מתקפת מאה הימים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מתקפת מאה הימים
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
Allied gains in late 1918
הישגי מדינות ההסכמה ב-1918.
תאריך התחלה: 8 באוגוסט 1918
תאריך סיום: 11 בנובמבר 1918
משך הסכסוך: 13 שבועות ו-5 ימים
מקום: אמיין בצרפת עד למונס שבבלגיה.
תוצאה: ניצחון מכריע של מדינות ההסכמה
הצדדים הלוחמים
מפקדים
אבידות
411,636 בריטים,
531,000 צרפתים
127,000 אמריקאים
סה"כ 1,069,636 
785,733 

מתקפת מאה הימים הייתה המתקפה האחרונה של מדינות ההסכמה על האימפריה הגרמנית בחזית המערבית של מלחמת העולם הראשונה. המתקפה ארעה בין 8 באוגוסט עד 11 בנובמבר 1918. המתקפה הובילה לייאוש בצבא הגרמני, לכניעת גרמניה ובכך לסיום המלחמה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתקפה הגרמנית הגדולה שהחלה במרץ 1918 נבלמה ביולי מבלי שהגרמנים הצליחו להשיג פריצה משמעותית. המפקד הצרפתי פרדיננד פוש חשב שהגיעה העת למתקפה של מדינות ההסכמה: הנוכחות האמריקנית בשטח, תחת פיקודו של ג'ון פרשינג, הלכה וגדלה והבריטים הביאו עמם לחזית לוחמים מארץ ישראל.

פרדיננד פוש הסכים עם עמיתו הבריטי דאגלס הייג לבצע את המתקפה בנהר הסום, מזרחית לאמיין ודרומית מערבית למקום בו אירע הקרב על הסום ב-1916. האזור נבחר למתקפה ממספר סיבות. ראשית, האזור ישב על הגבול שבין הכוחות הבריטים לצרפתים, דבר שאיפשר להם לשתף פעולה. שנית, אזורי הכפר של פיקרדיה שימשו קרקע נוחה יותר למעבר טנקים (שלא כמו הקרקע בפלנדריה). סיבה נוספת היא שעל האזור הגנה הארמייה הגרמנית ה-2 תחת פיקודו של גאורג פון מרוויץ שנחלשה בעקבות התקפות האוסטרלים בשיטת "כיבוש של שלום" לכיבוש חפירות.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

"היום השחור של הצבא הגרמני"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 באוגוסט 1918 נפתחה המתקפה באזור אמיין של מדינות ההסכמה. בהתקפה נטלו חלק 10 דיוויזיות קנדיות, בריטיות, צרפתיות ואוסטרליות יחד עם יותר מ-500 טנקים. התוקפים הצליחו להשיג הפתעה מוחלטת אצל הצד הגרמני. חוד החנית של המתקפה, הגיס הקנדי, הקורפוס האוסטרלי והארמייה הבריטית ה-4, פרץ דרך הקווים הגרמנים בעוד הטנקים תוקפים את עמדותיהם האחוריות וזורעים פחד ובלבול. מדינות ההסכמה הצליחו באותו יום להתקדם ב-24 ק"מ (הישג גדול יחסית בחזית המערבית) תוך כדי לקיחת 17,000 שבויים ו-330 תותחים. בסך הכל באותו יום אבדות הגרמנים היו 30,000 איש ואבדות מדינות ההסכמה 6,500. לודנדורף, מפקד הכוחות הגרמנים, כינה את אותו היום "היום השחור של הצבא הגרמני".

ההתקפה של מדינות ההסכמה נמשכה עוד שלושה ימים אך ללא אותם ההישגים הגדולים של ה-8 באוגוסט. בימים האלו מדינות ההסכמה הצליחו להשיג כ-18 ק"מ. הגרמנים, כתגובה למתקפה נסוגו מהאדמה שהצליחו להשיג במתקפת האביב לעבר קו הינדנבורג.

הסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באוגוסט, דרש פרדיננד פוש להמשיך במתקפה על אמיין למרות שהחיילים באזור שנכבש סבלו מחוסר באספקה ותחמושת ואף שהגרמנים תגברו את כוחותיהם סמוך לאותו אזור. דאגלס הייג סירב ובחר להתחיל במתקפה של הארמייה הבריטית ה-3 באלבר שנפתחה ב-21 באוגוסט.

ההתקפה הצליחה, והגרמנים נהדפו 55 ק"מ לאחור. אלבר נכבשה יום למחרת. ב-26 באוגוסט הצליחה הארמייה הבריטית ה-1 להתקדם 12 ק"מ נוספים, ובפאום נפלה לידי הבריטים ב-29 באוגוסט. ההתקפה נמשכה כשתחמושת וארטילריה הובאו לאזור. כוחות אוסטרלים חצו את הסום בליל ה-31 באוגוסט תוך כדי הבקעת הקווים הגרמנים באזור. ב-2 בספטמבר נסוגו הגרמנים לקו הינדנבורג ממנו החלו את מתקפת האביב.

הבקעת קו הינדנבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב זה פוש החל לתכנן את המתקפה המשותפת על הקווים הגרמנים בצרפת שתוכננה להתקדם במספר צירים שיגיעו בסופו של דבר ללייז' שבבלגיה.

ההגנה הגרמנית השליכה את יהבה על קו הינדנבורג שהיה סדרה של ביצורים הגנתיים שהחלו בנהר אייזן ונמשכו עד לאראס. המתקפה של פוש החלה ב-26 בספטמבר על ידי הכוח האמריקני על נהר המז. קבוצת ארמיות (שכללה את הצבא הבלגי כולו ואת הארמייה הבריטית ה-2) תחת פיקודו של אלברט הראשון, מלך הבלגים תקפה באיפר שבפלנדריה. שתי המתקפות התקדמו היטב אך נעצרו מסיבות לוגיסטיות.

ב-29 בספטמבר הייג שיגר את מתקפתו על קו הינדנבורג והבקיע אותו עד לעומק. כרגע הבינו הגנרלים הגרמנים שהמלחמה צריכה להסתיים. גם המפקדים של מדינות ההסכמה ראו שהמוראל של החיילים הגרמנים יורד וכי המלחמה תסתיים ב-1918 (עד אז סברו כי יש לאסוף כוחות למתקפה מכריעה ב-1919).

הנסיגה הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר חזרו הגרמנים לנקודות המוצא שלהם ב-1914, אך נסיגתם לא הפכה למנוסה. מדינות ההסכמה דחפו את הגרמנים למסילת הברזל של ברוז'-מץ שלמעשה העבירה אספקה לכל החיילים הגרמנים בצפון צרפת ובלגיה במהלך כל המלחמה. מדינות ההסכמה הגיעו למסילה והגרמנים השאירו אחריהם מלאי שלם של ציוד ואספקה.

כל הצדדים סבלו מאבדות כבדות במהלך כל המתקפה. לחימה ספורדית נמשכה עד לשביתת הנשק ב-11 בנובמבר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מתקפת מאה הימים

קרב אמייןהקרב השני על הסוםקרב מון סן קנטןקרב אראסקרב אברנקורקרב סן-מיילקרב אפאיקרב תעלת סן קנטןמתקפת מז-ארגוןקרב קאנאל דו נורקרב איפר החמישיקרב קמברהקרב קורטההמרדף עד הסלהקרב על הסמבר