הרי הגעש והיערות של הר פלה והפיטונים של צפון מרטיניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרי הגעש והיערות של הר פלה והפיטונים של צפון מרטיניק
Volcans et forêts de la Montagne Pelée et des pitons du nord de la Martinique
אתר מורשת עולמית
הר פלה
הר פלה
מדינה צרפתצרפת צרפת
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2023, לפי קריטריונים 8 ו-10
כולל שני מתחמים ובהם הר פלה, פיטון מון קוניל, מורן ז'קוב ופיטון דו קרבה
שטח האתר 139.80 קילומטרים רבועים
שטח אזור החיץ 275.81 קילומטרים רבועים
קואורדינטות 14°45′30″N 61°04′23″W / 14.7582°N 61.0731°W / 14.7582; -61.0731
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרי הגעש והיערות של הר פלה והפיטונים של צפון מרטיניקצרפתית: Volcans et forêts de la Montagne Pelée et des pitons du nord de la Martinique) הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בצפון האי הקריבי מרטיניק השייך לצרפת, שצורף לרשימת המורשת העולמית במושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית, שהתכנסה בריאד בערב הסעודית בין 10 ל-25 בספטמבר 2023.[1]

אתר המורשת כולל שני מתחמים געשיים נפרדים בצפון האי הכוללים כמה הרי געש כבויים, ואחד (הר פלה) שעדיין פעיל. מורדות ההרים מכוסים בצמחייה עבותה של יערות גשם ובהם בעלי חיים, שחלקם אנדמיים לאי. בהסבר להחלטה על הכרזת אתר המורשת נכתב:

המשמעות העולמית של הר פלה ושל פיטון דו קרבה מבוססת על הייצוג שלו של תכונות, חומרים ותהליכים געשיים. ההתפרצות של 1902–1905 נחשבת לאירוע מכונן בהיסטוריה של הוולקנולוגיה שגרמה להשפעה דרמטית על העיר סן-פייר, וכתוצאה מכך לאובדן חיים טראגי, ומורשת שנותרה חלק מהתרבות של מרטיניק. הנכס הסדרתי הוא משכן של מינים בסכנת הכחדה עולמית כמו צפרדע הר הגעש מרטיניק (Allobates chalcopis), מין הנחש Erythrolamprus cursor, ומין הפזאי האנדמי Icterus bonana.[1]

המתחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי הגעש והיערות של הר פלה והפיטונים של צפון מרטיניק[2]
מס' שם שם במקור קואורדינטות שטח האתר שטח אזור החיץ תיאור תמונה
1 המסיבים של הר פלה והר קוניל Massifs de la Montagne Pelée et du Mont Conil 14°49′24″N 61°10′33″W / 14.823302°N 61.175862°W / 14.823302; -61.175862 47.36 קמ"ר 275.81 קמ"ר המתחם כולל את הר הגעש הפעיל פלה, ההר הגבוה ביותר במרטיניק ואת הר הגעש הכבוי פיטון מון קוניל
2 המסיבים של פיטון דו קרבה ומורן ז'קוב Massifs des Pitons du Carbet et du Morne Jacob 14°43′21″N 61°05′39″W / 14.722406°N 61.094089°W / 14.722406; -61.094089 103.20 קמ"ר המתחם כולל את הר הגעש הכבוי הקדום מורן ז'קוב ואת הרכס של הפסגות הגעשיות התלולות של פיטון דו קרבה

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכס פיטון דו קרבה כפי שנצפה מגרו מורן
אזור הפסגה של הר פלה

האי מרטיניק הוא תוצר טיפוסי של אזור הפחתה. הקרום האוקייני של הלוח הדרום-אמריקאי שוקע בקצב של 2 ס"מ בשנה מתחת ללוח הקריבי.[3] געשיות שמקורה בהיווצרות מאגמה מתחת לאזור ההפחתה יצרה את הקשת הגעשית של האנטילים הקטנים, שרשרת מתפתלת של איים געשיים שאורכה כ-850 קילומטרים, בין פוארטו ריקו לוונצואלה. בקשת האיים קיימים הרי געש נוספים הידועים בפעילותם הגעשית: לה סופרייר בסנט וינסנט, לה סופרייר בגוואדלופ, סופרייר הילס במונטסראט והר הגעש התת-ימי קיק אם ג'ני.[4]

מרטיניק נוצר ממיזוג של כמה איים געשיים. תחילה התרוממו האיים בדרום האי של ימינו (חצי האי קאראבל (Caravelle) וחצי האי סנט-אן (Sainte-Anne) לפני 22 מיליון שנים (אוליגוקן). בין לפני 16 מיליון שנים ועד לפני 12 מיליון שנים (מיוקן) התרוממה שרשרת הרי המצולה של ווקלן-פיטו (Vauclin-Pitault) וחיברה ביניהם. פעילות געשית יצרה בין לפני 12 מיליון שנים ל-9 מיליון שנים את חצי האי הדרום-מערבי ונמשכה במערב. מצפון התפתח מורן ז'קוב (Morne Jacob) שעבר מאז סחיפה משמעותית וגובהו כיום הוא 884 מטרים. מורן ז'קוב התחיל כהר מצולה מלפני 5.5 מיליון שנים ועד לפני 4 מיליון שנים (פליוקן), ואז הוא עלה מעל פני הים לפני 2.7 עד 2.25 מיליון שנים. תחילה כאי עצמאי ואחר כך הוא התחבר עם האי שנוצר מדרום לו. כיפות הלבה של פיטון דו קרבה התפתחו מדרום מערב למורן ז'קוב בין לפני 2 מיליון ללפני 800,000 שנים. האיון דיאמן (Diamant) התפתח מלפני 3.47 מיליון שנים ועד לפני 960,000 שנים. הר קוניל התפתח כאי עצמאי צפונית למורן ז'קוב לפני חצי מיליון שנים והתחבר למורן ז'קוב כאשר נוצר הר פלה לפני כ-200,000 שנים.[5] סלע דיאמן התחיל כהתפרצות געשית הוואית דליל, המשיך כהתפרצות בינונית וסיים בהתפרצות אלימה. כיום יש פעילות געשית בהר פלה לבדו.[6]

וולקנולוגים זיהו שלושה שלבים שונים בהתפתחות הר הגעש פלה: שלב ראשוני, שלב ביניים, ושלב מודרני.[7] בשלב הראשוני, הקרוי "פלאו-פלה" ("Paléo-Pelée"), היה פלה הר געש שכבתי רגיל. החרוט של פלאו-פלה היה בנוי משכבות רבות של קילוחי לבה ושברי סלעים געשיים. ניתן לראות כיום שרידים מהחרוט של פלאו-פלה במדרון הצפוני של הר הגעש.

השלב השני, הקרוי שלב הביניים, החל לפני כ-100,000 שנים, לאחר תקופת רגיעה ממושכת. בשלב זה נוצרת כיפת הלבה מורן מקובה (Morne Macouba), ואחר כך הקלדרה של מורן מקובה. במהלך שלב הביניים התחוללו כמה התפרצויות שיצרו זרמים פירוקלסטיים, בדומה לזרם שהשמיד את סן-פייר בהתפרצות של 1902. לפני כ-25,000 שנים התמוטט חלק גדול מהקטע הדרום-מערבי של ההר, תוך יצירת מפולת סלעים. אירוע זה דומה למה שהתרחש בהתפרצות של הר סנט הלנס ב-1980.

השלב המודרני בהתפתחות הר פלה יצר את מרבית החרוט הנוכחי בעזרת השקעה של פומיס וזרמים פירוקלסטיים. זוהו יותר מ-30 התפרצויות במהלך 5,000 השנים האחרונות. התפרצויות הגדולות האחרונות היו בשנים 65 לפנה"ס, 280 ו-1300 לספירה, כאשר כל 50 עד 150 שנים התרחשו התפרצויות קטנות יותר. לפני כ-3,000 שנים נוצרה הקלדרה אטן סק (Étang Sec, בצרפתית: אגם יבש) כתוצאה מהתפרצות שבה נפלטו כמויות גדולות של פומיס.

ב-1902 התחוללה בתוך קלדרה זו ההתפרצות ההיסטורית שבה נספו כ-30,000 תושבים, והעיר סן-פייר, שהייתה בירת האי עד אז נחרבה כליל. בהתפרצות זו נוצרו כמה זרמים פירוקלסטיים שיצרו כיפת לבה שמילאה את הקלדרה. הסוג התפרצות פלאנית קרוי על שם התפרצות זו

ההתפרצות הבאה שהתרחשה ב-1929 יצרה זרמים פירוקלסטיים שהתרוקנו לתוך עמק הנהר בלנש (Blanche) ויצרו כיפה נוספת בקלדרה של אטן סק. התפרצות אחרונה זו היא הגורם העיקרי בעיצוב הנוכחי של הר פלה.

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Aechmea serrata

הצמחייה באתר המורשת העולמית כוללת את רצף היער המגוון והשמור ביותר באנטילים הקטנים וכוללת 401 מיני עצים (87% ממיני העצים באנטילים הקטנים). הצמחייה כוללת 1,058 מינים ילידים של צמחים וסקולריים, בהם 816 מינים של צמחי זרע ו-242 בעלי קשקשים ושרכנים, בהם 51 מינים ברשימה האדומה של IUCN, בהם המינים Arthrostylidium obtusatum ו-Lobelia conglobata.

הצמחייה באתר המורשת העולמית מייצגת את מגוון הצמחים הגדול של האנטילים הקטנים ומציג שיעור גבוה של אנדמיות אזורית. ישנם 263 מינים של צמחי זרע באנטילים הקטנים. מרטיניק לבדה היא ביתם של 186 (או 71%). בין הצמחים האנדמיים Aechmea serrata‏, Myrcia martinicensis ו-Charianthus nodosus. ותפוצתם מוגבלת לכמה תחנות באחד משני המתחמים באתר המורשת.

בגבהים הנמוכים ביותר ובכיוון הרוח יש באזור תצורות של יערות גשם תת-הרריים, המוחלפים בגבהים גבוהים יותר על ידי יער הגשם ההררי הטרופי. אלו ממוקמים בעיקר על משטחים צרים ומשופעים תלולים, אבל גם באזורים פחות תלולים של המדרונות. בנוסף, בגבהים הגבוהים ביותר, יער העננים מאוכלס בצפיפות במינים אנדמיים הכוללים טחבים, ושרכי עצים. בפסגות או באזורים חשופים מאוד, יש סבך צמחייה צפוף מגוון מאוד ועשיר במינים אנדמיים. אזורי הפסגה הללו מתהדרים באוכלוסיות כמעט טהורות של סחלבים נדירים כמו Bracchionidium sherringii. לבסוף, השטחים הבלתי יציבים ביותר מראים רמה גבוהה של תצורות עשבוניות המכילות גם מינים נדירים או אנדמיים כמו השרך הקטן Odontosoria flexuosa, אנדמי לאנטילים הקטנים.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Riccordia bicolor

יער הגשם הקדמוני באתר המורשת העולמית כולל אוכלוסיות חולייתנים וחרקים מגוונות ומורכבות מאוד, כולל אופוסום מצוי של איי הודו המערבית (Didelphis marsupialis), הנחש הארסי Bothrops Lanceolatus (אנ'), הטרנטולה הצפונית של מרטיניק (Caribena Versicolor (אנ')) ומינים נדירים או אנדמיים של קוליבריים כגון Riccordia bicolor (אנ') (באנגלית Blue-headed hummingbird), קוליברי קריבי ירוק גרון (אנ'), קוליברי סגול-כנף או קוליברי אנטילים מצויץ (אנ'). אתר המורשת הוא משכן של מינים בסכנת הכחדה עולמית כמו צפרדע הר הגעש מרטיניק (Allobates chalcopis), מין אנדמי למרטיניק, שם הוא נמצא באזורים בגובה רב, כולל הר פלה וייתכן שברוב פיטון דו קרבה. הוא מאוים על ידי שינויי אקלים, שהובילו להכחדתו מהאזורים הנמוכים יותר של התחום התפוצה הקטן ממילא, ועלול להוביל להמשך ירידה באוכלוסייה והתכווצות תחום התפוצה. מין הנחש ממשפחת הזעמניים Erythrolamprus cursor (באנגלית Lacépède's ground snake), מין הפזאי האנדמי Icterus bonana (באנגלית Martinique oriole), והעטלף Myotis martiniquensis (באנגלית Schwartz's myotis) השייך למשפחת הנשפוניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]