ויקטור חרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ויקטור חרהספרדית: Víctor Jara; ‏28 בספטמבר 1932 - 16 בספטמבר 1973) היה זמר, מלחין, במאי תיאטרון ופעיל פוליטי צ'ילאני שנרצח במהלך ההפיכה הצבאית בצ'ילה ב-1973. מותו האלים, שעמד בניגוד מוחלט לשיריו המטיפים לשלום ואחווה, הפכו אותו לאחר מותו לאחד מגיבורי המאבק העממי של תנועות השמאל ברחבי אמריקה הלטינית וכסמל למאבק לזכויות האדם ולצדק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בלונקן, עיירה קטנה ליד סנטיאגו דה צ'ילה. הוריו היו פועלים חקלאים. אביו היה אלכוהוליסט והתעלל באשתו תכופות. אחרי שאביו עזב את המשפחה, דאגה אמו לבדה למשפחה. היא שרה וניגנה בגיטרה וממנה למד את שירי העם הצ'ילאניים. אחרי מות אמו, הפסיק את לימודי הנהלת החשבונות ולמד שנתיים תאולוגיה, אך חדל להאמין באל והפסיק את לימודיו. חזר ללונקן ותוך התעניינות בשירי העם מהמסורת העממית, התחיל להתעניין גם בתיאטרון והחל ללמוד משחק באוניברסיטת סנטיאגו. באותה עת, השתתף בהרבה הפקות (כמו קרמינה בוראנה) והכיר את ויולטה פרה, זמרת עם ותיקה ופעילה קומוניסטית.

פרסומו כבמאי וכזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של ויקטור חרה

בשנת 1966 יצא תקליטו הראשון שכלל מסרים פוליטיים ברורים. הוא המשיך לעבוד כבמאי תיאטרון, אך הקדיש יותר ויותר זמן לשירים ולפעילות פוליטית. ב-1970 הוא עזב את התיאטרון. שיריו של ויקטור חרה עוסקים באנשים ממעמד הפועלים והתמודדותם עם הבעיות הכלכליות היומיומיות. הוא נחשב לאחד מעמודי התווך של ה-“נואבה קנסיון”, הזמר הפופולרי החדש בדרום אמריקה. הוא גם היה חבר מוביל במחלקת האומנות של המפלגה הקומוניסטית בצ'ילה.

הפיכת 1973 ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1970 תמך חרה במועמדותו של סלבדור איינדה לנשיאות צ'ילה. במשך שלוש שנות שלטונו של איינדה זכה חרה להצלחה ולפרסום. ביומה השני של ההפיכה הצבאית של אוגוסטו פינושה, ב-12 בספטמבר 1973, נעצר ויקטור חרה, הובל לאצטדיון העירוני, יחד עם אלפים רבים אחרים, ועונה. אנשי פינושה שברו את ידיו, אך הוא המשיך לשיר את המנון האונידד פופולר Venceremos ("ננצח"). לאחר מכן הוא הוכה ונורה למוות.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקטור חרה הפך לאחד מהסמלים הבולטים של מאבקי השמאל בדרום אמריקה ובעולם כולו.

זמר הפולק האמריקאי פיל אוכס (Phil Ochs) אירגן בשנת 1974 מופע מחווה לזכר גיבורי המהפכה בצ'ילה, שבו השתתפו בין היתר פיט סיגר, בוב דילן וארלו גאת'רי.

ב-1985 המוזיקאי הסובייטי אלכסנדר גראדסקי יצר בהשראת האירועים הקשורים למותו של חרה את אופרת הרוק "האצטדיון" (Стадион).

בספטמבר 2003, לרגל 30 שנה להירצחו, הוחלף שמו של האצטדיון רשמית ל"אצטדיון ויקטור חרה".

עבודותיו כבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המחזות המפורסמים אותם ביים חרה, בולטים:

בנוסף, כעשרה מחזות של מחזאים דרום-אמריקאים, ביניהם, אלחנדרו זיווקינג (Alejandro Sieveking).

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סטודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Víctor Jara [Canto a lo humano] 1966
  • Canciones folklóricas de América 1967
  • Víctor Jara [Odeon] 1967
  • Pongo en tus manos abiertas 1969
  • Canto libre (1970)
  • El derecho de vivir en paz 1971
  • La población 1972
  • Canto por travesura 1973
  • Manifiesto 1974

אלבומים בהופעה חיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • El Recital 1983
  • Víctor Jara en México, WEA International 1996
  • Habla y Canta en la Habana Cuba, WEA International 2001
  • En Vivo en el Aula Magna de la Universidad de Valparaíso, 2003

אלבומים שיצאו לאחר הרצחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Te recuerdo Amanda, Fonomusic (1974)
  • Presente, (1975)
  • Vientos del Pueblo, Monitor (1976)
  • Canto Libre, Monitor (1977)
  • An Unfinished Song, Redwood Records (1984)
  • Todo Víctor Jara, EMI (1992)
  • 20 Años Despues, Fonomusic (1992)
  • Deja la Vida Volar (Lass das Leben fliegen) (1996)
  • Víctor Jara presente, colección „Haciendo Historia“, Odeon (1997)
  • Te Recuerdo, Víctor, Fonomusic (2000)
  • Antología Musical, WEA Warner (2001) 2CDs
  • 1959–1969 – Víctor Jara, EMI Odeon (2001) 2CDs
  • Latin Essential: Victor Jara, (WEA) 2CDs (2003)
  • Collección Victor Jara – Warner Bros. (2004) (8-CD-Box)
  • Victor Jara. Serie de Oro. Grandes Exitos, EMI (2005)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]