עמרם מצנע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמרם מצנע
Mitzna.jpg
תאריך לידה 20 בפברואר 1945 (בן 69)
כנסות 16, 19
סיעה עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, התנועה
תפקידים בולטים
עמרם מצנע
נולד 1945 (בן כ־69)
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1963 - 1993
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה

עיטורים

עיטור המופת  עיטור המופת
צל"ש הרמטכ"ל  צל"ש הרמטכ"ל

עמרם מִצְנַע (נולד ב-20 בפברואר 1945) הוא חבר הכנסת מטעם מפלגת התנועה, יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. כיהן כאלוף בצה"ל, כראש עיריית חיפה, כיושב-ראש מפלגת העבודה וכראש הוועדה הקרואה בירוחם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצנע נולד כעמרם מצנר בקיבוץ דברת להורים שעלו מגרמניה. כשהיה בן 6, עברה המשפחה לכפר הנוער הדסה נעורים שם עבדו הוריו. ב-1954 עברו לקריית חיים ולאחר מכן לחיפה.

מצנע הוא בוגר מחזור ט' של הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה, והחל משנת 1963 היה לאיש צבא. במהלך שירותו הצבאי, סיים תואר ראשון בגאוגרפיה מאוניברסיטת חיפה (1977). מצנע הוא בוגר "המכללה למלחמה" של צבא ארצות הברית בפנסילבניה (1979), בוגר התוכנית לאנשי ציבור בכירים במרכז ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית (1989), ובעל תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה (1990).

תקופת שירותו בצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963, התגייס מצנע לצה"ל, שובץ בחיל השריון ושם עבר הכשרה כלוחם ומפקד טנקים. בהמשך השלים קורס קציני שריון ומילא בחיל זה את רוב תפקידיו הצבאיים, עד מפקד אוגדה סדירה, בחיל השריון.

בין התפקידים שמילא בצבא: מג"ד שריון בחטיבה, מפקד קורס קציני שריון, קצין אג"ם של גייסות השריון, מפקד עוצבת ראם, מפקד חטיבה 188, מפקד חטיבה 460, מפקד עוצבת געש, מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה בצה"ל, ראש מחלקת מבצעים במטכ"ל, ראש אגף התכנון ואלוף פיקוד המרכז בזמן האינתיפאדה הראשונה.

במלחמת ששת הימים שירת כקצין מבצעים בדרגת סגן בגדוד 79 של השריון. הוא נפצע שלוש פעמים, אך המשיך בלחימה. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת. באוקטובר 1973 מונה למפקד קורס קציני שריון, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הוקם מטנקי המגח שבקורס, גדוד 196, שאויש במדריכים, צוערים וחניכי קורס מפקדי טנקים. הגדוד נשלח לגזרה המרכזית של סיני, ושם צורף לחטיבה 14, לאחר מספר ימי לחימה קשים, קיבל מצנע לפיקודו גם את גדוד 79 שנשחק בלחימה ומפקדו נפצע קשה מאד. הגדוד המאוחד לחם בקרב החווה הסינית, ומצנע המשיך לפקד עליו אף שנפצע. רק לאחר התארגנות והעברת פיקוד מסודרת, פונה לבית החולים איכילוב. על מעשה זה הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל[1].

באוקטובר 1981 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. במלחמת לבנון כיהן כראש מטה הגיס הצפוני בפיקודו של יאנוש בן-גל. לאחר אירועי סברה ושתילה מתח ביקורת על שר הביטחון, אריאל שרון, בנוגע למטרות המלחמה. הוא הודיע על פרישתו משירות הקבע והבהיר למפקדיו כי מדובר במחאה פוליטית‏[2], שהוא איבד את האמון בדרג האחראי על הצבא וכי יוכל לחזור לצבא רק אחרי ששר הביטחון יתפטר‏[3]. לאחר שיחות עם הרמטכ"ל וראש הממשלה, יצא לחופשה קצרה וחזר לפקד על המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. בהמשך כיהן כראש מחלקת מבצעים, בינואר 1986 הועלה לדרגת אלוף ומונה לעוזר ראש אג"ם, ב-1987 נכנס לתפקיד אלוף פיקוד המרכז. מצנע שימש בתפקיד זה עד 1989. תפקידו האחרון בצה"ל היה ראש אגף התכנון, בשנים 1989 - 1993.

ראש עיריית חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993, מיד לאחר שחרורו מצה"ל, החליט לרוץ לראשות העיר חיפה בהשפעת ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, והתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה. הוא רץ נגד ראש העיר המכהן, אריה גוראל, וזכה. לאחר מכן זכה לרוב גדול בבחירות לראשות העיר וגם במועצת העיר, אז סיעתו זכתה ב-13 מושבים במועצת עיריית חיפה. יונה יהב, לימים - מחליפו, מונה לסגנו.

בתקופתו כראש העיר חיפה, פעל בין היתר לקידום מערכת החינוך והשלמת התקנת מחשבים בכל רובדי המערכת. הוא ניסה ליצור אקלים עסקי ותנופת פיתוח של מרכזים מסחריים במטרה למשוך משקיעים פרטיים וציבוריים. הוא אחראי לבניית תשתית תחבורה הכוללת כבישים, מחלפים, גשרים, יזם הוספת תחנות רכבת ובניית מסוף תעופה לטיסות קצרות טווח. בתקופת כהונתו של מצנע קודמו פרויקטים ארכיטקטוניים רבים בעיר, אשר לגבי טיבם של חלקם קיימת מחלוקת. בתקופתו אושרו רבי קומות על הרכס ובמורדות הכרמל וקודמו יציאות נוספות ממנהרות הכרמל[4]. נטען כי קידום הקמת קניונים בחוצות העיר, אשר נעשה בתקופתו, החליש מאד את המסחר בעיר התחתית ובהדר. התנגדות למיזמים שאישר הולידה את הקמת תנועות הירוקים בחיפה ואת "פורום ציבורי כרמל".

בנובמבר 1998 נבחר לקדנציה שנייה ברוב של 65% מקולות הבוחרים. בנוסף כיהן כיו"ר אגד ערים חיפה לאיכות הסביבה, ויו"ר הנהלת רשות נחל הקישון.

החברות בכנסת וראשות הוועדה הקרואה בירוחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 רץ לראשות מפלגת העבודה ומולו התמודדו היו"ר דאז, בנימין בן אליעזר, וחבר הכנסת חיים רמון. מצנע זכה ברוב גדול בבחירות המקדימות, והוביל את מפלגתו בבחירות לכנסת ה-16, בהתמודדות מול אריאל שרון. בבחירות אלה נקט קו מדיני שמאלי מובהק, וקרא לפירוק התנחלויות בעזה. כוחה של מפלגת העבודה הצטמצם בבחירות אלה מ-26 ל-19 מנדטים. מצנע שימש כראש האופוזיציה עד מאי 2003. כחבר הכנסת, שימש חבר ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה. מצנע היה מיוזמי הסכם ז'נבה.

אף שהתנגד לכך בעבר, לקראת סיום שנת 2004 החליט לצדד בכניסת מפלגתו לממשלת אחדות לאומית עם הליכוד, על מנת לאפשר לשרון ליישם את תוכנית ההתנתקות מעזה, תוכנית שלדעת מצנע הרחיקה לכת אף מעבר למצע הבחירות שלו שנתיים לפני כן.

ב-13 בנובמבר 2005 הודיע מצנע על פרישתו מהכנסת, על מנת לכהן כיו"ר הוועדה הקרואה בירוחם, לאחר המשבר הקשה בעירייה והדחת ראש העיר‏‏‏[5]. בנאום הפרישה מהכנסת אמר: "אני מאמין שבלכתי לירוחם אתרום מניסיוני לשיקום המקום, ויחד עם זאת אשמש כדוגמה וחיזוק לרוח ההתנדבות במדינת ישראל. אני תקווה שעשייה זו תוכיח שגנרלים במילואים, חברי כנסת וראשי ערים לשעבר יכולים וצריכים להמשיך ולתרום לא רק בממשלה ובמסדרונות השלטון, אלא גם בחזית העשייה, בשטח, בהתמודדות עם הבעיות".

כיו"ר הוועדה הקרואה בירוחם פעל מצנע לשיפור מערכת החינוך ואיכות הסביבה וקידם פרויקטים לפיתוח תשתיות, ביניהם הקמת עיר הבה"דים (בסיסי הדרכה של צה"ל) באזור ירוחם. בירוחם היו אמורות להתקיים בחירות בנובמבר 2008, אלא ששר הפנים, מאיר שטרית, החליט להאריך את כהונתו של מצנע בשנתיים נוספות בטענה כי לא הושגה בירוחם יציבות שלטונית מספקת על מנת לקיים מערכת בחירות. קבוצה מתושבי ירוחם עתרה לבג"ץ כנגד החלטה זו, בטענה שנמנעת מתושבי ירוחם הזכות הדמוקרטית לבחירות. לעתירה צורפה עצומה בחתימת 700 מתושבי ירוחם. מן העבר השני, תושבים אחרים הביעו את שביעות רצונם מפועלו של מצנע ובירכו על המשך כהונתו. מעל אלף בני אדם חתמו על עצומת תמיכה שהוגשה לשר הפנים. בג"ץ פסק כי יש להשאיר את החלטת שר הפנים במקומה ואישר את החלטת שטרית להארכת הכהונה‏[6].

בבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצב במקום ה-112 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת. על תרומתו הייחודית לחיזוק איכות השלטון ולקידום המשק והחברה בישראל הוענק למצנע "אות אביר איכות השלטון" לשנת 2007. על התנדבותו והיחלצותו כיושב ראש הוועדה הקרואה ירוחם, על תרומתו הייחודית לקידום המשק והחברה בישראל הוענק למצנע פרס "ממשיך דרכו של בן-גוריון", תש"ע-2009. בשנת 2010 זכה בפרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי, בתואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון[7] וכן בתואר דוקטור לפילוסופיה לאות כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון.

בנובמבר 2010, התקיימו בחירות בירוחם. מצנע סיים את תפקידו והעביר את ניהול המועצה המקומית למנצח בבחירות, מיכאל ביטון, בדצמבר 2010.

חזרה לפוליטיקה הארצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2011 הודיע מצנע על כך שיתמודד בשנית על ראשות מפלגת העבודה: "לאחר עזיבתי את הכנסת ב-2005 הקדשתי את חמש השנים האחרונות לפעילות בחזית החברתית ובפריפריה. היום אני שב ומבקש את אמון חברי מפלגת העבודה. אני עושה זאת, כי המציאות במדינת ישראל ובחברה הישראלית לא מאפשרת לשבת ולהתבונן מהצד. כל מי שמאמין במדינה, חייב להתגייס לפעולה ואני החלטתי להתגייס", כתב מצנע בהודעה שפרסם על התמודדותו. בפריימריז שנערכו בספטמבר אותה שנה, סיים במקום הרביעי והאחרון עם כ-12 אחוזים מקולות הבוחרים.

ב-2 בדצמבר 2012 הודיע מצנע על הצטרפותו למפלגת "התנועה" בראשות ציפי לבני, הוא הוצב במקום השני ברשימתה לבחירות לכנסת ה-19 ונבחר לכנסת.

בכנסת ה-19 מונה לשמש יושב ראש ועדת החינוך אחרי שאיבד את התיק להגנת הסביבה לעמיר פרץ.

ב-5 במרץ 2014 קיבל מצנע את פרס "אות הפרלמנטר" למושב החורף של הכנסת ה-19 , של המכון הישראלי לדמוקרטיה יחד עם חברת הכנסת מיכל רוזין‏[8].

תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2008 - 2011 כיהן כחבר בדירקטוריון התעשייה האווירית.

עד היבחרו בשנית לכנסת, בשנת 2013, שימש מצנע מרצה במכללה החברתית-כלכלית.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לעליזה, מורה בגמלאות. לזוג שלושה ילדים.

עד 2013 התגוררו מצנע ורעייתו בחיפה. באוגוסט 2013 עבר הזוג להתגורר בתל אביב. בראיון לנחמה דואק באותו החודש‏[9], סיפר מצנע כי החליט לעבור לתל אביב לאחר צאתה של אשתו לגמלאות, לטענתו, כדי שיהיו קרובים יותר לנכדיהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013, עמ' 295, 400-398, 407, 414-410, 425-423, 427, 431, 335-334.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל

מנחם בגיןשמעון פרסיובל נאמן (לא מוגדר רשמית) • שולמית אלוני (לא מוגדרת רשמית) • יצחק שמירבנימין נתניהושמעון פרסאהוד ברקאריאל שרוןיוסי שרידעמרם מצנעדליה איציקשמעון פרסיוסף לפידעמיר פרץבנימין נתניהוציפי לבנישאול מופזשלי יחימוביץ'שאול מופזשלי יחימוביץ'יצחק הרצוג

מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז) Logo pakmaz.png

·צבי איילון · יוסף אבידר · צבי איילון · צבי צור · מאיר עמית · יוסף גבע · עוזי נרקיס · רחבעם זאבי · יונה אפרת · משה לוי · אורי אור · אמנון ליפקין-שחק · אהוד ברק · עמרם מצנע · יצחק מרדכי · דני יתום · נחמיה תמרי · אילן בירן · עוזי דיין · משה יעלון · יצחק איתן · משה קפלינסקי · יאיר נוה · גדי שמני · אבי מזרחי · ניצן אלון

ראשי אגף התכנון (אג"ת)

אברהם טמיר · נתן שרוני · אהוד ברק · מנחם עינן · אביהו בן-נון · דני יתום · עמרם מצנע · עוזי דיין · שאול מופז · שלמה ינאי · גיורא איילנד · יצחק הראל · עידו נחושתן · אמיר אשל · נמרוד שפר

מפקדי המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה Semel Pum.svg

·אהרן יריב · יהודה פריהר · ישעיהו גביש · אברהם טמיר · מוטה גור · מנחם אבירם · משה פלד · קלמן מגן · מרדכי ציפורי · יעקב עקנין · דב תמרי · עמרם מצנע · אביגדור קהלני · יהודה פלד · עוזי לבצור · עמנואל הרט · יצחקי חן · יוסי רווה · משה צין · יעקב זיגדון · עמוס בן אברהם · אבי אשכנזי · נועם תיבון · הראל כנפו · הרצי הלוי

מפקדי עוצבת געש Logo-ugda-36.png

·אברהם יפה · צבי זמיר · עוזי נרקיס · אלעד פלד · שמואל גונן · רפאל איתן · אביגדור בן-גל · אמיר דרורי · אורי אור · אורי שגיא · עמרם מצנע · אביגדור קהלני · מתן וילנאי · יהודה פלד · נתי גולן · מאיר דגן · עמירם לוין · יצחק בריק · משה עברי סוקניק · שי אביטל · בני לידור · צבי גנדלמן · אבי מזרחי · גרשון הכהן · אלי רייטר · סמי תורג'מן · אייל זמיר · תמיר היימן · יצחק תורג'מן

מפקדי חטיבה 460 תג חטיבה 460.svg

·גבריאל עמיר · יוסי פלד · אבירם גלעד · דן ורדי · עמרם מצנע · גיורא לב · עמי מורג · חגי כהן · נתנאל גולן · יצחק רבין · יוסי מלמד · צביקה קן-תור · אמי פלנט · עמוס מלכא · צבי גנדלמן · יפתח רון-טל · אודי אדם · דן ביטון · שמואל רוזנטל · סמי תורג'מן · גיא צור · חלוצי רודוי · תמיר היימן · גיא גולדשטיין · גיא בר-לב · ליאור הוכמן · גיא חסון

מפקדי חטיבה 188 Hativa188.PNG

·דן לנר · משה בר כוכבא · אברהם ברעם · אהרן פלד · יצחק בן-שהם · דן ורדי · עמוס כץ · עמרם מצנע · יאיר נפשי · יום-טוב תמיר · יהודה (יודק'ה) פלד · יוסי מלמד · מאיר דגן · עמירם לוין · מיכאל ברקו · שמואל בן שחר · בני לידור · יוסי רווה · אייל בן ראובן · מאיר גחטן · חנן ברנשטיין · מתי לשם · אריה טסלר · אריאל פלג · בועז כהן · אגאי יחזקאל · משה שטרית · עפר צפריר · אילן לביא · שמוליק אולנסקי · תומר יפרח

ראשי עיריית חיפה
נג'יב אפנדי אל-יאסין אחמד אפנדי ג'לבי מוסטפא בר אל-סאלח מוסטפא פאשה אל-ח'ליל ג'אמל צאדק רפעאת אל-צאלח אברהים אל-ח'ליל חסן שוכרי עבד אל-רחמן אל-חאג' חסן שוכרי
1873 - 1877 1877 - 1881 1881 - 1884 1885 - 1903 1904 - 1910 1910 - 1911 1911 - 1913 1914 - 1920 1920 - 1927 1927 - 1940
שבתי לוי אבא חושי משה פלימן יוסף אלמוגי ירוחם צייזל אריה גוראל עמרם מצנע גיורא פישר (בפועל) יונה יהב
1940 - 1951 1951 - 1969 1969 - 1973 1974 - 1975 1975 - 1978 1978 - 1993 1993 - 2003 2003 2003 -
הקודם:
בנימין בן אליעזר
יושב ראש מפלגת העבודה
(19 בנובמבר 2002 - 5 במאי 2003)
הבא:
שמעון פרס