסוכן כפול על מנת להטעותם ולסייע לכוחות השלטון לדכא את המרד באיבו. לצערו, ז'אבר נחשף בידי פרחח רחוב בשם גברוש (בנם של תנרדייה) ונהפך לשבוי בידי המהפכנים.

[בפסקה זו נוצרים מספר רגעי שיא ומותרים כמה מן הקונפליקטים העיקרים בעלילה].

בפרוץ המרד הרפובליקני בפאריס של יוני 1832, שולח מריוס את גברוש עם מכתב לקוזט בו הוא מספר לה שכיוון שהם לא יכולים להיות ביחד הוא הולך למות במתרס עם חבריו. המכתב מגיע לידי ולז'אן שמבין שקוזט אכן אוהבת את הצעיר ומחליט ללכת להציל אותו. במהלך ההתקפה הראשונה מגלה ולז'אן גבורה יוצאת דופן ובתור פרס מקבל את הזכות לעשות את מה שהוא רוצה בז'אבר השבוי. ולז'אן לוקח את ז'אבר לסמטה אפלה ולמרבה הפתעתו של השוטר, הוא מחליט לשחררו ללא תנאי.

כאשר נפרצים המחסומים מציל ולז'אן את מריוס וממלט אותו דרך מערכות הביוב בחזרה לביתו. במערכת הביבים נשדדים ולז'אן ומריוס על ידי תנרדייה, שחושב את מריוס לגופה. בהמשך, ליד הנהר, מתעמת ולז'אן בפעם האחרונה עם ז'אבר, שם למרבה הפתעתו של ולז'אן, מחליט ז'אבר - אחרי חיבוטי נפש כבדים - במקום לעצור את האיש שאחריו רדף כל חייו, לסייע לוולז'אן להביא את מריוס למקום מבטחים שם יקבל טיפול רפואי. אחרי שוולז'אן חוזר כדי להסגיר את עצמו הוא מגלה שז'אבר נעלם. מאוחר יותר מתגלה כי ז'אבר התאבד בקפיצה מגשר אל תוך נהר הסיין.

לאחר נישואי קוזט למריוס מגלה ולז'אן לבעלה הטרי כי הוא אסיר נמלט. הלה בטוח כי ולז'אן הינו פושע וכי כספו של ולז'אן אינו כשר. לפיכך, מנתק מריוס את קשריו של ולז'אן עם קוזט ודן בכך את ולז'אן למוות מצער הפרידה. בסוף הסיפור מגיע אל הבעל מידע אודות "פשעיו האמיתיים" של ולז'אן, והוא מכיר בכך שוולז'אן הוא האיש שהציל אותו ממוות וכן כי הוא לא רצח איש, והוא וקוזט מגיעים לחזות ברגע מותו של ולז'אן.

הדמויות העיקריות בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסודרות לפי סדר הופעתן בעלילה.

  • ז'אן ולז'אן: גיבור הספר. איש קשה יום שגנב לחם כדי להציל את אחותו ונידון למאסר ארוך בכלא. ידוע בכוחו הפיזי הרב. בעקבות המאסר ויחס האוכלוסייה כלפיו הוא הופך למריר וזועם, עד אשר הוא נפגש בהגמון ביינווני, המגלה כלפיו טוב לב ונדיבות, וגורם לו להפוך לאיש צדיק המנסה בכל כוחו לעזור לבני האדם ועלובי החיים.
  • ז'אבר: איש מערכת החוק. שוטר קפדן וחסר רגש שהחל כסוהרו של ולז'אן ורדף אותו עד שהתאבד.
  • ההגמון ביינווני (מירייל): ההגמון הצדיק של דיניה, שגאל את ולז'אן, וגרם לו לשנות את דרכו לדרך יותר טובה.
  • פנטין: אם חד-הורית שהפקידה את ילדתה בידי זרים. אחרי פיטוריה הידרדרה לזנות ובסוף נפטרה ממחלה קשה.
  • משפחת תנרדייה: משפחה של נוכלים שבידם הפקידה פנטין את בתה. האב הוא מנהל פונדק רמאי שעסק בבזיזת גופות בזמן מלחמות נפוליאון. אשתו היא בורה כפרית, מרשעת ואכזרית המתעללת בקוזט. למשפחת תנרדייה 5 ילדים: אפונין, אזלמה וגברוש; כמו גם שני בנים נוספים הנמסרים לאימוץ, המופיעים בגרסה המלאה של הספר.
  • קוזט: בתה של פנטין. סובלת מהתעללות בידי משפחת תנרדייה עד אשר היא מחולצת על ידי ולז'אן שהופך לאביה.
  • מריוס פונמרסי: נער פריזאי, בן לבורגני אמיד וגיבור מלחמה (שניצל על ידי תנרדייה, כשזה בא לבזוז אותו), שבחר לחיות כסטודנט חסר אמצעים ולבסוף כמהפכן. מאוהב בקוזט.
  • אנז'ולרא: מנהיג מהפכת הסטודנטים של 1830 ו-1832. נהרג במלחמת המתרס.
  • אפונין: בתו של תנרדייה, מאוהבת במריוס. מתה מכדור הנורה בידה ואשר יצא דרך גבה כאשר ניסתה להציל את חייו של מריוס בעת המהומות.
  • גברוש: בנם הנטוש של בני הזוג תנרדייה, פעיל במהפכה. נורה למוות במהומות.

המסרים בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נכתב במאה ה-19, כ-40 שנה אחרי המהפכה הצרפתית וכעשור בערך אחרי מהפכת יולי 1830, כאשר צרפת התנדנדה בין רפובליקה ומונרכיה ומצב העוני היה קשה ונורא.

ביקורת על מערכת הצדק והענישה בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מכיל ביקורת קשה ונוקבת על מערכת הצדק והענישה הצרפתית, שמתוארת כנוקדנית וחסרת-לב, הנטפלת אל העניים וחסרי הישע ולא אל הפושעים האמיתיים. ביקורת זו מבוטאת בספר בכמה נקודות:

  • תיאור הגיליוטינה בפרק הראשון, כמטונימיה למערכת הצדק הצרפתית.
  • נסיבות מאסרו של ז'אן ולז'אן, שנענש באכזריות וללא כל פרופורציה על כך שגנב לחם כדי להציל את אחותו מרעב.
  • תיאור "הנייר הצהוב" שמקבלים אסירים משוחררים ובפועל משמש כאות קין המונע מהם להשתקם.
  • המפקח ז'אבר, שוטר קפדן, וחסר רגש, אך הגון. ז'אבר הוא חסר לב וכל חייו מוקדשים רק לשירות החוק והסדר. ז'אבר הוא נאמן של הממסד, המכבד את הבורגני הממוסד ובז לאביון החי בשוליים ולפורעי החוק.
  • נסיבות מעצרה של פנטין, אחרי שהתנפלה על בורגני עשיר שתקף אותה. המשטרה נוטה לצדד דווקא בעשיר, כיוון שהוא היה אזרח ידוע ומכובד ואילו היא זונת רחוב.
  • משפטו של איש הנחשב בטעות לז'אן ולז'אן וחוסר נכונות השופטים להקשיב לטענותיו של האיש (שניצל רק הודות להתערבותו של ולז'אן).
  • מעצרם של משפחת תנרדייה בידי ז'אבר. אומנם ז'אבר מגיב בהגינות ויעילות ומצליח לעצור את משפחת הפשע, אך מהר מאוד הם מצליחים להשתחרר מבית הכלא ולהמשיך במזימותיהם.

חזרה בתשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ז'אן ולז'אן חוזר בתשובה והופך מפורע חוק ששונא את העולם לאיש רב-חסד המרחם על כולם ומנסה לעזור לכולם ככל שידו מגעת.
  • בסוף חייו, ז'אבר חוזר בו מדבקותו העיוורת בחוק, נותן חנינה לולז'אן, מאפשר לו להביא את מריוס לטיפול רפואי ואז נותן לולז'אן ללכת לדרכו ולבסוף מאבד את עצמו לדעת.

אידאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מופיע תיאור הירואי של מהפכני 1830 והסטודנטים בפריז. בייחוד אנז'ולרא המסור כולו למטרה ומריוס הנגרר אחריו.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עלובי-החיים : דרמה במערכה אחת / תרגום - פסח קפלן. ‬(הבימה), תרע"ג
  • עלובי החיים : תרגם יעקב שטיינברג, אמנות [תרפ"ט-תר"ץ], אמנות (תשי"ד)
  • עלובי החיים / מספר על ידי ע' בן-אברהם ; ציורים - שלי איידליץ, קלסיקונים מצירים לילדים, [תש"י-]
  • עלובי החיים / עברית - זאב הרטבי‬, המתמיד, תשט"ו. תבל, [תשט"ז]. י’ שמעוני, תשכ"ב
  • עלובי החיים / עברית: אביטל ענבר. הוצאת כתר, (1978). יצא במהדורה מחודשת, בשנת 2011, לרגל יציאת הסרט.
  • עלובי החיים / מאת ויקטור הוגו ; תרגום, עיבוד ובמוי - מיכאל אוהד, איורים - רון יצחקי. ישרא-תו, 1987

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את כתיבת הרומן עלובי החיים, יצא ויקטור הוגו לחופשה. הוא הסתקרן לדעת אם מכירת הספר מצליחה ושלח למוציא לאור מכתב המכיל תו בודד: "?". התשובה, שלא אחרה לבוא, הכילה גם היא תו בודד: "!". בניגוד לחליפת המכתבים הזו, שנחשבת לקצרה מאז ומעולם, "עלובי החיים" מכיל את אחד המשפטים הארוכים בספרות העולמית. אורכו 823 מילים, 93 פסיקים, 51 נקודות ופסיקים ו-4 קווים מפרידים, והוא משתרע על פני כמעט שלושה עמודים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]