הליכה על גחלים
הליכה על גחלים היא הפעולה של הליכה על גחלים לוחשות או על פחם לוהט. הליכה על גחלים מיושמת על ידי בני תרבויות רבות בכל רחבי העולם. האיזכור ההיסטורי הראשון להליכה על גחלים הוא מעידן הברזל באזור תת היבשת ההודית בסביבות 1200 לפני הספירה.[1] לרוב מבוצעת ההליכה כטקס חניכה, שבו ההליכה מייצגת את הכוח והאומץ של האינדיבידואל. במקרים אחרים מייצגת ההליכה את האמונה של האינדיבידואל. כיום, מבוצעת ההליכה בסמינרים מאורגנים וסדנאות בנייה עצמית כתרגיל לבניית ביטחון עצמי. ההליכה רומזת על האמונה שמעשה האומץ אשר דורשת ההליכה, מראה על עזרה של כוח עליון, אמונה חזקה או ביכולתו של האינדיבידואל להתמקד ברוח אשר מעבר לחומר.[2] פיזיקאים מודרניים חושפים את הכזב מאחורי האמונה הזו, ומראים כי כמות הזמן אשר בה כף הרגל נוגעת באדמה אינו מספיק על מנת ליצור כוויה ועובדה זו משתלבת עם היות הפחם מוליך חום לא טוב במיוחד .[1]
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
הליכה על גחלים מיושמת ב:
- מגוון שבטים ברחבי איי פיג'י.
- בידי מאמיני פלג השיעה באסלאם בעשוראא, היום התשיעי והעשירי של חודש מוחרם, החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. וזאת כדי לקונן על מותו של חוסיין נכדו של מוחמד.
- על ידי חסידי הכנסייה האורתודוקסית המזרחית ביוון ובבולגריה בטקסים דתיים פופולרים. [3]
- על ידי פאקירים.
- הבושמנים במדבר הקלהארי. הם מבצעים הליכות אלה מאז תחילת היותם בשבטים. חשוב לציין כי הבושמנים משתמשים באש גם כגורם מטהר במגוון מטקסיהם.
- על ידי הודים בני דת ההינדו בדרום אסיה ובתפוצתם בדרום אפריקה, מלזיה וסינגפור. ההליכות מתבצעות בזמן פסטיבלי ה-Thimithi.
- על ידי ילדות קטנות בבאלי בזמן טקסי ה-Sanghyang dedari אשר בו מיוחס לילדות כי הן רדופות על ידי רוחות מיטיבות. [1]
- על ידי בודהיסטים וטאוסיטים יפנים.
- על ידי מגוון שבטים ברחבי פולינזיה כפי שתועד במגזינים מדעיים, (תיעודים שגובו על ידי תמונות) בין השנים 1893-1953. [2] [3]
- סמינרים ליישום עצמי וסמינרים לניהול. בין הידועים אשר מעבירים את סמינרים אלה ניתן למצוא את אלן לואיס, פגי דילן וכן את אנתוני רובינס.
הליכה על אש קיימת כבר כמה אלפי שנים עם תיעוד שמגיע כאמור עד ל-1200 לפנה"ס.
[4] תרבויות ברחבי העולם מיוון ועד סין השתמשו בהליך לטקסי בריאות, חניכה ואמונה. [4] בעולם המודרני נהייתה הליכה על גחלים פופולארית מחדש בארצות הברית בשנות השבעים כשהסופר Tolly Burkan החל בקמפיין לשם הסרת המיסתורין מעל הליך זה. הוא הציע קורסי ערב להליכה על אש אשר היו פתוחים לציבור הרחב. הדרישה לקורסים הייתה נרחבת עד אשר 1984 שנה בה החל בורקן להכשיר מאמנים בתחום.[5] לאחרונה, מיושמת ההליכה בקרב אנשי עסקים על מנת לעורר רוח צוות וכן כגישת רפואה אלטרנטיבית.[4]
הסבר [עריכה]
בשעה ששני גופים בעלי טמפרטורה שונה נפגשים, הגוף החם יותר יתקרר ואילו הקר יותר יתחמם עד שיגיעו לטמפרטורת אמצע או עד ששני הגופים יופרדו.[6] גובה הטמפרטורה והמהירות בה תושג תלויה ביחס התרמו דינמי של שני הגופים. שלושת המאפיינים הייחודיים לכל סיטואציה אשר יקבעו באיזו מהירות תתקבל הטמפרטורה הם טמפרטורת הגוף, צפיפות החומר, קיבולת החום של הגוף והולכת החום שלו. השורש הריבועי של מכפלת הולכת החומר, צפיפות החומר וקיבולת החום נקרא thermal effusivity והוא נותן לנו את המידע לגבי כמות אנרגיית חום שהגוף צובר או משחרר בכמות זמן מסוימת ליחידת שטח אחת כשפני השטח בטמפרטורה מסוימת. מאחר שבהליכה על גחלים, החום אשר נספג ברגליים זהה לחום הנפלט על ידי הגחלים, החמים יותר, טמפרטורת פני השטח חייבת להיות קרובה יותר לטמפרטורה של הגוף עם ה-thermal effusivity הגבוה יותר. הגופים אשר מוצבים במשוואה במקרה הזה הם הרגליים והגחלים. על פי חוקיות פיזיקלית זו, הפרופסור לפיזיקה David Willey, אומר כי הוא מאמין שהליכה על גחלים ניתנת להסבר על ידי פיזיקה בסיסית ולא כתופעה על טבעית או כאמונה טפלה.[1][4]
סכנות [עריכה]
למרות שכאמור הפעולה היא פשוטה, הפחד שהיא יוצרת עלול לבסוף לגרום לכויות. אחת הסיבות לכך היא שקל מאוד ללכת בדרך לא נכונה מהחשש ולכך תוצאות שונות:
בהליכה בצעדים שטוחים הרגל נמצאת רוב הזמן מעל המשטח המבודד של האפר והפחם. אולם מכיוון שהגחלים מעוררות פחד הנטייה הטבעית היא ללכת מהר או לרוץ. בצעדים כבדים יותר הרגל שוקעת לתוך הגחל החם, מה שמגביר את הסיכון לכוויות בקדמת כף הרגל. לעומת זאת, אם הולכים לאט מדי, הרגל נמצאת קרוב למשטח החם מספיק זמן כדי להתחיל ליצור כוויות.
בעיה אפשרית אחרת היא אם משטח הגחלים אינו אחיד ומכיל דברים שאינם פחמים. לדוגמה, אם נעוצות במשטח פיסות מתכת עלולות להווצר כוויות בשל הולכת חום גבוה של החומר. גם פחמים שלא בערו מספיק הם מבודדים פחות טובים, ולכן רצוי לתת לאש לבעור מספיק זמן לפני שמתחילים ללכת.
אם נדבק פחם לרגל, הוא יגרום כוויות משום שהמגע אתו רציף ולא רק בזמן הצעד. כאשר הרגליים רטובות, יש סיכוי גבוה יותר להידבקות פחמים.
הערות שוליים [עריכה]
- ^ 1.0 1.1 1.2 Willey, David. הליכה על אש מיתוס נגד הפיזיקה. אוניברסיטת פיטסבורג. אוחזר ב־June 29, 2010.
- ^ DeMello, Margo (2009). Feet and Footwear: A Cultural Encyclopedia. Macmillan, 30–32. ISBN 9780313357145.
- ^ Xygalatas, Dimitris, 2011. “Ethnography, Historiography, and the Making of History in the Tradition of the Anastenaria”, History and Anthropology 22 (1): 57-74
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Binns, Corey (2006-08-14). "World's Watch and Learn: Physics Professor Walks on Fire", Livescience.com. אוחזר ב־ 2007-04-13. (livescience.com)
- ^ Loring Danforth, Ph.D., Firewalking and Religious Healing (1989), Princeton University Press. ISBN 0-691-02853-2. Chapter 8, page 261. See Amazon Online Reader: Firewalking and Religious Healing.
- ^ "Can you walk on hot coals in bare feet and not get burned?", The Straight Dope (14 June 1991). אוחזר ב־ 2007-04-13.
