ניקולו מקיאוולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקולו מקיאוולי
Santi di Tito - Niccolo Machiavelli's portrait headcrop.jpg
תאריך לידה 3 במאי 1469
תאריך פטירה 21 ביוני 1527
תחומי עניין פילוסופיה פוליטית
הושפע מ קריספוס, ליוויוס, קיקרו
השפיע על הובס, הגל, רוסו, קרוצ'ה, גראמשי

נִיקוֹלוֹ מַקְיַאוֶולִי (איטלקית: Niccolo Machiavelli;‏ 3 במאי 146921 ביוני 1527) היה מדינאי, פילוסוף פוליטי, סופר ומחזאי, בן העיר פירנצה שבאיטליה. כתאורטיקן, מקיאוולי היה דמות מפתח בתאוריה הפוליטית-ריאלית, והשפיע רבות על המדינאות האירופית בתקופת הרנסאנס והתקופה המודרנית.

ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך", וכן חיבורו ההיסטורי "עיונים בעשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", נכתבו בתקווה לשפר את התנאים של הנסיכויות הצפון-איטלקיות, אך נעשו לספרי הדרכה כלליים לסגנון חדש בפוליטיקה. "הנסיך", שנכתב על מנת לעודד את הופעתו של אדם שיאחד את המדינות-הערים המושחתות, ויגן עליהם מפני פלישה מבחוץ, תמך ברעיון שעל הנסיך לעשות כל מה שמועיל לשלטונו ולארצו, גם במקרה של סתירה עם עקרונות דתיים ואתיים. זו הייתה דוגמה מוקדמת של תועלתנות וריאליזם פוליטי. הצטיין גם כאמן של הפרוזה האיטלקית הקלאסית ושל הקומדיה ("מנדרגולה").

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולו מקיאוולי נולד ב-3 במאי 1469 בפירנצה, והיה בנם השני של ברנרדו דה ניקולו מקיאוולי, עורך דין בעל מוניטין, ואשתו ברתולומיא דה סטפאנו נלי. שני הוריו היו בני האצולה הפלורנטינית העתיקה.

אף כי ידוע אך מעט על צעירותו, ידועים התנאים בפירנצה של אותם ימים כך שניתן להבין בקלות את הרקע בו גדל. פירנצה תוארה כעיר בעלת שני זרמים מתנגדים, אחד המונהג על ידי ג'ירולמו סבונרולה הדתי-קנאי, והשני על ידי לורנצו דה מדיצ'י, "המפואר", חובב האמנות והתענוגות. נראה כי השפעתו של סבונרולה על מקיאוולי הצעיר לא הייתה רבה, אף כי באותו זמן הייתה לו השפעה רבה על גורלה של פירנצה, שכן הוא משמש כמושא ללעג ב"הנסיך", שם הוא מובא כדוגמה לאיש דת לא חמוש, ואי לכך בלתי מוצלח. לעומתו מציין מקיאוולי דווקא לטובה את שלטון הפאר של בני משפחת מדיצ'י, ואת ספרו הוא מקדיש לנכדו של לורנצו. נטען כי הסיבה להקדשת הספר לנכדו של לורנצו היא ניסיונו של מקיאוולי להתקרב אל המשפחה ששלטה באותו זמן בעיר פירנצה.

בספרו "ההיסטוריה של פירנצה", מקיאוולי מצייר תמונה של האנשים הצעירים שאיתם הוא העביר את נעוריו. הוא כותב: "הם היו חופשיים יותר מאבותיהם בלבושם ובחייהם, ופיזרו יותר על מיני תענוגות, מבזבזים את זמנם וכספם בבטלה, הימורים ונשים; מטרתם העיקרית היא להתלבש טוב ולדבר בצורה מתוחכמת, כאשר זה שמצליח לפגוע באחר בצורה המתוחכמת יותר נחשב לחכם ביותר..." במכתב לבנו גואידו הוא מספר כיצד לדעתו יש לנצל את הזמן בימי הנעורים, ונותן את הרושם כי הוא עצמו גם כן ניצל אותם היטב: "עליך ללמוד היטב, מפני שאין לך עוד את התירוץ של החולי, ולפיכך השקע בלימוד ספרים ומוזיקה, שכן רואה אתה איזה כבוד אני מקבל בשל המעט שאני יודע; לפיכך, בני, אם תרצה לרצות אותי, ולזכות בכבוד ובהצלחה, למד היטב. כי אחרים יעזרו לך אם תעזור לעצמך."

פעילותו הציבורית תחת הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק השני של חייו הועבר בשירות הרפובליקה החופשית של פירנצה, שקמה ב1494 לאחר שפלישת הצרפתים לאיטליה, הובילה לגירוש המשפחה השלטת, בית מדיצ'י. לאחר ששירת במשך ארבע שנים באחד מן המשרדים הציבוריים, הוא מונה למזכיר לשכת השגרירות השנייה, וכן ב- 1498 למזכיר "מועצת העשרה לענייני חירות ושלום". בזמן זה הוא לקח חלק בעניינים חשובים של הרפובליקה, וניתן לקבל בעניין זה מידע רב מן הצווים, הזכרונות והמכתבים שכתב, שנשמרו עד ימינו. המידע בדבר עסקיו עם מדינאים וקצינים בני זמנו נותן לנו הבנה טובה למעשיו, ומספק את המקורות שמהם שאב את החוויות והדמויות המעטרות את חיבורו הידוע ביותר- "הנסיך".

שליחותו הראשונה הייתה ב־1499 לקתרינה ספורצה, "הגבירה מפורלי". בספרו הוא מלמד ממעשיה את הלקח שחשוב יותר לרכוש את אהדת הציבור מאשר לסמוך על מבצרים. עיקרון זה בולט אצל מקיאוולי, והוא מדגיש אותו כמה פעמים כבעל חשיבות רבה לנסיכים. ב־1500 נשלח מקיאוולי לצרפת על מנת לקבל את תנאיו של לואי השנים עשר מלך צרפת, להמשך המלחמה כנגד פיזה. מלך זה, במהלכיו באיטליה, עשה חמש טעויות קשות במדיניות שסוכמו ב"הנסיך", ואלה גרמו בסופו של דבר לגירושו מאיטליה. הוא גם זה שהציב את פירוק נישואיו כתנאי לתמיכתו באפיפיור אלכסנדר השישי, דבר שהוביל את מקיאוולי לכתוב את דעתו לגבי אמונתם של נסיכים. באותו זמן פגש מהנדס בשם לאונרדו דה וינצ'י ששירת בצוותו של צ'זארה בורג'ה. מאוחר יותר שכר אותו מקיאוולי כמהנדס למערכה כנגד העיר פיזה.

מקיאוולי היה מאוד מעורב באירועים שקמו כתוצאה מהשאיפות של האפיפיור אלכסנדר השישי ובנו, צ'זארה בורג'ה (שנודע גם כ"הדוכס ולנטינו"), ודמויות אלו תופסות מקום משמעותי ב"הנסיך". מקיאוולי אינו חושש לציין את מעשיו של הדוכס כמועילים ביותר לנסיך המנסה להחזיק במדינה לאחר שהשתלט עליה. לדעתו, המהלכים של צ'זארה בורג'ה היו מוצלחים ביותר, עד שיש אומרים כי הוא ה"גיבור" של "הנסיך". אך בחיבורו משמש הדוכס גם לדוגמה שלילית: שליט הזוכה לגדולה בשל עלייתם של אחרים, וסופו שגם יפול עימהם; שליט שעושה כל מה שאדם חכם היה עושה- מלבד המעשה אשר יציל אותו; שמוכן לכל המקרים שיקרו מלבד זה שאכן קורה, ותולה את כשלונו בחוסר האפשרות לחזות את המציאות מראש.

עם מותו של האפיפיור פיוס השלישי, ב־1503, נשלח מקיאוולי לרומא על מנת לצפות בבחירת יורשו. שם הוא חוזה בטעותו של צ'זארה בורג'ה, אשר איפשר את בחירתו של ג'וליאנו דלה רוברה (האפיפיור יוליוס השני), על אף שהיה אחד מהקרדינלים שהיה על הדוכס לחשוש מהם ביותר. כשמקיאוולי מעיר על בחירה זו, הוא אומר כי מי שחושב שניתן לקנות בטובות הנאה מישהו ששונא אותך מזה זמן רב, אינו אלא טועה. ואכן יוליוס לא נח עד שהרס את מעמדו של צ'זארה לחלוטין.

מקיאוולי נשלח אל יוליוס השני ב־1506, בזמן שהאחרון החל במהלכיו כנגד בולוניה, מהלכים שבהם הצליח בשל אופיו קצר הרוח. מקיאוולי דיבר על גורלו של יוליוס כאשר השווה בין הגורל לנשים, ואמר כי אדם נועז יותר מאשר אדם זהיר הוא שיצליח לכבוש את שניהם.

בשנים אלה עברו המדינות האיטלקיות תהפוכות פנימיות וחיצוניות רבות- אשר הובילו לכך שבשנת 1507, הייתה השליטה על חלקן הגדול נתונה בידי צרפת, ספרד וגרמניה. מקיאוולי נפגש עם שליטי המדינות הכובשות: הוא נפגש מספר פעמים עם לואי השנים עשר מצרפת, ועם פרננדו השני מלך אראגון, המהווה דוגמה ב"הנסיך" להתנהלות נכונה מן הבחינה התועלתנית. הוא מתאר את פרננדו כאדם מניפולטיבי, שהצליח בדברים רבים תחת מחסה הדת, אף כי למעשה לא הייתה בו כל הומניות, אמונה, רחמים או יושר, וכי אם היה מאפשר לעצמו להיות מושפע על ידי גורמים אלה, לא היה מתקרב להישגים אליהם הגיע. מקיאוולי שהה בשנים 1507 – 1508 בחצרו של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ובספרו מגלה את הסוד של רבים מכשלונותיו כשהוא מתאר אותו כאדם צופן סוד, בעל אישיות חלשה, שלא שם לב לאנשים להם היה זקוק כדי לבצע את פעולותיו, ולא עמד על כך שימולאו דרישותיו.

בשנים האחרונות של הקריירה הדיפלומטית שלו, מקיאוולי היה עסוק באירועים שהתרחשו כתוצאה מהסכם "הליגה של קמבריי", שנחתם ב־1508 בין צרפת, ספרד וגרמניה ובין האפיפיור, כשמטרתו למחוץ את הרפובליקה הוונציאנית. תוצאה זו אכן הושגה בקרב אניאדלו. ב1511 אירעה מחלוקת קשה בין האפיפיור יוליוס השני ובין צרפת, בעלת בריתה של פירנצה, שהובילה להקמת "הליגה הקדושה כנגד צרפת", ולגירושה מאדמות איטליה. כתוצאה מכך נשארה פירנצה חסרת מגן כנגד האפיפיור, ונאלצה להסכים לתנאיו- שאחד מהם היה כי בני מדיצ'י יחזרו לשלוט בעיר. שובם של בני מדיצ'י בראשון בספטמבר, 1512, ונפילתה של הרפובליקה, היו האות לגירושם של אנשיה, ובכללם מקיאוולי, ולסיום הקריירה הציבורית שלו.

פעילותו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובם של בני מדיצ'י, מקיאוולי, שקיווה כי ישאר בתפקידו תחת האדונים החדשים, פוטר בצו מה-7 בנובמבר 1512. זמן קצר לאחר מכן הואשם בתכנון קונספירציה כנגד בני מדיצ'י, וכתוצאה מכך נאסר, הועבר עינויים קשים, ונידון למוות. הוא שוחרר לאחר חנינה כללית שהוענקה לאחר הפיכת אחד מבני מדיצ'י, ג'ובאני, לאפיפיור ליאו העשירי, פרש ליישוב סן קשאנו אין ואל די פזה, ליד פירנצה, והחל לעסוק בכתיבה. במכתב לפרנצ'סקו וטורי, מה־13 בדצמבר 1513, מתאר מקיאוולי את חייו בתקופה זו, ומספר על שיטותיו ומטרותיו בכתיבת "הנסיך":

Cquote2.svg

עם בוא הערב אני חוזר הביתה ונכנס לחדר העבודה; על המפתן אני פושט את בגדי היום-יום המלאים בבוץ וברפש, ולובש בגדים היאים לחצר מלך או אפיפיור. ולאחר שהעליתי עליי כסות ראויה, אני נכנס לחצרותיהם העתיקות של הקדמונים והם מקבלים שם את פני באהדה. שם אני ניזון מאותו מזון שהוא שלי בלבד, ואשר בשבילו נולדתי. שם איני בוש לדבר איתם ולשאול על הסיבה לפעולותיהם; ואלה, באנושיותם עונים לי, ובמשך פרק זמן של ארבע שעות איני חש כלל שעמום, אני שוכח את כל הדאגות, איני חושש מהעוני, המוות אינו מבהיל אותי. אני מטמיע את עצמי בהם כל-כולי. ומכיוון שלדברי דאנטה, אין ידיעה אם לא זוכרים את הדבר שמבינים, רשמתי את מה שהפקתי מתוך שיחתם, וכתבתי חיבור קצר, על הנסיכויות, שבו אני מעמיק כמיטב יכולתי במחשבות על הנושא הזה ודן בשאלה מה היא נסיכות, אילו הם סוגי הנסיכויות, איך רוכשים אותן ומשמרים אותן ומדוע מאבדים אותן. ואם אי-פעם מצא חן בעיניך איזה שיגיון שלי, זה הנוכחי לא יהיה כנראה למורת רוחך; והוא צריך להתקבל בברכה על ידי נסיך, ובמיוחד על ידי נסיך חדש. לכן אני ממען אותו להוד רוממותו ג'וליאנו.

Cquote3.svg

ה"ספר הקטן" הזה עבר שינויים רבים לפני שהגיע לצורה שבה הגיע אלינו. השפעות שונות היו על המחבר בזמן הכתיבה; הכותרת והפטרון שלו הוחלפו; ומסיבה בלתי ידועה הוקדש הספר לבסוף ללורנצו דה מדיצ'י השני. על אף שמקיאוולי דן האם צריך להביא את הספר ללורנצו, אין כל עדות שלורנצו אכן קיבל את הספר או קרא אותו; הוא בהחלט לא נתן למקיאוולי משרה כלשהי. אף שהיו שגנבו מהספר עוד בימי חייו, "הנסיך" מעולם לא פורסם על ידו, וישנן עדיין מחלוקות לגבי הנוסח המקורי המדויק שלו. בספר, מקיאוולי מזכיר רבות את צ'זארה בורג'ה, בעיקר כדוגמה לנסיך אשר קיבל נסיכותו בחסדי אחרים והשתלט עליה כראוי.

עוד טרם סיום "הנסיך", החל מקיאוולי לעבוד על הספר ההיסטורי "דיונים בעשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", המהווה השלמה לדבריו ב"הנסיך". חיבור זה וחיבורים קטנים נוספים העסיקו אותו עד ל־1518, כאשר קיבל משכורת קטנה על מנת לדאוג לענייניו של סוחר פלורנטיני בג'נובה. ב־1519 השליטים של פירנצה העניקו מספר זכויות פוליטיות לאזרחים, ויחד עם אחרים עסק מקיאוולי בהכנת חוקה חדשה, שתחתיה המועצה הגדולה של פירנצה הייתה אמורה להיות מוקמת בשנית; אך תחת תירוצים שונים החוקה לא אושרה.

ב־1520 נכנס שוב לחברה הספרותית בפירנצה, וזכה לפופולריות רבה. כמו כן ספרו "אמנות המלחמה" הומחז. באותה שנה קיבל מקיאוולי מינוי מהקרדינל דה מדיצ'י לכתוב את "ההיסטוריה של פירנצה", משימה שהעסיקה אותו עד 1525. ייתכן כי פחד השלטון מעובדת אהדתו על ידי הציבור היא שגרמה לקרדינל לתת לו את המינוי, שכן סופר אחר כותב כי "מדינאי מוכשר חסר עבודה, כמו לוויתן ענק, ינסה להפוך את הספינה אלא אם כן יתנו לו חבית ריקה לשחק בה".

כאשר סיים את "ההיסטוריה של פירנצה", לקח מקיאוולי את הספר לרומא על מנת להראותו לפטרונו , ג'וליו דה מדיצ'י, שבינתיים נבחר להיות האפיפיור קלמנס השביעי. באותה שנה איבדה צרפת את השליטה באיטליה בקרב פאביה שהותיר את מלך צרפת, פרנסואה הראשון, שבוי בידי יריבו, קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. לאחר מכן נבזזה רומא, ולשמע החדשות האלה העביר הפלג העממי בפירנצה מעליו את עול בני מדיצ'י, וגרשם פעם נוספת.

ימים אלה בתולדות מקיאוולי מתוארים בצבעים עזים ברומן ההיסטורי ראובני שר היהודים מאת מכס ברוד.

מקיאוולי לא שהה בפירנצה באותו זמן, אך מיהר לשוב לשם, בתקווה לקבל שוב את משרתו הקודמת. אך הוא חלה זמן קצר לאחר שהגיע לפירנצה, ומת ב־22 ביוני 1527 בגיל 58.

השפעת הגותו של מקיאוולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל מקיאוולי ליד האופיצי, פירנצה

מתוך הבנת חשיבותה הרבה של עבודתו, ותרומתה לרעיון איחודה של איטליה, העמידה פירנצה המודרנית לכבודו אנדרטה מרשימה בבזיליקת סנטה קרוצ'ה, לצד בניה המפורסמים ביותר. למרות המשמעות השלילית ששמו קיבל היום ("מקיאווליזם" בדרך כלל מציין ציניות ואגואיסטיות, המקדשת את כל האמצעים לצורך המטרה), וכן כי בימינו, האבחנות אותן ציין בספרו יחשבו ללא ספק כבלתי תקינות פוליטית, אין ספק שדבריו ממחישים ראייה מדויקת, ישרה ויוצאת דופן של המציאות, וכן כשרון ספרותי בלתי מבוטל לומר דברים כהוויתם.

על אף הקריירה של מקיאוולי כמדינאי וכדיפלומט, הוא זכור היום בעיקר בשל פעילותו הספרותית, אשר סימנה פריצת דרך בשדה התאורטי של הפוליטיקה האירופית בתקופת הרנסאנס. אף שכבר חמש מאות שנה עברו מאז נכתב "הנסיך", הבעיות בהן הוא עוסק עדיין משמעותיות ורלוונטיות, משום שהן הבעיות האלמותיות הנוגעות ביחס בין השולטים לנשלטים.

התאוריות שלו בנושא הממשל והמדינה נתמכות בדבריו במקרים היסטוריים בני זמנו, הוא טען שאנשים עדיין נשלטים בידי פשטותם ותאוותם, הוא טען שהדת משמשת מחסה לפגמים מוסריים, ונתן כדוגמה את אישיותו של פרננדו מלך ספרד. והשליטים נאלצים להיגרר אחרי קבוצת התמיכה שלהם, לטוב- ובעיקר לרע. לדבריו אין בפוליטיקה דרכים בטוחות – החכמה היא לבחור את הדרך הפחות מסוכנת, וזאת שתוביל לתועלת הגדולה ביותר.

"הנסיך" טוען כי צורת הממשל הטובה ביותר היא אריסטוקרטיה מצומצמת, שתוכל לדאוג לכך שלא ישתרר כאוס במדינה. רק שנים רבות לאחר מקיאוולי יצאה הקריאה כי תפקיד הממשל צריך להתבסס לא רק על כח ושליטה אלא גם על עקרונות מוסריים.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים עיוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנסיך (Il Principe)‏, 1513 (פורסם לאחר מותו ב-1532)
  • על אמנות המלחמה (Dell'arte della guerra)‏ 1521-1519
  • ההיסטוריה הפלורנטינית בשמונה כרכים, 1525-1521
  • עיונים בעשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס 1517-1512

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לה מנדראגולה (La mandragola, הדודאים)
  • קליציה (Clizia)
  • הנערה מאנדרוס
  • המסכות (אבד)

חיבורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בלפאגור הארכי-שטן
  • מסה או דיאלוג על לשוננו

השפעה על תרבות הפנאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקיאוולי מופיע בסדרת המשחקים Assassin's Creed כמנהיג של צבא שכירי חרב שפועל להדחת שלטון הבורג'ה באיטליה. כמו כן, הוא מופיע בסדרת הספרים הסודות של ניקולס פלאמל בן האלמוות כאחד האנטגוניסטים הראשיים לצד ד"ר ג'ון די ואדוניו האשמנים הקדמונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]



פילוסופיה
P philosophy1.png
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוסשון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסג'ון דנס סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלארד
פורטל פילוסופיה