הכנסת אורחים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הכנסת אורחים היא ערך חשוב בתרבויות שונות הנוגע לארוח אדם שהזדמן למקום זר. להכנסת האורחים יש משמעויות שונות במקומות שונים בעולם ובתקופות שונות בהיסטוריה.

הכנסת אורחים ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות, הכנסת אורחים היא מצווה חשובה שעליה נאמר בתלמוד: "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה"‏[1]. במקרים מסוימים ניתן אף לחרוג מההלכה הרגילה לשם הכנסת אורחים.

בספר בראשית מסופר על אברהם שישב בפתח ביתו כחום היום. על פי המדרש הסיבה שהמתין, בעת שהיה ביום השלישי למילתו, בהיותו חולה, הייתה מתוך ציפיה לאורחים. על פי המסופר בתורה, שלושה אורחים (שלושה מלאכים, על פי המדרש) אכן הגיעו ואברהם וביתו טרחו ועמלו רבות לרווחתם.

במסורת היהודית הפכה דמותו של אברהם לדמות המזוהה יותר מכל עם ערך זה של הכנסת אורחים ‏[2]ואת הפסוק "ויטע אשל בבאר שבע" דרשו חז"ל כנוטריקון של "אכילה, שתייה לוויה".

הכנסת אורחים בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסת אורחים, הוספיטליטאס מלשון hostis - זר, היא עיקרון אחד משבעת מעשי החסד בדת הנוצרית. מתקשרת למצוות אהבת הזולת.

הכנסת אורחים אצל הבדואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדואים, יושבי המדבר, מפורסמים בשל הכנסת האורחים שלהם. על פי המסורת, הבדואי מחויב לארח כל אדם ללא הבדל מיהו, לשרת את האורח היטב ולהימנע מלשאול אותו שאלות במשך שלושה ימים ושליש. אם יש לאורח מטרה שלשמה בא, ישטח אותה באוזני המארח לאחר ימים אלו. האורח יכול לקצר את תקופת שהותו על פי צרכיו. בדרך כלל מארחים את האורח ב'שק' שהוא מקום התכנסות הגברים. לעתים זהו אוהלו של זקן המשפחה המורחבת ולעתים זהו מבנה נפרד מהמאהל ומצפון לו. האורח ילון ב'שק' וגם את ארוחותיו יקבל לשם. סדרי הארוח מטרתם למנוע פגישות בין האורח לנשות המאהל, כדי להגן על המוסר.

מנהג מהודר הוא לזבוח ביום הראשון צאן לכבוד האורח. בשאר הימים האורח אוכל את מה שאוכלים המארחים. שתיית קפה עם האורח היא טקס מיוחד. מקובל לשתות את הקפה בלגימות קטנות כדי להתענג עליו ובסיום השתייה למסור את הספל לידיו של המארח. אפשר לשתות ספל קפה אחד או שניים אך יש להימנע משתיית כוס קפה שלישית. על המארח לטפל גם בבהמת הרכיבה של האורח ולציידו במזון ושתייה לדרך.

לאורח אסור לבקש דבר, כיוון שהמארח מספק את כל צרכיו גם בלי שיבקש. הבקשות היחידות המותרות הן לשאול לכיוון העיר מכה, כדי שיוכל לכוון אליה בתפילתו וכן לשאול היכן יוכל לעשות את צרכיו. לאחר שנפרד מהמארח, אמור האורח לספר בשבחו של המארח כדי להרבות את כבודו וערכו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכז עמוד א
  2. ^ בקהילת ביתא ישראל, מכונה הכנסת האורחים בשם בית לאברהם .