ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/מלאכת טווה
[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|שמאל|ממוזער|250px|הטווה]] מְלֶאכֶת הַטּוֹוֶה היא אחת מל"ט מלאכות שבת, כמו שאר המלאכות היא מלאכה אותה עשו במשכן, בה טוו את סיבי הצמר עד שעשו ממנו חוט, שמוכן לטוויה במלאכת המשכן. טווייה היא התהליך בו נשזרים סיבים לכדי חוטים. הטווייה נעשית על ידי פיתול סיבים סביב עצמם עד כדי יצירת חוט.
הגדרת המלאכה[עריכת קוד מקור]
לפי שיטת הרמב"ם[1], גם עשיית לבד, היא תולדת טווה.
שיטת הראב"ד[עריכת קוד מקור]
הראב"ד מפרש את המונח "לבד" כצמר מלובן ומנופץ ששוטחים אותו על גבי בגד, ושכבה על שכבה עד שנעשה עבה, מרטיבים במים. אחר כך מקפלים עליו בגד אחד, עד שנמצא בגד מלמעלה ומלמטה וביניהם שכבה של מוך עבה.
על פי הראב"ד פעולה זו אינה מלאכת טווה, הוא חולק על הרמב"ם וסבור שפעולה זו היא תולדה של מלאכת בונה[2].
שיטת הרמב"ם[עריכת קוד מקור]
על פי פרשנים אחרים המקבלים את דברי הרמב"ם, לבד זה אינו כפי שהגדירו הראב"ד, אלא מדובר ביריעה של צמר דחוס (או סיבי שיער אחרים) שאינם טוויים ואינם ארוגים אלא אחוזים יחדיו, הצמר נקרד[דרושה הבהרה] ומרדדים אותו עד שנעשה יריעה של צמר ועדיין היריעה רפויה ולא ראוי להשתמש בה עד שהצמר מתקשה ומתאחד ונעשה חזק כאריג, (הגורמים לחיזוקו והידוקו של הצמר עד שנעשה טוב ויפה הם לחץ, חום, חיכוך, ולחות), ולכן העושה את הלבד נחשב כאילו והיה טווה, כי העיקרון במלאכת טויה הוא אחיזת ואיחוד סיבי הצמר זה בזה עד שנעשה חוט. גם העושה לבד פעולתו דומה כי הוא מאחז ומקשר סיבי צמר זה בזה עד שנעשים יריעה. אופן אחיזת הסיבים זה בזה והתקשרותם בעשיית לבד על ידי דחיסה שונה מאשר בעשיית החוט, שם הסיבים מתקשרים ומתאחזים כי האדם סובב ומגלגל אותם זה עם זה. תוצר הטוויה הוא חוט ותוצר הלבד הוא יריעה.
לפי זה, ייתכן כי אין למעשה מחלוקת בין הראב"ד והרמב"ם[3].
שזירה ופיתול[עריכת קוד מקור]
בדעת הירושלמי[4] יש שכתבו שמתחייבים על שזירה משום מלאכת טווה (ובפירוק השזירה לא מתחייבים משום מלאכת מתיר, שאינה אלא במה שיש בעשייתו משום מלאכת קושר[5])[6]. הרמב"ם כותב כי פיתול חבלים אסור בשבת, משום שהוא תולדה של מלאכת קושר. דרגת הפיתול שמתחייבים עליה סקילה או חטאת היא כדי שהחבל עומד יציב בפיתולו בלא שצריך לקשור אותו (ובפחות מכך הוא רק איסור דרבנן[7]). הפרדת הפיתול (כשאין זה לשם קלקול) אסורה משום מלאכת מתיר[8].
ונחלקו ראשונים ואחרונים בדבר: יש סוברים ששזירה ופיתול הם דבר אחד, והוא מחלוקת של הבבלי עם הירושלמי משום מה חייבים על כך (והרמב"ם סובר כדעת הבבלי, וכן פסקו להלכה עוד אחרונים[9])[10], ויש שכתבו שהוא מחלוקת הבבלי עם הירושלמי, אך ציינו לראשונים ולאחרונים הסוברים כדעת הירושלמי[11],
ויש סוברים שפיתול ושזירה הם דברים שונים[12], והם תולדות של מלאכות שונות. במהות החילוק ביניהם, יש שכתבו שבחוט עבה זה פיתול, ובחוט דק זה טוויה[13], ויש שכתבו שיצירת חוט משערות (או סיבים) היא טוויה, ויצירת חוט מחוטים שנטוו היא פיתול[14].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ט', הלכה י"ב.
- ^ עיי"ש דנראה יותר שהוא כמגבן שהוא תולדת בונה ושיעורו אולי כרוחב ואורך קליעות שעושות בנות העניים על מצחיהם.
- ^ אורה ושמחה שם.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ז', הלכה ב': ”ההן דעביד חבלין, ההן דעביד ממזור - חייב משום טווה”.
- ^ רבי אברהם בורנשטיין, שו"ת אבני נזר, חלק אורח חיים, סימן קפ"ב, אות א'.
- ^ ראו רבי אלעזר מוורמייזא, הרוקח, סי' ע"א, וראו בראשונים ואחרונים דלהלן. וראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך טווה, כרך י"ט, טור קמ"ט, הערה 24.
- ^ רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, סימן שי"ז, סעיף י"א.
- ^ תבנית:רמבם, והובא באחרונים כמו: רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר, מגן אברהם, אורח חיים, סימן שי"ז, ס"ק כ'; רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, סימן שי"ז, סעיף י"א; רבי ישראל מאיר הכהן, משנה ברורה, סימן שי"ז, סעיף קטן ל"ד; רבי יעקב חיים סופר, כף החיים, סימן שי"ז, ס"ק ע"ב.
- ^ ראו לעיל באחרונים שהביאו את הרמב"ם.
- ^ רבי יצחק מווינה, אור זרוע, סימן ס"ג מהלכות שבת, אות ו'; רבי מאיר שמחה הכהן, אור שמח, הלכות שבת, פרק י', הלכה ח'. וראו רבי אברהם בורנשטיין, שו"ת אבני נזר, חלק אורח חיים, סימן קפ"ב, אות א', שהבבלי מסכים עם הירושלמי, והרמב"ם אינו כמותם.
- ^ ראו הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ה' - אורח חיים, סימן ג', אות ג', בדעת המשנה ברורה והאבני נזר בדעת רש"י וטור ושולחן ערוך.
- ^ ראו להלן, וראו גם: רבי שמואל הלוי וואזנר, שו"ת שבט הלוי, חלק א', סימן ק"א, אות א', וחלק ח', סימן נ"ה; הרב יצחק זילברשטיין, חשוקי חמד, שבת, דף צ"ה, עמוד א', "בעניין שזירת ראש השרוך כדי להשחילו בחור הנעל".
- ^ רבי ישראל ליפשיץ, תפארת ישראל, כלכלת שבת, כללי ל"ט מלאכות, אות כ"ב, הובא אצל רבי משולם פינקלשטיין, תוספות חיים, על חיי אדם, כלל כ"ה, ס"ק ה'.
- ^ רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שו"ת דברי יציב, חלק אורח חיים, סימן קנ"ב, אות ג'; רבי מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, חלק י"ג, סימן מ"ו.