השמינייה (מפלגת העבודה)
השמינייה הוא כינוי לחבורה של שמונה פוליטיקאים במפלגת העבודה שכללה את חיים רמון, אברהם בורג, עמיר פרץ, יעל דיין, יוסי ביילין, נוואף מסאלחה, חגי מרום וניסים זווילי. חברי "השמיניה", אשר נחשבו כממשיכי חוג הכפר הירוק, פעלו בשיתוף פעולה וסימנו את הדור הבא במפלגת העבודה אחרי שמעון פרס ויצחק רבין. הצפי היה שחיים רמון יתפוס את ראשות המפלגה כאשר השמינייה תעמוד מאחוריו.
באותה תקופה, היוותה השמינייה את הסמן השמאלי של המפלגה ודעותיהם היו מקובלות ודומיננטיות במיוחד לקראת הבחירות לכנסת ה-12, ב-1988, ולקראת הבחירות לכנסת ה-13, בשנת 1992. אחת הסיבות העיקריות להתפתחותה של השמינייה הייתה המעבר של בחירת הנציגים לכנסת במפלגת העבודה מוועדה מסדרת לבחירות פנימיות במרכז המפלגה. שיטה זו גיבשה את השמינייה לעבוד יחדיו ולנסות לייצג את הדור הצעיר במפלגה. למרות שההערכות היו שחיים רמון יתפוס את ראשות המפלגה, היו גם שטענו כי דווקא בורג הוא שיעמוד בראשות העבודה, אך ככל הנראה רמון ובורג החליטו שלא להתמודד זה נגד זה, במקרה שיאלצו לכך.
נכון לשנת 2009, חברי השמינייה ברובם אינם עוד במערכת הפוליטית:
- חיים רמון שימש כשר בממשלות רבין, פרס, ברק ושרון וכיהן כיו"ר ההסתדרות באמצע שנות התשעים, לאחר שהביס בבחירות ב-1994, בראש רשימה עצמאית, את רשימת העבודה. בפריימריס שנערכו ב-2002, הפסיד לעמרם מצנע. ב-2005 פרש מהמפלגה, עבר לקדימה, מונה לשר המשפטים בממשלתו של אהוד אולמרט, אך התפטר עם הגשת כתב אישום נגדו בגין מעשה מגונה. ביולי 2007 חזר לממשלת אולמרט בתפקיד המשנה לראש הממשלה, במקום הנשיא הנבחר, שמעון פרס. הוא נחשב לאחד השרים המשפיעים בממשלה זו. בכנסת ה-18 כיהן רמון כחבר הכנסת עד להתפטרותו ב-29 ביוני 2009.
- אברהם בורג כיהן כיושב ראש הכנסת ה-15. בספטמבר 2001 נבחר ליו"ר מפלגת העבודה, אך בבחירות חוזרות שנערכו שלושה חודשים אחר כך עקב זיופים הפסיד לבנימין בן-אליעזר. הוא פרש מהחיים הפוליטיים במהלך כהונתו כחבר הכנסת ה-16. בורג נשאר פעיל גם לאחר פרישתו, אולם לאחר הסכמתה של המפלגה לשבת בממשלה אחת עם ישראל ביתנו, החליט להשעות את חברותו בה. התבטאויות ופרסומים שלו לאחר פרישתו עוררו סערה, מאחר שנתפסו כפוסט ציוניים.
- עמיר פרץ פרש ממפלגת העבודה לטובת מפלגה עצמאית שהקים, עם אחד, אולם בשנת 2005 שבה והתאחדה מפלגתו עם העבודה, ביוזמת יו"ר העבודה דאז, שמעון פרס. בניגוד להצהרותיו, התמודד פרץ מול פרס על ראשות המפלגה - וניצח. בבחירות לכנסת ה-17 לא הצליחה המפלגה להגדיל את כוחה, ונותרה עם 19 מנדטים. היא הצטרפה לממשלת קדימה, ופרץ מונה לשר הביטחון. ב-2007 הפסיד לאהוד ברק בבחירות על ראשות המפלגה, והתפטר מתפקיד שר הביטחון. פרץ מכהן כחבר הכנסת ה-18.
- יעל דיין עזבה את מפלגת העבודה לאחר כישלונה בפריימריז של המפלגה, ועברה למרצ, אך לא הצליחה להיבחר מטעמה לכנסת. היא עמדה בראש רשימת מרצ למועצת עיריית תל אביב-יפו ב-2003, וכיהנה כסגנית ראש העיר. לאחר שב-2008 לא הצליחה להיבחר מחדש לראש רשימת מרצ בעיר, עברה לרשימתו של ראש העיריה, רון חולדאי, ונבחרה מחדש מטעמה.
- יוסי ביילין גם הוא עבר למרצ, ולאחר שלא נבחר מטעמה בבחירות לכנסת ה-16, ניצל את פרישתו של יוסי שריד מתפקיד היו"ר ונבחר לראש המפלגה. ביילין הוביל את מרצ-יחד בבחירות לכנסת ה-17, אך מספר המנדטים שקיבלה ירד משישה לחמישה. ב-2008 החליט שלא להתמודד על כהונה נוספת, וחיים אורון נבחר במקומו. בנובמבר אותה שנה פרש מהכנסת ומהחיים הפוליטיים.
- נואף מסאלחה פרש מהחיים הפוליטיים לאחר הפריימריז בעבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-16, בהם הפסיד לראלב מג'אדלה בהתמודדות על המקום המשוריין לערבי.
- חגי מירום עבר למפלגת המרכז ולאחר התפוררתה פרש מהפוליטיקה לקראת הבחירות לכנסת ה-16. ב-2006 נבחר על ידי תנועת העבודה הציונית לשמש כגזבר הסוכנות היהודית. נכון ל-2009 משמש לעתים כפרשן פוליטי.
- נסים זווילי הצטרף אף הוא למפלגת המרכז, ולאחר התפוררתה מונה באוקטובר 2002 לתפקיד שגריר ישראל בצרפת.
