ולטר בנימין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולטר בנימין
Walter Benjamin vers 1928.jpg
בנימין ב-1928.
תאריך לידה 15 ביולי 1892
תאריך פטירה 27 בספטמבר 1940 (בגיל 48)
זרם אסכולת פרנקפורט
תחומי עניין תורת הספרות, אסתטיקה, פילוסופיה של הלשון
הושפע מ ברכט, מרקס, שלום, אדורנו
השפיע על שלום, אדורנו, ארנדט, דרידה

ולטר בנימיןגרמנית: Walter Benjamin; ‏15 ביולי 1892 - 26 בספטמבר 1940) היה מסאי, מבקר ספרות מתרגם, שדרן רדיו ומרקסיסט יהודי-גרמני. נודע בימי חייו בעיקר בשל פעילותו כמבקר ובשל חיבוריו הפילוסופיים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של בנימין בפורטבואו

ולטר בנימין נולד למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת ברובע המערבי העשיר של ברלין, גרמניה. אביו עשה חיל בתור מנהל מכירות פומביות וסוחר אמנות, ולאחר זמן הגדיל את הונו בהשקעות. בנימין היה ילד חולני במקצת, והוריו שלחו אותו לפנימייה בעיר שדה. בנימין היה גיסה של הילדה בנימין ובן דודם של המשוררים גרטרוד קולמאר וגינתר אנדרס. אנדרס היה בעלה של חנה ארנדט, בין 1929 ל-1937.

תמונה של ולטר בנימין (משמאל) ואחיו בסביבות שנת 1900 כמטפסי הרים, מספרו היסטוריה קטנה של הצילום

בשנת 1912 נרשם לאוניברסיטת פרייבורג, אך בסוף סמסטר הקיץ חזר לברלין, ונכנס לאוניברסיטת הומבולדט, שבה פגש בשנת 1915 את גרשום שלום. בין השניים נרקמה ידידות קרובה, שאף גרמה לבנימין לשקול לעלות ארצה בעקבות שלום. במקביל החל לכתוב לאחד מעיתוני תנועת הסטודנטים, "Der anfang", וקשריו עם מנהל התנועה, גוסטב וינקן, ועם תנועתו הפדגוגית הניטשאנית נמשכו עד מלחמת העולם הראשונה. במהלך כתיבתו לעיתון גברה מודעותו להיותו יהודי בגרמניה. היהדות משכה אותו, הציונות בפרט. לפי תפיסתו, המסורת היהודית איבדה את עוצמתה בעידן המודרני, אם כי עדיין נשארו בה מושגים חשובים כגון השגחה, משיח וקבלה. גישתו של בנימין לציונות הפוליטית שיקפה את נטייתו לברוח מן האווירה הפוליטית המכוערת של התקופה.

בשנת 1925 הגיש עבודה לאוניברסיטת פרנקפורט לשם קבלת הסמכה להוראה באוניברסיטה, שעסקה ב"מקורותיה של הדרמה הטראגית הגרמנית", אך זו נדחתה על ידי בוחניו בנימוק ש"לא הבינו בה אף מילה".‏[1]

לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, עזב בנימין את ברלין ונסע לפריז. עם כיבוש צרפת בשנת 1940 השיג בנימין אשרת הגירה לארצות הברית, ובדרכו לשם הוא הוברח מצרפת לספרד ביחד עם קבוצת פליטים על ידי ליזה פיטקו דרך הרי הפירנאים. הקבוצה נתפסה בעיירה פורטבואו (Portbou) שבגבול ספרד-צרפת על ידי המשמר הספרדי בעקבות הלשנה. חלק מהפליטים הצליחו לברוח באותו לילה ועמם פרויקט הפסז'ים אותו ביקש בנימין כי יעבירו לפרסום בארצות הברית. בנימין, שהיה חולה ומותש, התאבד באותו לילה ממנת יתר של מורפיום אותו נהג לקחת בשל מחלת לב, ונקבר בבית הקברות של פורטבואו. בראשית שנות ה-90 הוקמה בפורטבואו אנדרטה לזכרו בשם "מעברים" ("Passages"), בעיצוב האמן הישראלי דני קרוון.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך האנדרטה "מעברים" שיצר הפסל דני קרוון לזכרו של בנימין. האנדרטה ממחישה את תחושת היעדר כל מוצא שהובילה להתאבדותו.

כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של מיסטיקה יהודית ומטריאליזם היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. חיבוריו של בנימין כמבקר ספרותי עסקו בעיקר בספרות הגרמנית, ובכלל זה ביצירתו של גתה "הקירבה שבבחירה", ושל פרנץ קפקא, וכן תרגם מיצירותיהם של מרסל פרוסט ושרל-פייר בודלר. לצד זאת הוא כתב על מוצא השפה ועל תרגום, מאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התאורטיים הידועים ביותר בנושא התרגום. כמו כן כתב תסכיתי רדיו לילדים, ושני פרקי זיכרונות על נעוריו, "כרוניקה של ברלין" ו"ילדות בברלין".

פרויקט הפסז'ים (Passagenwerk), מפעל החיים של בנימין, היה אמור להיות אוסף כביר של כתבים על חיי העיר פריז במאה ה-19, עם זיקה מיוחדת לפסז'ים המקוריים שתרמו ליצירת האווירה המיוחדת של העיר, ולתרבות ה-flanerie. "פרויקט הפסז'ים", שרבים מהמלומדים מאמינים שהיה יכול להיות אחת היצירות הגדולות של ביקורת התרבות במאה ה-20, לא זכה להגיע לידי סיום. לאחר מותו של בנימין הוא נערך ופורסם בשפות רבות בצורתו הבלתי גמורה.

בנימין התכתב רבות עם תיאודור אדורנו וברטולט ברכט, וקיבל מדי פעם מימון מהמכון למחקר חברתי באוניברסיטת פרנקפורט בניהולם של אדורנו והורקהיימר (אסכולת פרנקפורט). ההשפעות של המרקסיזם של ברכט (ובאופן משני של התאוריה הביקורתית של אדורנו) ושל המיסטיקה היהודית של חברו גרשם שלום היו מעמודי התווך של עבודתו, אם כי הוא מעולם לא יישב את ההבדלים ביניהם. ה"תזות על פילוסופיה של ההיסטוריה", מהטקסטים המאוחרים שלו, מתקרבות לסינתזה כזו, ויחד עם "יצירות האמנות בעידן השיעתוק הטכני" מהווים את שני החיבורים הנקראים ביותר שכתב.

בשנת 1940 כתב בנימין תזה נודעת, "תזות על מושג ההיסטוריה", בהשראת הציור "אנגלוס נובוס" של פאול קלי. הוא ראה בדמות שבציור מעין "מלאך ההיסטוריה", הזוכר את העבר וחרד מעתידו של הגזע האנושי. הוא גם ראה בו מלאך העתיד לעזוב את ההווה האנושי הנורא, ולעופף אל עבר העתיד.

כתבים מתורגמים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני, תרגם שמעון ברמן, מבוא רינה קלינוב, הקיבוץ המאוחד, 1983
  • בודלייר, תרגם דוד ארן, מבוא סטיפן מוזס, ספרית פועלים, תל אביב, 1989.
  • המשוטט, כרך א, מבחר כתבים, תרגם דוד זינגר, הקיבוץ המאוחד, 1992.
  • הרהורים כרך ב, מבחר כתבים, תרגם דוד זינגר, הקיבוץ המאוחד, 1996.
  • היסטוריה קטנה של הצילום, תרגם חנן אלשטיין, בבל, תל אביב, 2004.
  • אופנה: מתוך מפעל הפסאז'ים, תרגמה ליאורה בינג-היידקר, סטודיו מגזין לאמנות מס' 173, מאי-יוני 2008
  • המטפיזיקה של הנעורים, תרגמה דנית דותן, רסלינג, 2009.
  • משימתו של המתרגם, תרגמה נילי מירסקי, בתוך: ז'אק דרידה, נפתולי בבל, רסלינג, 2002

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברנד ויטה, ולטר בנימין, הוצאת מאגנס
  • סטפן מוזס, ולטר בנימין ורוח המודרניות, הוצאת רסלינג
  • גרשם שלום, ולטר בנימין, סיפורה של ידידות
  • גרשם שלום וולטר בנימין, חליפת מכתבים 1940-1933, עריכה מדעית פרופ' איטה שדלצקי, תרגום הראל קין, רסלינג, 2008
  • אריאלה אזולאי, היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2006
  • ג'יי פאריני, בנימין: חייו ומותו של ולטר בנימין, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1998
  • Eli Friedlander, Walter Benjamin: A Philosophical Portrait, Harvard University Press, 2012.
  • Howard Eiland and Michael E. Jennings, Walter Benjamin: A Critical Life, The Belknap Press, 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רנה קלינוב, הקדמה, בתוך: ולטר בנימין, יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני, ספריית פועלים והקיבוץ המאוחד, תשמ"ג - 1983, עמ' 7.