מון-סן-מישל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מון-סן-מישל
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Mont-Saint-Michel-2004.jpg
מדינה צרפת
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3, 6
Plan.mont.Saint.Michel.png
כנסיית המנזר הגותית שבראש האי

מון-סן-מישלצרפתית: Mont-Saint-Michel) הוא אי הסמוך לחופי נורמנדי וברטאן בצרפת. האי נמצא כקילומטר אחד מהחוף, על שפך נהר הקואנון. פעמיים ביום הוא הופך לחלק מהיבשה בשל תופעת גאות ושפל קיצונית המאפיינת אזור זה. על האי מצויה עיירה היסטורית קטנה בעלת אותו השם, ומנזר המזדקר בראש ההר מצוי במרכזו של האי.

כיום שייך האי לקומונה הצרפתית "מון-סן-מישל", הנמצאת במחוז מאנש של חבל נורמנדי תחתית. האוכלוסייה הקבועה במקום מונה 50 תושבים (1999).

האי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הפרהיסטורית היה המפרץ כולו מכוסה במים, ואלה נסוגו במהלך השנים ואפשרו לסחיפה לעצב את הנוף החופי במשך מיליוני שנים. מספר גושים של גרניט או גרנולית הגיחו מהמפרץ לאחר שעמדו בסחיפה של האוקיינוס טוב יותר משאר הסלעים בסביבה. גושים אלו יצרו לבסוף את גוש הסלע המסיבי שנקרא מאוחר יותר "מון-סן-מישל", המתנשא לגובה של 80 מטר.

אזור זה של חופי צרפת מאופיין בגאות ושפל בעלי משרעת גדולה במיוחד. מכיוון שמי האוקיינוס הקרובים ליבשה רדודים במיוחד, שינוי של מטרים בודדים במפלסם הופך את המקום לאי ולסירוגין מאחד אותו חזרה עם היבשה. בעבר חובר האי ליבשה על ידי גשר אדמה טבעי שהיה מכוסה במים בשעות הגאות ומבודד את האי. אולם האופי המבודד של מון-סן-מישל נהרס במהלך השנים, שכן המישורים החופיים מסביב לאי יובשו כדי ליצור שטחי מרעה. בנוסף, בשנת 1879 חוזק גשר האדמה והפך לדרך של ממש, ובשנות ה-80 נסלל כביש על גבי סוללה מוגבהת, היוצר חיבור קבוע בין האי ליבשה. בשנים האחרונות נתגלה כי הכביש פוגע בסחף הטבעי הקיים במפרץ, וקיימות תוכניות להריסתו ולבניית גשר במקומו. תופעה מדאיגה נוספת היא שקיעה איטית של הסלע אל תוך הקרקע הבוצית, אשר נתגלתה בשנים האחרונות בלבד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני הופעת הנצרות בצרפת היה האי ככל הנראה מקום פולחן עתיק בזכות ייחודו הטבעי והמעט מיסטי של המקום. האי שימש נקודה אסטרטגית חשובה מאוד מימי השלטון הרומי בצרפת ועד המאה ה-20. הוא נכבש על ידי הפרנקים במאה ה-7. בתחילת המאה ה-8, בתקופתו ובהרשאתו של כילדבר השלישי, החלה בנייתו של המנזר לכבוד המלאך מיכאל (סן מישל). לפי האגדה, מיכאל הופיע לפני אובר הקדוש בשנת 708 וציווה עליו לבנות כנסייה על האי הסלעי. אובר התעלם מהוראתו של המלאך עד שמיכאל צרב חור בתוך גולגלתו בעזרת אצבעו.

בשנת 933 קיבל הסלע חשיבות אסטרטגית כשוויליאם הראשון, דוכס נורמנדיה סיפח את האזור כולו לדוכסות נורמנדי. האי הורחב על ידי הנורמנים והפך למבצר שהיווה מכשול מאתגר בחזית האנגלית. בנייה זו והתעצמות האי מונצחת בשטיח באייה, המתאר גם את פלישת הנורמנים לאנגליה בשנת 1066. אחת הסצנות בשטיח מתארת שני חיילים נורמנים הנלכדים בחול הטובעני שמסביב לאי. הפטרונות של הדוכסות מימנה את הארכיטקטורה הנורמנית המרהיבה ששימשה לבניית המנזר במאות הבאות.

במהלך כיבוש אנגליה על ידי ויליאם הכובש דוכס נורמנדי, נתן מנזר מון-סן-מישל את תמיכתו לדוכס בתביעתו לכתר האנגלי. בתמורה לכך העניק להם ויליאם נכסים ושטחים נרחבים בצד האנגלי של התעלה. אחד הנכסים הללו היה אי במערב קורנוול שעוצב כתאום למון-סן-מישל וקיבל את השם "הר סיינט מייקל".

במהלך מלחמת מאה השנים ניסו האנגלים לכבוש את האי מספר פעמים אך ללא הצלחה. ניסיון המצור בשנים 1423-1424 כשל אף הוא, והתותחים האנגלים שלקחו בו חלק מוצגים עד היום בכניסה אל העיר.

הפופולריות של האי כיעד עלייה לרגל דעכה עם הרפורמציה הפרוטסטנטית, ועד המהפכה הצרפתית כבר כמעט ולא היו נזירים במקום. המנזר נסגר והפך לכלא שנועד במקור להחזיק מתנגדים מהכמורה למשטר הרפובליקאי. במהלך המאה ה-19 היה המקום מוזנח והעיירה הלכה והתרוקנה מתושביה. בעקבות לחצים פוליטיים אותם יזם הסופר ויקטור הוגו, נסגר בית הכלא ב-1863, וב-1874 הוכרז האתר כמקום לשימור.

בעת הפלישה לנורמנדי ב-1944 נותר מון-סן-מישל כאחד המקומות הבודדים בחבל נורמנדי שלא נפגע בקרבות.

ב-1979 הכיר אונסק"ו באי כולו כאתר מורשת עולמית, והאתר כיום הוא האטרקציה השלישית המתוירת ביותר בצרפת אחרי מגדל אייפל וארמון ורסאי.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד השיקולים להכרזת המקום כאתר מורשת שימור עולמית הוא ריבוי שכבות הבנייה על האי, אשר יצרו לאורך היסטוריית בנייה של כאלף שנים מראה כולל של אי שנדמה כי צויר או נלקח מעולם אחר. שילובו של המנזר הגותי בעל הצריח המחודד עם הבנייה הצפופה שלמרגלותיו, חומות העיר וצורת האי עצמו, סיפקו השראה אמנותית רבה לציירים ואדריכלים רבים לאורך ההיסטוריה, בהם הצייר מוריץ קורנליס אשר והאדריכל אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק.

המנזר, שנבנה במאה ה-10, היה מנזר נורמני קטן וצנוע יחסית. במאה ה-11 נבחר האדריכל האיטלקי ויליאם דה וולפיאנו לתכנן כנסיית מנזר גדולה יותר על פסגת ההר. המבנה שנבנה במהלך מאה זו היה כנסייה רומנסקית אשר הטרנספט שלה נבנה באופן נועז ביותר על מצוקי ההר יחד עם תמיכות מתאימות. בסמוך לכנסייה נבנו מבנים נוספים אשר שימשו את המנזר, וחלקם נבנו בקומות תוך ניצול אופטימלי של הטופוגרפיה הטבעית. במאה ה-12 נבנתה חזית חדשה והכנסייה הורחבה למבנה גותי. על הכנסייה מתנוסס בצריח מחודד המגיע לגובה של 170 מטרים מעל פני הים ובקצהו פסל המלאך מיכאל.

קומפלקס המנזר, הכולל גם מגורים, חדר אוכל ומספר בתי תפילה, נבנה במהלך ימי הביניים דרך שינויים בבינוי והוספת תמיכות. הקומפלקס כולל גם קלויסטר ורחבת כניסה לכנסייה, אשר נבנו מעל חללים שימושיים אחרים. המבנה כולל מעלית עתיקה להעלאת מטענים המופעלת על ידי גלגל עץ ענקי, המונע על ידי שני אנשים הפוסעים בתוכו, ומושך עגלה בעזרת שרשראות ברזל לאורך שיפוע חלק תלול מאוד שנבנה מלבנים.

העיירה שלמרגלות המנזר בנויה סביב רחוב אחד ראשי המתפתל ומגיע אל המנזר. בתי המגורים והעסקים העתיקים הנמצאים בה ורחובותיה וסמטאותיה הצרים נבנו אף הם בשכבות שונות במעלה ההר ומושכים אליהם תיירים רבים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of France
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בצרפת

מונומנטים רומיים ורומנסקים בארלארמון האפיפיורים, האסיפה האפסיקופלית והגשר באביניוןהמנזר הציסטריאני של פונטנההטירה והפארק בפונטנבלוגני וארמון ורסאי • האתרים הפרה-היסטוריים והמערות המקושטות בעמק וזר • הגבעה וכנסיית וזלההפארק הלאומי פירנאים (בשיתוף עם הפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו בספרד) • התיאטרון הרומי העתיק של אורנז' ושער הניצחון של אורנז'לה הבר • האתרים ההיסטוריים בליוןמון-סן-מישל והמפרץ • מגדלי הפעמונים של בלגיה וצרפת (בשיתוף עם בלגיה) • מנזר סן סאבן סיר גרטאמפמפרץ פורטו (קלנשה פיאנה, מפרץ ז'ירולטה, מאגר המים סקנדולה) • בורדו, נמל הירח • נאנסי: כיכר סטניסלה, כיכר קרייר וכיכר אליאנסמפעלי המלח המלכותיים בארק-א-סנאן ובסלין לה-בןדרך סנטיאגואזור השיפוט של סנט-אמיליוןעמק הלואר בין סולי-סיר-לואר ושאלון • פון דו גארפרובן, עיר ירידי ימי הביניים • פריז, גדות נהר הסןהעיר ההיסטורית המבוצרת של קרקסוןקתדרלת אמייןקתדרלת בורז'קתדרלת שארטרכנסיית סן רמי, ארמון טו וקתדרלת נוטרדאם דה ריימסשטרסבורג (גראנד איל) • תעלת מידיהלגונות בקלדוניה החדשהביצורי וובאןהעיר האפיסקופלית של אלביהפיטונים, הקרקסים הקרחוניים והסוללות בראוניוןבתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים (עם חמש מדינות אחרות) • הקוס והסוואן - נוף החקלאות והמרעה הים-תיכוניאגן המכרות בנור-פה דה קאלה * מערת שובה

קואורדינטות: 48°38′08″N 1°30′40″W / 48.63556°N 1.51111°W / 48.63556; -1.51111