עשוראא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכי אסלאם
אסלאם
Mosque02.svg
פורטל אסלאם
מונחים בסיסיים · כל הערכים

עשוראא' (ערבית: عاشوراء, תעתיק מדויק: עאשוראא') הוא היום העשירי בחודש מוחרם, הוא החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. ליום זה משמעויות שונות בעדות מוסלמיות שונות. בקרב הסונים הוא ידוע כיום של צום שאינו חובה, אולם הוא ביטוי לאדיקות דתית ("ס'יאם א-תטווע" صيام التطوّع). הצום נמשך מן הזריחה עד השקיעה. בקרב השיעים הוא ידוע כיום אבל על מותו של האימאם חוסיין בן עלי.

צום עשוראא בראשית האסלאם ובסונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורות מוסלמיות מספרות כי צום עשוראא' הוא הצום הראשון שעליו ציווה מוחמד עוד בטרם נקבע צום רמדאן. הקוראן עצמו קובע: "המאמינים, צוויתם על הצום כשם שצוו אלה שקדמו לכם, למען תהיו יראים" (סורת אלבקרה, פסוק 183). הביטוי "אלה שקדמו לכם" מתייחס לדעת רוב הפרשנים המוסלמים אל הדתות המונותאיסטיות שקדמו לאסלאם‏[1]. אחת המסורות המובאות בהקשר זה אומרת‏[2]:

Cquote2.svg

מפי בנו של עבאס, יתרצה אללה משניהם, שאמר: הנביא, עליו התפילה והשלום, הגיע לאל-מדינה וראה את היהודים צמים בעשוראא. אמר: 'מה זאת?' אמרו: 'יום של חסד שבו הציל אללה את משה ובני ישראל מאויביהם. לפיכך צם בו משה.' אמר, עליו התפילה והשלום: 'אני ראוי למשה יותר מכם', ולפיכך צם בו וציווה לצום בו. וכך מוסכם.

Cquote3.svg
צחיח אל-בח'ארי, כרך 3, פרק 31, מס' 222

עבדאללה בן עבאס (בן דודו של מוחמד) מזהה את צום עשוראא' עם צום יום הכיפורים ביהדות, ואף מביא מסורת בקשר ליום הכיפורים שאינה מקובלת היום ביהדות, אם כי ייתכן שאמנם הייתה מקובלת בקרב יהודי אל-מדינה במאה השביעית לספירה. אולם עוד במאה התשיעית התחילו חכמי דת מוסלמים אחדים לטעון שיום העאשוראא אינו קשור ליום הכיפור אלא לחג קדום שהיה נפוץ בקרב הערבים לפני האסלאם. הטענה באה על רקע הפולמוס הדתי שהתקיים בין האסלאם ובין היהדות והנצרות. חלק מחכמי הדת הנוצרים והיהודים ראו שהנביא מוחמד הושפע רבות ממצוות דתיות מתוך היהדות. הדעה הזאת נראתה בעיני חכמי דת מוסלמים כפגיעה בלגיטימיות של הדת המוסלמית כדת אלוהית שלא ספגה השפעות של בני אדם. לפיכך, בתקופה הזאת טענו חכמי דת מוסלמים שמצוות הצום קשורה במנהגים דתיים אשר היו קיימים אצל הערבים לפני האסלאם ולדעתם מנהגים אלה היו שרידים מדת אברהם הקדומה. באסלאם נתפס אברהם כנביא מוסלמי שקדם לנביא מוחמד ואשר ייסד את היהדות ואת הנצרות[3]. בהתאם לתפיסה הזאת האסלאם הוא זה השפיע על הדתות האחרות ולא להפך. מסורות כאלה יוחסו בפועל לשבט קורייש ‏[4]:

Cquote2.svg

מפי עאישה, יתרצה אללה ממנה, שאמרה: יום עשוראא' היה יום שבו צם שבט קורייש בתקופת הג'אהילייה, והנביא, עליו התפילה והשלום, היה צם בו. לפיכך צם בו כשהגיע לאל-מדינה וציווה על האנשים לצום בו. כשהוטלה מצוות רמדאן אמר: 'מי שרוצה יצום בו, ומי שרוצה יעזוב אותו'. וכך מוסכם.

Cquote3.svg
צחיח אל-בח'ארי, כרך 3, פרק 31, מספר 117

לפי מסורת זו, מקשרת עאישה (אשתו השנייה של מוחמד) בין צום עשוראא' לבין מסורת שהייתה נהוגה בשבט קורייש. שבט קורייש שעליו נמנה מוחמד מיוחס לישמעאל בן אברהם, ולפיכך נראה כי מסורת זו רומזת לכך ששבט קורייש שמר על מנהגי אברהם אשר הועברו לערבים באמצעות ישמעאל. נראה כי רצונם של המוסלמים לתת ייחוד דתי לדת המוסלמית שנראתה בראשיתה דומה ליהדות, הביאה לקביעת צום הרמדאן כצום חובה (סורת אל-בקרה, פסוק 185) בעוד צום עשוראא, שנקשר בדתו המקורית של אברהם, נותר כצום רשות בלבד.

רצונם של המוסלמים להיבדל מן היהודים ומן הנוצרים בא לידי ביטוי גם במסורת אחרת מפי אבן עבאס. על-פי המסורת הזו אמרו המוסלמים הראשונים למוחמד כי ציוויו לצום בעשוראא' גורמת להם להידמות ליהודים ולנוצרים. לפיכך הורה להם כי בשנה הבאה יצומו גם ביום התשיעי של חודש מוחרם, אולם הוא מת בטרם עלה בידו לקיים את דבריו בעצמו. על-פי המסורת שמביא אבן עבאס אמר מוחמד בטרם יצאה נשמתו: "לו נשארתי בחיים הייתי צם גם ביום התשיעי".

בהסתמך על המסורת מפי אבן עבאס, קיימת השקפה מוסלמית הקובעת שלוש דרגות לצום עשוראא:

  1. צום בן שלושה ימים בין ה-9 ל-11 בחודש מוחרם.
  2. צום בן יומיים בין ה-9 ל-10 בחודש מוחרם.
  3. צום בן יום אחד ב-10 בחודש מוחרם.

בהקשר זה מכונה היום התשיעי בחודש מוחרם "תאסועאא" (تاسوعاء).

צום עשוראא' נהוג כיום רק בקרב מוסלמים סונים אדוקים שרואים בו ביטוי לדבקות בדת. רוב המוסלמים אינם מקיימים אותו. יש מוסלמים הרואים ביום זה הזדמנות לפצות על ביטול חלק מצום רמדאן עקב נסיעה הכרחית או מחלה. מנהג זה ניכר במיוחד אצל נשים, כיוון שבאסלאם ימי המחזור החודשי נחשבים כימים של טומאה שבהם אסור לצום, ולפיכך הן נאלצות לבטל חלק מצום רמדאן לעתים קרובות. האפשרות לפצות על ביטול צום רמדאן באמצעות צום בימים אחרים נזכרת בקוראן (סורת אל-בקרה, פסוק 185), אולם הקוראן אינו מציין את צום עשוראא' דווקא כהזדמנות לכך.

יום עשוראא' בשיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהלוכת שיעים בעשוראא' בקראצ'י פקיסטן

ביום עשוראא' של שנת 61 להג'רה (10 באוקטובר 680 לספירה) יצא חוסיין, בנו הצעיר של עלי אבן אבו טאלב (הח'ליף הרביעי) ונכדו של מוחמד, לתבוע את השלטון באימפריה המוסלמית מידי הח'ליף יזיד בן מועאויה שתפס את השלטון לאחר מותו של אביו. תומכיו של חוסיין היו השיעים, שסברו שהח'ליפות חייבת להימסר רק לבני משפחתו של מוחמד. חוסיין יצא להתייצב בראש תומכיו בכרבלא ובכופה, אולם תומכי יזיד בן מועאויה שלחו צבא גדול נגדו. צבאו של יזיד השתלט על חוסיין ותומכיו וטבח בו וב-70 איש ממשפחתו של מוחמד.

השיעים, אם כן, מציינים את יום עשוראא' כיום אבל על מותו של חוסיין בכרבלא, מותו של היורש הראוי למוחמד. מנהגי האבל כוללים תהלוכות שבהם קורא הקהל בשמו של חוסיין. יש שיעים שאף מצליפים בעצמם או פוצעים את עצמם לאות אבל ולאות חרטה על כך שאבותיהם לא מנעו את הטבח בחוסיין. אזכור מותו של חוסיין מלווה לעתים קרובות בגינויים וחרפות כלפי שושלת בית אומיה שעליה נמנה הח'ליף יזיד בן מעאויה, וכלפי שלושת הח'ליפים שקדמו לעלי, ואשר גזלו כביכול את הח'ליפות ממנו. ביטויי האבל של השיעים יצרו תמיד מתיחות בינם לבין הסונים. מתיחות זו גולשת לאלימות בתקופות של עימות פוליטי בין הסונים לשיעים, בפרט במקומות שבהן חיות הקהילות זו בצד זו - בדרום עיראק ובדרום לבנון.

בעת החדשה, לאור המודרניזציה שעברו השיעים, טען חלק ניכר מחכמי ההלכה השיעים שטקסי הפציעה העצמית אסורים מבחינה דתית וגורמים לפגיעה בתדמיתם של השיעים. למרות התנגדותם של חכמי הדת השיעים לעריכת טקסי אבל שנועדו לפגוע בגופו הפיזי של האדם, הרי מרביתם של השיעים כיום מקפידים לשמור על טקסים אלה שמהווים סמל מבחין מרכזי בין הסונים ובין השיעים.

יום העשוראא' באיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקס המרכזי ששימש לשחזור מאורעות כרבלא הוא ה"תעזיה" (تعزية), שבמסגרתו מומחזים האירועים באמצעות ייצוגים תיאטרליים. במשך השנים מופעי התעזיה ציינו את סבלם של חוסיין ואנשיו ולא התמקדו בהתנהגותו האופוזיציונית או החתרנית. טקסי הזיכרון שידרו עצב, ולקח פוליטי פסיבי של מניעה מהתנגדות לשלטון. נוסע איטלקי שביקר באיראן של המאה ה-17 אף תיעד קריאות שבח לשאה במהלך הטקסים. כך קרה שהאתוס סביב כרבלא היה אחד הגורמים העיקריים לפסיביות הפוליטית השיעית. החל משנות ה-60 של המאה ה-20, במקביל לרפורמות החילון של השאה באיראן, חל שינוי נרטיבי במסגרתו הגישה הפסיבית הוחלפה בגישה אקטיביסטית-מרדנית. קריאה מרדנית שכזו של טקסי העשוראא התרחשה באירועים קדומים יותר (למשל, כשכיתרו הכוחות המלוכניים את העיר תבריז ב-1909), אולם היו אלה יותר אירועים נקודתיים, שלא סחפו את ההמונים מעבר לגבולות הרטוריים והפרפורמטיביים של האתוס סביב אירועי כרבלא. טקסי העשוראא' סייעו למאבק האסלאמיסטי באיראן, ושמשו נשק בידי ח'ומייני בקרב על המהפכה של 1979. לאחר המהפכה היו לטקסי העשוראא' תפקיד מרכזי בטיפוח תרבות ההקרבה העצמית (אסתשהאד), לה היה זקוק ח'ומייני בתקופת מלחמת איראן-עיראק[5].


חגים ומועדים באסלאם

עשוראא'ארבעיןמוולד א-נבילילת אל-מעראג'רמדאןלילת אל-קדרעיד אל-פיטרחג הקורבןחגיגות נבי מוסא


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תפסיר אל-ג'לאליין כותב בפירוש לפסוק: "'אלה שקדמו לכם'" - מאומות העולם" ("من الأمم").
  2. ^ המקור בערבית (יש גם נוסחים אחרים למסורת הזו): "عن ابن عباس -رضي الله عنهما- قال: قدم النبي -صلى الله عليه وسلم- المدينة، فرأى اليهود تصوم عاشوراء فقال: ما هذا؟ قالوا: يوم صالح، نجَّى الله فيه موسى وبني إسرائيل من عدوهم، فصامه موسى، فقال -صلى الله عليه وسلم-: "أنا أحق بموسى منكم"، فصامه، وأمر بصيامه. متفق عليه."
  3. ^ (סורת אאל עומראן, פסוקים 67-68)
  4. ^ המקור בערבית: "عن عائشة -رضي الله عنها- قالت: "كان يوم عاشوراء يومًا تصومه قريش في الجاهلية، وكان رسول الله -صلى الله عليه وسلم- يصومه، فلما قدم المدينة صامه، وأمر الناس بصيامه. فلما فُرض رمضان قال: من شاء صامه ومن شاء تركه" متفق عليه." האסלאם הסוני נחלק לארבע אסכולות משפטיות: החנפית, החנבלית, המאליכית והשאפעית. ההבדלים ביניהן הם בעיקר בתפישת המשפט המוסלמי: האסכולה החנבלית היא המחמירה והקפדנית ביותר, ואילו האסכולה החנפית היא המתונה מבין הארבע. אין הבדלים של ממש בין מאמיניהן של ארבע האסכולות הללו מבחינת קיום מצוות האסלאם והאמונה הדתית.
  5. ^ (להרחבה בנושא זה ראו כאן)