היינריך לווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היינריך לווה

אליקום היינריך לֶוֶה (לעתים: אליקים בן יהודה; בגרמנית: Heinrich Loewe;‏ 11 ביולי 1869, ואנצלבן, פרוסיה2 באוגוסט 1951, כ"ט בתמוז תשי"א, תל אביב) היה עיתונאי, פובליציסט, פולקלוריסט, בלשן, מזרחן, הוגה דעות וספרן יהודי-גרמני, ממנהיגי התנועה הציונית בגרמניה ומחלוצי הספרנות בארץ ישראל.

תולדות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינריך לווה נולד בקיץ 1869 בעיירה ואנצלבן (Wanzleben) שבקרבת העיר מגדבורג בפרוסיה, הצעיר בין חמישה ילדים. בין השנים 18831888 למד בבית הספר של המנזר הפרוטסטנטי Kloster Unser Lieben Frauen שבעיר העתיקה במגדבורג, וזכה עם אחיו ריכארד לחינוך הומניסטי מוצק. לדת היהודית נחשף באמצעות הרב מוריץ ראמר (Rahmer), רבהּ של קהילת מגדבורג.

בשנת 1889 החל ללמוד היסטוריה ושפות מזרחיות באוניברסיטת ברלין, ובמקביל ביקר בהרצאות בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות שבעיר. לווה נחשב לאחד מאבות הציונות בגרמניה, בין היתר בשל פועלו בתעמולה ובעשייה עיתונאית בתקופת Fin de siècle. בנוסף לכך, היה לווה ממייסדי "האגודה המדעית היהודית-רוסית בברלין" (1889), "האגודה לטיפוח הלשון העברית, חובבי שפת עבר" (1891) שהתגלגלה ל"תרבות", אגודת הסטודנטים הציוניים בברלין "ישראל הצעיר" (בגרמנית: Jung Israel; "יונג ישראל"; 1892), שב-1895 התגלגלה ל-"התאחדות הסטודנטים היהודים" (Vereinigung Jüdischer Studenten, ובראשי תיבות: V.j.St), כאופוזיציה ל"אגודת הסטודנטים הגרמניים" האנטישמית – לצד תאודור זלוציסטי, ארתור הנטקה ומרטין בובר, כולם לימים מראשי ציונות גרמניה – ו"אגודת ציוני ברלין" (Berliner Zionistische Vereinigung; 1898). ב-1895 ביקר לראשונה בארץ ישראל, מתוך כוונה לעלות אליה, ובשנת 1897 עלה אליה. לאחר שנשלח באותהּ שנה כציר מטעם ארץ ישראל לקונגרס הציוני הראשון בבזל, נותר לווה בגרמניה, והיה ממייסדי הפדרציה הציונית בגרמניה.

ב-1899 החל לווה לעבוד כספרן באוניברסיטת ברלין.

בשנת 1901 נישא לווה ליוהנה (חנה) אאוארבך (Johanna Auerbach), הצעירה ממנו בשבע שנים. בשנה שלאחר מכן נולדה בתם, ברטה הדסה, וב-14 בנובמבר 1907 נולד בנם גדעון.

בין השנים 19021908 היה לווה ראשון עורכי ה"יידישע רונדשאו" (Jüdische Rundschau), בטאון התאחדות ציוני גרמניה.

ב-1915 התמנה לפרופסור באוניברסיטת ברלין. חיבר מאמרים רבים בנושא פולקלור יהודי, וכן על אנטישמיות ועל התנועה הציונית.

החל בעשור הראשון למאה ה-20 ועבור בשנות ה-20 עשה לווה רבות למען תרבות יהודית ומוסדות לחינוך יהודי בגרמניה. בשנת 1916 היה לחבר ה "Jüdischen Volksheim", המרכז הקהילתי היהודי מיסודו של זיגפריד להמן בברלין, ומשנת 1919 לימד ב-Freien Jüdischen Volkshochschule שנפתח זמן קצר לפני כן. ב-1922 ייסד בברלין את "אגודת ידידי הספרייה הירושלמית" (בגרמנית: Freunde der Jerusalem-Bibliothek)‏[1], ומ-1924 היה חבר בחברת הביבליופילים היהודים הברלינאים "חברת שונצינו[2] של ידידי הספר היהודי" (Soncino Gesellschaft der Freunde des Juedischen Buches).

ב-4 ביולי 1933 עלה לווה עם משפחתו לארץ ישראל, ונתמנה למנהל הספרייה העירונית "שער ציון" בתל אביב, תפקיד שבו שימש עד שנת 1948.

אליקום היינריך לווה נפטר בקיץ שנת 1951, ונקבר בבית העלמין טרומפלדור.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולקלור ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Liederbuch für jüdishe Vereine‎ [music]: nebst einem Anhange enthaltend Gedichte jüdischen Inhalts zum Vortragen (hrsg. von Heinrich Loewe), Berlin:‪ H. Schildberger,‎ 1894.
  • Die Juden in der katholischen Legende, Berlin:‪ Jüdischer Verlag,‎ ‪1912.
  • Die Juden in der Marienlegende, Berlin:‪ Jüdischer Verlag,‪ 1912.
  • Reste von altem jüdischen Volkshumor, Berlin:‪ Zahn & Baendel,‪ [1922].
  • Schelme und Narren: mit jüdischen Kappen, Berlin:‪ Welt-Verlag,‎ 5680-1920.
  • Wege jüdischer Kultur, Berlin: [s.n.],‎ ‪5686-1926.
  • Jüdischer Feuersegen:‎ ein Beitrag zum juedischen und deutschen Aberglauben,‪ Berlin-Schoeneberg:‪ S. Scholem,‎ 1930.
  • Alter jüdischer Volkshumor aus Talmud und Midrasch, [Reichenberg in Böhmen,‎ ‪1931]‎.

אגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Der Ring des Propheten Elijjahu: ein Märchen, Berlin:‪ Jüdische Rundschau,‎ ‪1906.
  • Eine Fahrt ins Geisterland: ein Märchen, ‪Berlin:‪ [s. n.],‪ 5673-1913.
  • Und tausend Jahre sind ihm wie ein Tag:‎ ein Märchen, Berlin:‪ Privatdruck,‎ 5674-1914.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Richard von San Germano und die ältere Redaktion seiner Chronik, Halle an der Saale:‪ M. Niemeyer,‎ ‪1894.
  • Zur Kunde von den Juden im Kaukasus, aus zwei alten deutschen Zeitungen, Charlottenburg:‎ ‪ [s. n.],‎‪ C.W. Vollrath,‎ 1900.
  • Führer durch den Lesesaal C. Judentum Orientalia‎, Berlin:‪ Reimer, 1914.
  • Juden im Türkischen Orient, Berlin:‪ [Druck von Siegfried Scholem],‎‪ 1915.
  • Proselyten: ein Beitrag zur Geschichte der jüdischen Rasse, Berlin:‪ A. Scholem,‎ 5487-1926.
  • Geschichten von jüdischen Namen: aus dem Volksmunde gesammelt von Heinrich Loewe, Berlin: S. Braun,‎‪ 1929.

בלשנות יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Die Sprachen der Juden, Köln: Jüdischer Verlag,‎‪ 1911.
  • Die jüdischdeutsche Sprache der Ostjuden: ein abriss, Berlin:‪ Komitee für den Osten,‎ ‪1915.
  • Die hebräische Sprache, ‪[Berlin]:‎ ‪[s.n.], [191-?].

ציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Heinrich Sachse (שם עט), Antisemitismus und Zionismus: eine zeitgemässe Betrachtung, Berlin:‎‪ H. Schildberger,‪ [1894].
  • Heinrich Sachse, Zionistenkongress und Zionismus eine Gefahr?‎ Eine zeitgemässe Betrachtung, Berlin:‪ H. Schildberger,‎ ‪1897.
  • Heinrich Sachse, Dr. Vogelsteins Propaganda für den Zionismus, Berlin:‪ Jüdische Rundschau,‎ 1906.
  • Festschrift zur 25. jähr. Gedenkfeier der Kattowitzer Konferenz der חובבי ציון / חבת ציון (herausgegeben im Auftrage des Oberschlesischen Gruppenverbandes der Zionistischen Vereinigung für Deutschland), Kattowitz:‎ ‪[s. n.],‎ 5670 [1910].
  • Jüdische Volksarbeit im Lande Israel, [Berlin]:‪ Jüdischer Nationalfond,‎ ‪1913.

ספרייה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eine jüdische Nationalbibliothek, Berlin: Jüdischer Verlag,‎‪ 1905.
  • Die Arbeit für die National-Bibliothek,‪ [Berlin]: [s.n.],‎‪ [1921].
  • Jüdisches bibliothekswesen im lande Israel, Jerusalem: ‪ National- u. Universitäts-bibliothek,‎ ‪5682-1922.
  • Mitteilungen über das jüdische Bibliothekwesen in Erez-Jisrael, Berlin:‪ Scholem,‎ ‪1922-1923.
  • Der Aufbau der Jerusalem-Bibliothek, Berlin:‎ ‪Soncino-Gesellschaft,‪ [19--].
  • Eine hebräische Universitäts-Bibliothek in Jerusalem, Berlin-Schöneberg:‪ S. Scholem,‎ ‪[19--].‎

אחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Der Liberalismus macht selig und der Sonntagsgottesdienst macht liberal:‎ ein Wort zur Verständigung an Herrn Gustav Levinstein (herausgegeben von der Berliner Zionistischen Vereinigung), Berlin:‪ H. S. Hermann,‎‪ 1901.
  • Zum siebzigsten Geburtstag des Herrn Maximilian Heymann gratuliert in Freundschaft und Verehrung H. Loewe,‪ Berlin:‪ Lenz [printer],‎‪ 1907.‎
  • Treibende Kräfte, Berlin:‪ [s. n.],‎‪ 1911.
  • In memoriam Aaron Ember, Berlin:‪ H. Loewe,‎‪ c1926.
  • Ignaz Goldziher, [Berlin,‪ 1929].
  • Der jüdische Spieler:‎ eine Gelegenheitsschrift, [Berlin]: S. Scholem, 1930.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה לואיס וינברג, נצני הציונות: אליקים הינריך לוה (תרגם מכתב-יד: מנחם מבש"ן), ירושלים: ר. מס, תש"ו 1945.
  • עקיבא ארנסט סימון, הינריך לוה (אליקים בן יהודה): רשימה ביבליוגרפית, תל אביב: נ. דרימר, [1939].
  • דב שידורסקי, 'הספרייה הציבורית בארץ ישראל לפי תפיסתו של היינריך לווה', יד לקורא יח, א–ב (תשלט), 90–101.
  • דב שידורסקי, 'היינריך לווה: חלוץ הספרנות בארץ ישראל', בתוך ספרו: ספרייה וספר בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, ירושלים: מאגנס, תש"ן 1990, עמ' 243–263.
  • ברברה שפר, 'היינריך לווה - חובב העברית הראשון בברלין', לשוננו לעם נא–נב,ג (תש"ס–תשס"א), 119–123.
  • עודד שי, 'מחשבותיו של הוגה דעות ציוני על מוזיאון לאומי בירושלים בשלהי המאה התשע-עשרה', מועד כ (תשע), 239–250.
  • נעמי ניב (עמותת בודנהיימר), ארכיונו האישי של היינריך לווה, בארכיון הציוני המרכזי
  • Erik Petry, 'Akkulturation versus Zionismus?: Der "galut"-Begriff bei Heinrich Loewe,' Judaica 57,1 (2001), 41-57. (בגרמנית)
  • Joachim Schlör, 'Heinrich Loewe und die jeckische Bibliophilie,' Jüdischer Almanach (2005), 53-59. (בגרמנית)
  • Erik Petry, 'Zwischen nationalem Bekenntnis und Pragmatismus : Heinrich Loewe und Willy Bambus,' in: Andrea Schatz und Christian Wiese (Hrsg.), Janusfiguren: "Jüdische Heimstätte", Exil und Nation im deutschen Zionismus, Berlin: Metropol, 2006, pp. 189-212. (בגרמנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לעתים Freunde der Jerusalemer Bibliothek.
  2. ^ על שם משפחת שונצינו, משפחת המדפיסים העבריים הנודעת בראשית העת החדשה.