הלמר לרסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלמר לרסקי (1946)
מתוך הסדרה "חיילים יהודים" (1942 - 1943)

הֶלְמַר לֶרְסקי (Helmar Lerski;‏ 18 בפברואר 187119 בספטמבר 1956) היה צלם וצלם קולנוע יהודי-שווייצרי-אמריקאי-ישראלי. מחשובי הצלמים בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 ובכיר הצלמים בארץ ישראל בתקופה שלפני הקמת מדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלמר לרסקי נולד בשטרסבורג שבצרפת בשם ישראל שְׁמוּקְלֶרְסקי. הוא גדל בציריך שבשווייץ. בשנת 1893 היגר לארצות הברית, שם הצטרף כשחקן אל קבוצת דוברת גרמנית בשיקגו. בשנת 1910 פתח לרסקי לראשונה סטודיו לצילום ופיתח טכניקה לצילום בעזרת מראות. בשנת 1915 היגר לברלין, שם המשיך את עיסקו בצילום. בנוסף עבד כצלם קולנוע וכתאורן באולפני "UFA" בסרטים כגון "אופיום" (Opium,‏ 1918) ו"מטרופוליס" (1926).

החל משנת 1928 התמקד לרסקי בצילום דיוקנאות בסגנון אקספרסיבי. צילומיו הכילו תקריבים של הדמויות ועשו שימוש בניגודיות גבוהה, אמצעים אשר העניקו לתצלומים אווירה דרמאטית ואקספרסיוניסטית. בשנת 1931 התפרסם ספרו "ראשים של יום-יום" (Köpfe das Alltags), שהכיל מקבץ מתצלומיו.

בשנת 1931 עלה לארץ ישראל. בנוסף לעבודה עצמאית כצלם הוא גם צילם סרטי קולנוע דוקומנטריים עבור הקרן הקיימת. בנוסף יצר סרטים שונים כגון "עבודה" (1935), "מנגינה עברית" (1935), "ילדי השמש" (1939) ו"אדמה" (1947). ב-1936 יצר את סדרת התצלומים "המטמורפוזות של האור" (The Metamorphosis of Light), שהכילה 160 תצלומים של מנקה רחובות.

בביתו שבתל אביב פתח סטודיו בשם "סטודיו 1940" ובו הכשיר תלמידים בטכניקת הצילום ובצילום אמנותי. בשנת 1940 נבחר כיו"ר כבוד של "התאחדות הצלמים המקצועיים בארץ-ישראל". בשנת 1948 היגר לרסקי לשווייץ, שם נפטר ב-1956.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רז, גיא, צלמי הארץ: מראשית ימי הצילום ועד היום, הקיבוץ המאוחד, תל אביב.
  • סלע, רונה, צילום בפלסטין/ארץ-ישראל בשנות השלושים והארבעים, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2000, עמ' 53-68.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]