קתדרלת אמיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קתדרלת אמיין
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Cathedral of Amiens front.jpg
מדינה Flag of France.svg צרפת
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1981, לפי קריטריונים 1, 2
Plan.cathedrale.Amiens.png
קתדרלת אמיין, מבט מצפון
מבט מדרום (תצלום של אוניברסיטת קורנל)
פרטי הפיסול של השער המרכזי בחזית המערבית
בית המקהלה של קתדרלת אמיין, מבט מזרחה
מבנה הקיר בספינה הראשית: קומת הקשתות, טריפוריום עם ארקדה עיוורת וקומת תאורה מוגדלת.
הלבירינת במרכז הקתדרלה

קתדרלת אמיין, או בשמה המלא קתדרלת גבירתנו באמייןצרפתית: Cathédrale Notre-Dame d'Amiens) היא קתדרלה גותית באמיין שבמחוז פיקרדי, צרפת (כ-100 ק"מ צפונית לפריז).

הקתדרלה באמיין נחשבת למופת לאדריכלות הגותית בשיאה (באנגלית תקופה וסגנון אלו ידועים כ-High Gothic), ותוכניתה הוותה השראה והשפיעה על קתדרלות וכנסיות נוספות, בהן קתדרלת קלן, אחת הקתדרלות הגותיות החשובות בגרמניה בפרט ובאירופה בכלל. סדנאות הפיסול של אמיין היו פוריות ואמניהן נדדו בין הקתדרלות הגדולות של אותה תקופה, ביניהן נוטרדאם דה ריימס ונוטרדאם דה פריז.

הקתדרלה מכילה לכאורה את ראשו של יוחנן המטביל. שריד קודש זה הובא מקונסטנטינופול בידי ואלון דה סרטון (Wallon de Sarton) כאשר הוא חזר ממסע הצלב הרביעי.

ב-1981 צורפה הקתדרלה לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. מצגת אורקולית מאירה את החזית בערבי קיץ ובראש השנה האזרחית, דבר המקרב את הצבעים המקוריים שצבעו את הפסלים.

מלבד חשיבותה מבחינה אמנותית קתדרלת אמיין היא אחת הקתדרלות הגדולות בצרפת. זו הקתדרלה השלמה בעלת נפח חלל הפנים הגדול ביותר בצרפת, המוערך ב-200,000 מטר מעוקב. גובה קמרונותיה הוא 42.3 מטר, הגבוהים ביותר בצרפת.‏[1] צריח המצלב שלה, ה"פלש", מתנשא לגובה 112.7 מטר.

היסטוריה ובנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית הקתדרלה הגותית הגדולה והמורכבת התאפשרה תודות לשגשוג והיציבות תחת שלטונו של לואי התשיעי, מלך צרפת. ההזדמנות לבניית קתדרלה חדשה נבעה בעקבות הרס הקתדרלה הקודמת בשריפה. הקתדרלה נבנתה בסגנון גותי בשל (High Gothic), בדומה לקתדרלת שארטר וקתדרלת ריימס, גם הן מאותה תקופה.

המחסור בתיעוד ובמסמכים בנוגע לבניית הקתדרלה נובע בחלקו מהשריפות ששרפו את ארכיוני הקתדרלה (שנמצאו ב-Chapter House) ב-1218 ו-1258 (בשריפה זו ניזוקה גם הקתדרלה עצמה). הבישוף אווראר דה פואיי (Evrard de Fouilly) החל את העבודות על הקתדרלה ב-1220. רובר דה לוזארש (Robert de Luzarches) היה האדריכל עד 1228 והוחלף בתומא דה קורמון (Thomas de Cormont) שהשגיח על הבנייה עד 1258. בנו, רנו (Renaud de Cormont), המשיך אותו כאדריכל עד 1288. דברי הימים של קורבי טוענים שהקתדרלה הושלמה ב-1266, אך עבודות הגימור נמשכו גם לאחר מכן. ב-1288 הותקן מבוך הלבירינת על רצפת הקתדרלה. בחלונות של אמיין, ובפרט באלה של הספינות המשניות, החל הדגש לעבור אל תחרת החלונות (מגמה שהמשיכה גם אחרי אמיין ושוכללה מאוחר יותר בסגנון הגותי הקורן (Rayonnant) והגיע לשיא מורכבותה ועושרה בסגנון הגותי הלוהב (Flamboyant)) אך במאה ה-14 הוסרו חלונות הספינות המשניות בהתאם לתוכניתו של לוזארש והוחלפה בקפלות צידיות בעלות חלונות קטנים יותר.‏[2] ב-1336 החלה בניית המגדלים המערביים, ובנייתם נמשכה עד המאה ה-15.

הקתדרלה שופצה בידי אז'ן אמנואל ויולֶה-לה-דוּק בתקופת התחייה הגותית.

ב-1981 צורפה הקתדרלה לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתדרלה בנויה בסגנון גותי בשל (High Gothic). היא נתמכת בתמיכות דואות בנות 2-קומות, שעליהן צריחונים.

בית המקהלה שונה במבנהו מהספינה הראשית. הוא כנראה מאוחר ויותר ואימץ לתוכו אלמנטים של סגנון גותי קורן (Rayonnant) דבר ההמתבטא למשל בתגבור חלונות קומת התאורה בגמלון מחודד. כמו כן, מבנה התמיכות הדואות בבית המקהלה שונה מאלה של הספינה הראשית.‏[3] התמיכות הדואות המקוריות, מהמאה ה-13, לא הוצבו בגובה הנכון על מנת לתמוך בקמרונות המבנה בצורה יעילה, ולכן מאוחר יותר נוספו מתחתן תמיכות דואות מוצקות יותר אך מפוארות פחות, והללו נבנו בגובה הנכון כדי לתמוך במבנה.‏[4] חלונות הרוזטה הם בעלי תחרת חלונות המזכירה יותר סגנון גותי לוהב מאשר סגנון גותי קורן, וכנראה נוספו לקתדרלה מאוחר יותר, לקראת השלמתה בסביבות סוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15.

החזית המערבית של הקתדרלה, למעט המגדלים וחלון הרוזטה, נבנתה במערכת בנייה אחת, בשנים 1220-1236 ומציגה אחדות אמנותית: הקומה התחתונה עם 3 מבואות עמוקות לשערים ומעליה גלריית מלכי ישראל - 22 פסלים בגודל אדם, ומעליהם חלון הרוזטה. מעל חלון הרוזטה ישנה ארקדה פתוחה, גלריית des sonneurs. את החזית מאגפים שני מגדלים, לא סימטריים. העבודה על המגדל הדרומי נסתיימה רק ב-1366 ועל הצפוני, הגבוה יותר, ב-1406.

השערים המערביים של הקתדרלה מפורסמים בזכות הפיסול הגותי המפותח שלהם, המציג גלריה של קדושים מקומיים חשובים וסצינות דתיות ביחד עם סצינות המתארות את העולם הבא. חלק מהפסלים של הקדושים זוהו והם כוללים ויקטוריוס הקדוש, ז'נטיאן, דומיציוס הקדוש, אולפיה הקדושה ופרמין הקדוש. ‏‏‏[5]

בספר "מר סטאנדפאסט" מתארת דמותו של ריצ'רד הנאי את הקתדרלה "הכנסייה הנאצלת ביותר שבנה האדם עבור האלוהים".‏‏‏[6]

החזית בצבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ניקוי הקתדרלה בלייזר בשנות ה-90 של המאה ה-20 נתגלה שהחזית הייתה במקור צבועה במגוון צבעים. החוקרים פיתחו טכניקה לגילוי הצבעים המקוריים והרכבם כפי שנעשה במאה ה-13. בעקבות זאת, בשיתוף עם מעבדות EDF (פירוש ראשי התיבות: Electricity of France) והמומחיות של Society Skertzo, פותחה טכניקת הארה מפותחת ומורכבת כדי להקרין צבעים אלה על החזית בדיוק רב ובכך לשחזר את הופעתה הרב-צבעית כפי שהייתה במאה ה-13. כאשר הוקרן האור על הפסלים שמסביב לשערים, התוצאה הייתה מהממת ופסלים רבים קיבלו חיות. מאחר שקשה לצלם את הצבעים המוקרנים, התמונות בערך נותנות רק את הרעיון הכללי של הצבעים ולא תיאור מדויק. כדי לחוות באופן מלא את הצבעים ואת האפקט יש לבקר בקתדרלה ולצפות במצגת האורקולית המתקיימת בערבי הקיץ ובזמן יריד חג המולד או בערב השנה החדשה. ‏[7][8]

פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתדרלה באמיין היא בעלת הפנים הגדול ביותר במערב אירופה (ובפרט בצרפת) והחלל הפנימי נתמך על ידי 126 עמודי תמיכה. הן הספינה הראשית והן בית המקהלה עצומים אך אווריריים וקלילים, עם כמות נכבדת של חלונות ויטראז' עם זכוכית צבעונית, שרובם שרדו את המלחמות והמהפיכות שעברה צרפת.

הקתדרלה מחולקת לשלושה אגפים בתחילתה ואחרי בית הרוחב עוברת למבנה של חמישה אגפים. הקתדרלה מסתיימת באפסיס שסביבו שבע קפלות. רצפת הקתדרלה מכוסה במספר דוגמאות, בהן צלב קרס. הלבירינת (מבוך המצויר על הרצפה) הותקן ב-1288. מספר מדענים העלו השערה שהמידות של קתדרלת אמיין מבוססות על מספרים מהתנ"ך והברית החדשה: הם מדדו את צלעותיו של המפרץ הריבועי המרכזי שמתחת למקום המצלב ומצאו שאורכן 50 רגל רומית, ולטענתם מספר זה מתייחס לתיבת נוח שרוחבה 50 אמה. כמו כן, גובה המבנה כ-42 מטר הוא בערך 144 רגל רומית, מספר המתייחס לגובהה של עיר האלוהים כפי שהיא מתוארת בחזון יוחנן[9].‏[10]

בנוסף, מכילה הקתדרלה מספר פסלים בולטים באיכותם.

מבנה הקיר מחולק לשלושה אזורים: קומת קשתות (ארקדה), טריפוריום וקומת תאורה מוגדלת בה זוגות חלונות מחודדים מאוחדים ברוזטה קטנה, למעשה כל חלון קטן מורכב אף הוא משני חלונות המאוחדים בידי רוזטה.‏[3] בעוד בספינה הראשית הטריפוריום הוא רצועה חשוכה ובה "ארקדה עיוורת", בבית המקהלה, שנבנה בסגנון גותי קורן, ובפרט באפסיס, ניתן לראות טריפוריום מואר (Glazed Triforium) בו הקיר החשוך מוחלף בחלונות ויטראז' מלאי אור.

קמרונות הן קמרונות צלעות בני ארבע צלעות המתנשאים לגובה 42.3 מטר, אלה הם הקמרונות המושלמים הגבוהים בצרפת.‏[1] תחושת הגובה מושגת לא רק בזכות גובה הקמרונות אלא גם באמצעות הפרופרציות הצרות, העמודים האווריריים והדקים יחסית (לגובהם), הקיר הדק והמרווחים הגדולים יחסית בין העמודים המהווים את שיא המימוש בצרפת של האידאל הגותי של הגדלת הגובה והקטנת החומר כפי שהתפתח בקתדרלת שארטר והשתכלל בקתדרלת ריימס (בהן עדיין נשארו שרידי כבדות בעמודים ובקיר).‏[11]

בקתדרלת אמיין ממומשת ההבטחה של קתדרלת שארטר ובה יש מערכת רציפה של עמודים המתפצלים והופכים לעמודונים (shafts) הנמשכים לאורך הטריפוריום וקומת התאורה ותומכים בקשתות התומכות את הקמרונות. בעקבות האפסיס של קתדרלת ריימס, גם באמיין יש ויתור על צלעות הקיר של הקשתות והחלפתן בעמודונים ורצועות אבן דקות (זקפים, mullions) לתמיכה בחלונות ובקשתות.‏[2] גם הקשתות העולות לקמרונות עצמן רדודות יותר ומאפשרות לצופה לראות את חלונות הויטראז' הגדולים של קומת התאורה - להם נתן רובר דה לוזארש דגש מיוחד וראה בהם את אחד משיאי המבנה - מיותר כיוונים ועם פחות הסתרות על ידי בסיסי הקשתות של הקמרונות (springing of the vaults) הבולטים החוצה מהקיר. בכך מימשה קתדרלת אמיין את האידאל הגותי של הדגש על אווריריות ואור.‏[12]

הפנים של קתדרלת אמיין נחשב ליצירת מופת של הגותיקה בשיאה (למרות נגיעות ה-Rayonnant בבית המקהלה, שהוא סגנון קצת מאוחר יותר) ויחד עם הפרופורציות, היחסים האדריכליים בין חלקי המבנה והחוץ המרשים, נהפך למודל לחיקוי עבור כנסיות רבות, החשובה שבהן היא כנראה קתדרלת קלן.

האמבולטוריום המקיף את בית המקהלה מקושט בפסלים צבעוניים ומתוכו קורנות מספר קפלות. אחת המפוארות שבהן היא קפלת סוחרי הבדים. תעשיית הטקסטיל הייתה אחד הרכיבים הדינמיים של כלכלת ימי הביניים, בייחוד בצפון צרפת, וסוחרי בגדים נטו להציג לראווה את עושרם וגאוותם האזרחית. עוד קפלה ראויה לציון מוקדשת לתומא הקדוש מקנטרברי, יצירה מהמאה ה-13 שמשלימה את רשימת הקדושים המעונים של הקתדרלה. בקתדרלה אוצרות ויצירות אמנות מתקופות רבות.

פגמים מבניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמיכות הדואות המקוריות, מהמאה ה-13, לא הוצבו בגובה הנכון על מנת לתמוך בקמרונות המבנה בצורה יעילה, ולכן מספר מאות מאוחר יותר נוספו מתחתן תמיכות דואות מוצקות יותר אך מפוארות פחות, והללו נבנו בגובה הנכון כדי לתמוך במבנה.‏[13]

למרות תיקון זה, הקיר והעמודים התחתונים החלו לסבול גם מסדקים כאשר העמודים נדחפו החוצה כתוצאה מהעומס. האפקט נהייה משמעותי בסוף ימי הביניים והבנאים של אמיין שמו לב לכך. כדי לתקן את הפגם הם השתמשו בפתרון חדשני ביותר לתקופתם: הם התקינו שרשרת ברזל חשיל בקומת הטריפוריום שמנעה מהעמודים לקרוס החוצה. השרשרת הותקנה בעודה חמה, כדי שתתהדק כאשר הברזל יתקרר.‏[10]

לאחרונה התגלו סדקים בספנדרל של אחת הקשתות התומכות בבית הרוחב ושצמודה לעמודים הגדולים שנשאו את קמרונות מרכז המצלב (החלק המרכזי במבנה)‏[14], דבר שקשור גם להתקמרות העמודים הגדולים התומכים בקמרון מקום המצלב, כפי שהראו מדידות שבוצעו באמצעות סריקת לייזר.‏[10]

מידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוצרות ויצירות אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשו של יוחנן המטביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופסה המכילה לכאורה את ראשו של יוחנן המטביל

הקתדרלה מכילה לכאורה את ראשו של יוחנן המטביל. שריד קודש זה הובא מקונסטנטינופול בידי ואלון דה סרטון (Wallon de Sarton) ב-17 בדצמבר 1206 כאשר הוא חזר ממסע הצלב הרביעי. הראש היה חלק מהביזה של מסע הצלב הרביעי, שהפך ממסע מלחמה כנגד הטורקים לביזת העיר הנוצרית הגדולה קונסטנטינופול. כדי לאחסן את ראשו של יוחנן המטביל נבנתה קופסה מפוארת לאחסון שרידי קודש. למרות שתיבה זו אבדה במהלך השנים, נעשתה לה רפליקה מהמאה ה-19 והיא מהווה מוקד לתפילות בספינה הצפונית.

פיסול צבעוני מהרנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מיצירות האמנות החשובות ביותר בקתדרלה הן סדרות של פסלים צבעוניים מסוף המאה ה-15 והמאה ה-16. סדרה גדולה של פסלים כאלה מצויה בבית הרוחב הצפוני ומתארת את ישו מטהר את בית המקדש לצד תיאור דמיוני של בית המקדש ההרודיאני. שני צידי האמבולטוריום כוללים סדרות פסלים המתארים את חייהם של קדושים שפולחנם הביא צליינים רבים לקתדרלה. פסלים אלה מתארים את יוחנן המטביל ואת פירמין הקדוש, הבישוף הראשון של אמיין. האמנים שיצרו את הפסלים הקדישו תשומת לב ליצור הקבלה בין שני הסיפורים: שני הקדושים זכו לעריפת ראשם עקב התנגדות לחזקים ולעשירים, חוו הזנחה ואובדן, ורק בדורות מאוחרים יותר גולו שרידיהם וזכו לקבורה מפוארת.

בימת הדרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימת הדרשה מתקופת הבארוק נבנתה משיש ועץ מצופה זהב, וחולשת על הספינה הראשית. היא נתמכת בידי 3 דמויות נשיות המסמלות אמונה, תקווה וצדקה - שלוש המעלות התאולוגיות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 למעט אלה של קתדרלת בובה, שלא הושלמה מעולם, ומתנשאים לגובה של 48 מטר.
  2. ^ 2.0 2.1 כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral, ע"מ 105.
  3. ^ 3.0 3.1 ראו תמונה בהגדלה, צילום: א.ד. צילום אדריכליים, ספריית אוניברסיטת קורנל.
  4. ^ את תמיכת העזר המוצקה ניתן לראות בתמונה הזו.
  5. ^ חזית קתדרלת אמיין, הערות שוליים, אוניברסיטת קולומביה.‏
  6. ^ ‏ Buchan, John. Mr Standfast. (London: Penguin Books, 1960)‏
  7. ^ Gothic art in Picardy
  8. ^ Official site of the polychromatic façade of the cathedral
  9. ^ יחזון יוחנן, פרק כ"א, פסוק י"ז
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 "מסתרי העולם העתיק: Cathedrals Decoded", נשיונל ג'אוגרפיק (טלוויזיה).
  11. ^ כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral, ע"מ 104 וע"מ 112.
  12. ^ כריסטופר וילסון, The Gothic Cathedral, ע"מ 106-107.
  13. ^ את תמיכת העזר המוצקה ניתן לראות בתמונה הזו.
  14. ^ זוהי הקשת הראשונה מדרום ביחס לספינה הראשית בצד המזרחי של בית הרוחב.


Flag of France
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בצרפת

מונומנטים רומיים ורומנסקים בארלארמון האפיפיורים, האסיפה האפסיקופלית והגשר באביניוןהמנזר הציסטריאני של פונטנההטירה והפארק בפונטנבלוגני וארמון ורסאי • האתרים הפרה-היסטוריים והמערות המקושטות בעמק וזר • הגבעה וכנסיית וזלההפארק הלאומי פירנאים (בשיתוף עם הפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו בספרד) • התיאטרון הרומי העתיק של אורנז' ושער הניצחון של אורנז'לה הבר • האתרים ההיסטוריים בליוןמון-סן-מישל והמפרץ • מגדלי הפעמונים של בלגיה וצרפת (בשיתוף עם בלגיה) • מנזר סן סאבן סיר גרטאמפמפרץ פורטו (קלנשה פיאנה, מפרץ ז'ירולטה, מאגר המים סקנדולה) • בורדו, נמל הירח • נאנסי: כיכר סטניסלה, כיכר קרייר וכיכר אליאנסמפעלי המלח המלכותיים בארק-א-סנאן ובסלין לה-בןדרך סנטיאגואזור השיפוט של סנט-אמיליוןעמק הלואר בין סולי-סיר-לואר ושאלון • פון דו גארפרובן, עיר ירידי ימי הביניים • פריז, גדות נהר הסןהעיר ההיסטורית המבוצרת של קרקסוןקתדרלת אמייןקתדרלת בורז'קתדרלת שארטרכנסיית סן רמי, ארמון טו וקתדרלת נוטרדאם דה ריימסשטרסבורג (גראנד איל) • תעלת מידיהלגונות בקלדוניה החדשהביצורי וובאןהעיר האפיסקופלית של אלביהפיטונים, הקרקסים הקרחוניים והסוללות בראוניוןבתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים (עם חמש מדינות אחרות) • הקוס והסוואן - נוף החקלאות והמרעה הים-תיכוניאגן המכרות בנור-פה דה קאלה * מערת שובה

קואורדינטות: 49°53′42″N 2°18′08″E / 49.89500°N 2.30222°E / 49.89500; 2.30222