הקרב השני על האן

הקרב השני על האן
חלק מהחזית המערבית של מלחמת העולם הראשונה
עימות: מלחמת העולם הראשונה תאריך: 16 באפריל 1917 - 9 במאי 1917, 24 באוקטובר 1917 מקום: אן, צרפת תוצאה: ניצחון גרמני הצדדים הלוחמים הקיסרות הגרמנית צרפת מפקדים מקס פון בן רובר ניבל, אנרי פיליפ פטן כוחות 480,000 חיילים 1,200,000 חיילים, מספר לא ידוע של ארטילריה וטנקים אבידות 40,000 נפגעים 118,000 נפגעים

הקרב השני על האן (צרפתית: La bataille du Chemin des Dames או Seconde bataille de l'Aisne) היה מתקפה גדולה של צבא צרפת במהלך מלחמת העולם הראשונה. רובר ניבל, המפקד בפועל על צבא צרפת, הגה את תוכנית ההתקפה בדצמבר 1916 לאחר שהחליף את ז'וזף ז'ופר בתפקידו עקב התבוסות של זה האחרון. מטרת המתקפה הייתה בראש ובראשונה להבטיח שליטה צרפתית ברכס קטן של הרים בשם שמן דה דאם (צרפתית: Chemin des Dames, "דרך הגברות" בתרגום חופשי) באורך של 80 ק"מ שבו היו מערות מסתור לחיילים הגרמנים מפני הארטילריה הצרפתית.

הקרב נפסק כעבור מספר שבועות מועט היות שהמתקפה הצרפתית נחלה כישלון חרוץ. רכס ההרים נשאר בשליטה גרמנית. חמישה חודשים לאחר תום הקרבות פתחו הצרפתים במתקפה קטנה במהלכה הצליחו לכבוש מידי הגרמנים עיירה קטנה (ראו ההשתלטות הצרפתית על לה מלמזון) .

רקע

לאחר שהחליף את קודמו בתפקיד, ניבל טען שהסתערות גדולה על הקווים הגרמנים תביא לניצחון צרפתי מהיר בתוך 48 שעות. הוא האמין שהגרמנים עדיין לא סיימו לארגן מחדש את קווי ההגנה שלהם לאחר קרב ורדן והקרב על הסום ולכן מתקפה צרפתית בתמיכה בריטית תוביל לפריצת דרך בחזית.

רבים התנגדו למהלך כזה, בראשם שר המלחמה הצרפתי, ראש צבא צרפת אנרי פיליפ פטן ועוד. ניבל איים לפרוש מהתפקיד אם המתקפה לא תצא לפועל וממשלת צרפת מצאה עצמה במלכוד - מצד אחד ניבל לא הפסיד בשום קרב עד לאותו הזמן, והוא נהנה מתמיכה רחבה של ראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג'. מצד השני למתקפה קמו התנגדויות רבות. לבסוף החליט ראש ממשלת צרפת אריסטיד בריאן לתמוך בניבל. כתוצאה מכך הודיע שר המלחמה הצרפתי על התפטרותו.

המבצע רחב ההיקף כלל כ-1.2 חיילים וכ-7000 תותחים שהיו מפוזרים בין רוי, סום לריימס. מטרתו העיקרית כאמור הייתה לפרוץ את הקווים הגרמנים שבסמוך לנהר אן שנמצא במחוז אן שבצרפת.

התוכנית, שהתגבשה החל מדצמבר 1916, לקתה בדחיות ואינפורמציה שגויה. כתוצאה מכך באפריל 1917 (עת תחילת המתקפה) הגרמנים ידעו את תוכניות ההתקפה של הצרפתים והספיקו להיערך בהתאם. בנוסף, נסיגתם של הגרמנים לקו הינדנבורג גרמו לצרפתים לאבד את היתרונות הטקטים שהיו ברשותם.

למרות איבוד היתרונות הטקטים הצרפתים, המעבר לשטח לא מוכר, הביצורים הגרמנים והחוסר במודיעין, הורה לבסוף ניבל לפתוח במתקפה.

מהלך הקרב

ב-16 באפריל 1917 לאחר שבוע של התקפות בריטיות במהלך קרב אראס (1917) תקפו 19 אוגדות צרפתיות (מארמיות החמישית והשישית הצרפתית) את הקו הגרמני לאורך 80 ק"מ. כמות נכבדת של אש ארטילרית צרפתית כוונה אל עבר הקוים הגרמנים אך אלה הסתתרו במערות הרבות שברכס ההרים ולכן לא נגרם נזק. לרעת הצרפתים, הגרמנים התכוננו אליהם בצורה הכי טוב שהם יכלו - היו ברשותם 100 מקלעים חדשים שנפרשו כל קילומטר לערך. כמו כן לגרמנים היה גם את יתרון הגובה היות שהצרפתים התקיפו מהעמק בו עבר נהר אן. אחד היתרונות המעטים שהיה לצרפתים הוא השימוש בטנקים - כמות לא קטנה של טנקים מסוג סן שאמון השתתפו בהתקפה. עם זאת, ההישג אותו הצליחו להשיג הטנקים היה מזערי. בסופו של יום הקרב הראשון, כ-40,000 צרפתים נפצעו או נהרגו. בנוסף איבדה צרפת כ-150 טנקים.

ביום השני לקרב, הארמייה הרביעית הצרפתית פתחה בהתקפה על האזור המזרחי של הריימס ליד כפר נידח בשם מורונבילרס מזרחית לריימס. מתקפה זו כשלה גם היא היות שהגרמנים (תחת פיקודו של מקס פון בן) היו מוכנים היטב לצרפתים.

ניבל המשיך להורות על התקפות קטנות עד ל-20 באפריל 1917. התקפות אלו נכשלו כאשר ברוב המקרים השטח שכבשו הצרפתים נכבש חזרה על ידי הגרמנים במספר ימים שלאחר מכן. ב-5 במאי 1917 היו בשליטת צרפת עיירה קטנה בשם קרואן ורצועת הרים באורך 4 ק"מ.

על אף שנראה כי היו ההתקפות הקטנות כישלון, למעשה הן השיגו יותר מאשר הצליחו להשיג המתקפות הגדולות.

לאחר הקרב

למרות שהמתקפות נתפסו ככישלון חרוץ, מדינות ההסכמה הצליחו להעביר לשליטתם שטח של 7 ק"מ (הישג לא רע יחסית לשאר הקרבות בחזית המערבית). בנוסף לזאת, הצבא הגרמני ספג פגיעה במורל על אף ניצחונו. בצבא הצרפתי מספר הנפגעים היה גבוה במיוחד - כ-20% מכלל הצבא (נכון ל-10 במאי) בעוד מספר אוגדות סבלו אף יותר מ-60% נפגעים.

ב-3 במאי האוגדה הצרפתית השנייה סרבה לצאת להתקפה ובכך פתחה במרד בצבא הצרפתי. המרד המשיך להתפשט ובכך נגמרה המתקפה של ניבל ב-9 במאי 1917 באופן סופי.

בעוד שהאבדות בקרב הגרמנים עמדו על 40,000 חיילים, לצרפתים היו כ-118,000 נפגעים. כמות גדולה זו, ביחד עם שרשרת האירועים הטרגיים גרמו לתדהמה בציבור ובממשל הצרפתי. ב-16 במאי רובר ניבל שהיה האחראי על המתקפה הועבר מתפקידו אל החזית הצפון אפריקנית. מחליפו היה אנרי פיליפ פטן שנחשב לזהיר יותר ולא לוקח סיכונים (כמו לצאת למתקפות רחבות היקף). הצרפתים היו במגננה בחודשים שלאחר הקרב על מנת להחזיר לחיילים את הביטחון והמורל ולהימנע ממספר אבדות גדול כמו בקרב על האן.

המפקד הגרמני במתקפה, מקס פון בן, קיבל את העיטור הכבוד פור לה מריט (העיטור הגבוה ביותר באותה עת) על "שהוכיח מנהיגות יוצאת דופן במהלך מתקפת ניבל ב-1917".

השתלטות הצרפתים על לה מלמזון

חמישה חודשים לאחר תום הקרבות באן, ביצעו הצרפתים מהלך התקפי נוסף ב-24 באוקטובר 1917 ליד העיירה לה מלמזון בפיקודו של פטן. כמות מאסיבית של חיילים הנתמכים על ידי ארטילריה מדויקת וטנקים קלים יצאו לכבוש את העיירה לה מלמזון. המגנים הגרמנים שהופתעו מהמתקפה הצרפתית נסוגו לאחור.

על אף שהניצחון באוקטובר לא פיצה על הכישלון הצורב באפריל ובמאי, הניצחון נתן אישור מעשי לאסטרטגית קרב חדשה שכללה שימוש באמצעים מודרניים (ארטילריה, טנקים) הממוקדים אל עבר שטח קטן בחזית.