ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רבי יוסף דוד זינצהיים

רבי יוסף דוד זינצהיים

רבי יוסף דוד זינצהיים בראש הסנהדרין הגדולה של נפוליאון
לידה	1745 ה'תק"ה
פטירה	11 בנובמבר 1812 (בגיל 67 בערך) ז' בכסלו ה'תקע"ג
כינוי	יד דוד
מקום קבורה	פר לשז, פריז
תחומי עיסוק	פסיקת הלכה, פרשנות התלמוד
תפקידים נוספים	ראש "הסנהדרין של פריז", רבה של שטרסבורג
רבותיו	רבי יצחק זינצהיים (אביו)
חיבוריו	יד דוד, ועוד (ראו להלן: כתביו וספריו)

הרב יוסף דוד זינצהיים (בצרפתית: David Sintzheim ‏ (ה'תצ"ז/תק"ה, 1745/1737 – ז' בכסלו ה'תקע"ג, 11 בנובמבר 1812), מחכמי צרפת, פרשן תלמודי, והרב הראשי הראשון של צרפת מטעם הקונסיסטואר, מכונה גם "היד דוד" על שם ספרו המפורסם על תלמוד בבלי. היה בעל השכלה רחבה במספר תחומים, ועם זאת היה שמרן ולחם נגד רפורמות שעלו מחוגים ליברליים. פעילותו הציבורית העיקרית הייתה כנשיא הסנהדרין של פריז ולאחר מכן בקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, ממפעליו של נפוליאון בונפרטה שייסד אותם על מנת לקבל ריכוזיות ולהעניק מעין סמכות אוטונומית ליהודי צרפת על מנת שייכנסו למעגל האזרחי באופן מלא.

קורות חייו

קברו של רבי דוד זינצהיים בבית הקברות פר לשז בפריז

נולד בטריר בשנת תק"ה (ישנם מקורות המצביעים על כך שנולד באלברסוויילר ) שבגרמניה לרב יצחק זינצהיים שכיהן שם ברבנות, ממנו הוא קיבל את תורתו. תקופה מחייו למד בפדובה, הוא מתואר כחכם ובקי בחכמות רבות, כולל רפואה, קבלה, ופילוסופיה.

בשנת 1762 קיבל אביו משרה רבנית באלזס והמשפחה עברה לגור בנידרנאי (צר'). התחתן בשנת 1765 עם אסתר בער, בתו של תיאודור בער, ואחותו של פרנס קהילת יהודי אלזס, סֶרף בֶּר. בהקדמתו לספרו "יד דוד" הוא כותב כי עד לנישואיו הספיק ללמוד את רוב התלמוד חוץ מסדר קדשים וכן את רוב ארבעה טורים. עם חתונתו, עבר לגור בסמוך לגיסו בבישהיים (צר'), הקדיש את זמנו ללימוד תורה וחי על רווחים מהשקעות בעסקי גיסו.

בשנת תקל"ח, 1778, פתח סרף בר ישיבה בעיר והעמיד בראשה את הרב זינצהיים. הישיבה פעלה עד תקופת המהפכה הצרפתית, אז איבדה משפחת בר חלק גדול מעושרה והישיבה נסגרה בשנת תקנ"ב. כאשר לאחר נפילת המלוכה החל משטר של טרור ברחבי צרפת שכלל גם רדיפות נגד הדת, מה שהכריח את רבי דוד לברוח לשטרסבורג בשנה זו. כעבור שנתיים כאשר "הקונבנט" - ממשלתו של רובספייר ייסד את דת השכל נאלץ להמלט גם משטרסבורג ללא ספריו שאותם גנז מפני שריפה על ידי השלטונות, ונדד זמן רב במקומות שונים. במהלך נדודיו נדר שאם יזכה לשוב לחיי מנוחה ידפיס את ספריו.

בתום תקופת נדודים זו, חזר רבי יוסף דוד לאלזס והפך לרב הקהילה החדשה בשטרסבורג, בה היה אסור ליהודים להתגורר מאז סוף המאה ה-14.

סייע לו בעבודתו חתנו ובן אחותו רבי אברהם אוירבך (רבה של בון ואביו של רבי צבי בנימין אוירבך). בתקופה זו הדפיס את ספרו "יד דוד", ספר פופולרי המצטיין בבקיאות רבה.

בראשות הסנהדרין

באסיפת הנכבדים

בראש מושב הסנהדרין של פריז

ערך מורחב – הסנהדרין של פריז

ב29 ביולי 1806 התכנסה בפריז על פי פקודתו של נפוליאון אסיפה שהורכבה מנכבדי העם היהודי מצרפת ומאיטליה. ההרכב היה אמור לייצג את היהדות במטרה לשלב את היהודים בחיי המדינה. רבי דוד היה אחד מתוך 112 צירים שנבחרו על ידי פקידי הממשלה הצרפתית, והרב הבולט שבהם. חברי האסיפה הורכבו מרבנים ביניהם רבי יהושע בן ציון סגרה, רבי אברהם דה קולוניה, ורבי מנחם עמנואל דייץ, שהיוו מיעוט, ואישים בולטים מיהדות צרפת שהיו נאורים ברובם; הבולט שבהם היה אברהם פורטדו שנבחר ברוב קולות לתפקיד יושב הראש של האסיפה.

המתח בין הנציגים שנטו למודרנה ולרפורמה לבין הנציגים השמרנים באסיפה היה גדול. ועוד לפני תחילת הדיונים פרץ הוויכוח הראשון על רקע דתי, כאשר הבחירות לתפקידי יושב הראש והמזכירים נקבעו על פי הממשלה ליום השבת, רבי דוד זינצהיים התנגד בתוקף לקיום הבחירות ביום השבת, ואילו החילונים בראשותו של פורטדו טענו כי זו הזדמנות להוכיח לקיסר שהיהדות ממושמעת לחוקי הממשלה. לבסוף הושגה פשרה לפיה הדתיים יכתבו את פתקי ההצבעה שהם לפני השבת.

במהלך האסיפה הוצגו בפני הבאים 12 שאלות הנוגעות בקונפליקט שבין יהדות לאזרחות. לעריכת התשובות הוקמה ועדה שהורכבה מארבעה רבנים לצד אישים נוספים, בראשותו של רבי דוד. חיבור התשובות בפועל נעשה על ידיו, והוא סיים את העבודה בתוך ארבעה ימים בלבד. בכתיבת התשובות נאלץ ריד"ז לנסח את דעתו בזהירות רבה מאוד בכדי שלא להסתבך עם השלטונות, ונאלץ לתמרן בין צירי האסיפה שברובם נטו לרפורמה, בלא לסתור את ההלכה היהודית, ותחת לחץ ממשלתי.

בנשיאות הסנהדרין

עם ייסודה הרשמי של אותה הסנהדרין והתכנסותה בא' באדר א' תקס"ז, מונה רבי דוד לעמוד בראשה כנשיא, ולצדו רבי יהושע סגרה מאיטליה כאב בית דין, ורבי אברהם דה קולוניה ממנטובה כחכם.

חיתוך מוגדל מתוך התמונה הכללית של מושב הסנהדרין ובו נראה רבי דוד יושב בראש הכינוס

לרגל ההתכנסות חיבר תפילה מיוחדת אותה הקריא בטקס שנערך בבית הכנסת של פריז לפני ההתכנסות הראשונה, כשהוא אוחז ספר תורה בידיו. נוסח התפילה כולל בקשה שלא תיכשל הסנהדרין בסילוף ההלכה, אפשרות ממנה חששו מאוד השמרנים, וריד"ז בראשם. לאחר מכן התכנסו החברים בבניין העירייה, באולם שהוכן במיוחד עבורם. לפי המנהג העתיק, הם התיישבו בחצי עיגול, בהתאם לסדר הגיל. המשתתפים לבשו בגדי שרד שחורים, עם כיפות משי וכובעים בעלי שלוש פינות. וריד"ז שנבחר לנשיא נאם בטקס. הישיבות היו פומביות ומבקרים רבים הגיעו לצפות בהתכנסויות. הישיבה השמינית והאחרונה ננעלה ב-9 במרץ 1807 על ידי רבי דוד.

החלטות הסנהדרין

מטעם הסנהדרין התפרסמו שורת החלטות שנוסחו קודם לכן בימי אסיפת הנכבדים על ידי ריד"ז כתשובות לשאלות הקיסר נפוליאון:

• חרם דרבנו גרשום - הסנהדרין אישרה מחדש את חרם דרבנו גרשום האוסר ריבוי נשים.
• גירושין - הסנהדרין אסרה על מתן גט ללא אישור הממשלה ונימקה זאת בכך שהתורה דורשת שאחר הגט ייכרת כל קשר בין האיש לאישה, לרבות קשר על פי חוק המדינה.
• נישואי תערובת - את הוויכוחים הסוערים ביותר גרמה השאלה אודות נישואי תערובת, הרבנים עמדו על כך שבין נוצרים ליהודים "מן הנמנע שיהיו קידושין תופסים בהם כדת משה", אך פסקו כי על כל המתחתנים בנישואי תערובת לא יוטל עונש חרם.
• אחווה אזרחית-מדינית - לגבי האחווה לבני המדינה פסקה הסנהדרין כי על בני ישראל "מצווה להם מן התורה לאהוב ולעזור את יושבי ארצותם ולהתנהג עמם בכל עניין מדיני ומוסרי כמו עם בני אמונתנו", ואף קבעה כי התורה לא הבדילה בין יהודים לנוכרים "שומרי שבע מצוות בני נוח" בחובה להתנהג עמם במוסריות. הסנהדרין גם קבעה כי אין כל מניעה שיהודי יעסוק בעבודת אדמה, באומנויות ובמקצועות החופשיים, והתורה היללה את יגיעת הכפיים.
• שמירת חוקי המדינה - הסנהדרין חייבה את התושבים היהודים לשמור את חוקי המדינה, ללחום את מלחמתה ואף פטרה את החיילים מקיום המצוות במידה ואלה מונעים מהם את מילוי תפקידם.
• ריבית - אף בעניין הריבית, אחר שהסנהדרין הסבירה כי התורה הרשתה ליטול ריבית מנוכרים רק משום שגם אלו נהגו ליטול ריבית מישראל, בכל אופן הגדילה עשות ואסרה בזמן הזה על כל אבחנה בין יהודי לנוכרי לעניין נטילת ריבית.

כרבה של צרפת

בשנת תקס"ח התמנה רבי דוד לרב הראשי של הקונסיסטואר בצרפת, כאשר את רבנות שטרסבורג העביר לידי הרב יעקב מאיר. תפקיד בו כיהן עד לפטירתו.

בפסח תקע"א, השתמש בסמכותו כראש הקונסיסטואר ומנע מהקונסיסטוריה היהודית של וסטפאליה בראשותם של ישראל יעקבסון והרב מנחם מנדל שטיינהארט להתיר את אכילת קטניות בפסח.

רבי יוסף דוד זינצהיים

פטירתו

נפטר בז' בכסלו תקע"ג - 11 בנובמבר 1812, ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.

כעבור שלושים יום מפטירתו, הוספד על ידי רבי משה סופר. בדברי ההספד מציין החתם סופר את הערכתו לרבי יוסף דוד, הן בגדלותו התורנית, והן בעמידתו על המשמר בתפקידו כראש הסנהדרין של נפוליאון מפני רפורמות:

אשר כזה ממש היה הצדיק הזה אשר אנו עוסקים בהספדו, הרב הגאון מו"ה דוד זצ"ל זינצהיימער בעה"מ ס' יד דוד, אשר בהיותו מכובד וקרוב מאוד למלכות בפאריס, ונשאל על כמה דברים והשיב שואליו דבר, והיה גדול ומכובד מאוד בעיני המלך והשרים, וכבוד גדול עשו לו במותו כידוע, ובכל זאת היה גדול ליהודים, עוסק כל ימיו בתורה והחזיר הש"ס כמה פעמים, וכל ספרי ראשונים ואחרונים היו ממש שגורים בפיו, כנראה מספרו, ומכירו הייתי בילדותי וגם עתה על ידי חלוף כתבים עמו ראיתי צדקתו ותמותו, נמצא מלבד שנעשה אדון על ידי חכמתו בנימוסיית ובמדיניית, עוד נשאר הוא המושל בגבורתו ולא משלו הם בו שיתפתה אחריהם ח"ו, אלא אחר שגלה להם טפח חזר לכסות טפחיים, וצד תמותו במקומו עמד וריחו לא נמר.

— דרשות חתם סופר, חלק א', דף פ', עמוד ג'.

גם רבי יהודה לייב קרלבורג ראש הקונסיסטוריה היהודית של וסטפאליה נשא עליו הספד.

כתביו וספריו

ספריו של ריד"ז מצטיינים בבקיאות רבה, והוא מרבה לצטט מגוון רחב של ספרים, בסגנון הנפוץ יותר אצל מחברים ספרדים. חלק נכבד מכתביו נותרו בכתב יד במשך שנים ארוכות, ובעשרות השנים האחרונות החלו לצאת לאור ביזמת מכון ירושלים.

רשימה מגוונת של ספרים רבים נוספים שחיבר מובאת בספר "זכר צדיקים לברכה" מאת רבי חננאל ניפי שהכירו אישית, בהם ספרי קבלה, שאלות ותשובות, תלמוד, והערות על ספרים שונים. תשובות אחדות ממנו מובאות גם בספריו של רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליה. חלק מהן הודפסו בכתבי עת תורניים.

• יד דוד - על תלמוד בבלי. הודפס לראשונה באופנבך בשנת תקנ"ט, על מסכת ברכות וסדר מועד; ובהמשך על שאר התלמוד הבבלי, על ידי מכון ירושלים (11 כרכים). הספר מפורסם בין ספרי המפרשים על הש"ס, והוא מוזכר כבר אצל גדולי הדור ומחברי ספרים בולטים בתקופתו.
• מנחת עני - כללים, עניינים וסוגיות, לפי סדר אלפבית. יצא לאור על ידי מכון ירושלים, ירושלים תשמ"ד בעריכת הרב שמואל עקיבה שלזינגר, בשנת ה'תשפ"א יצאה לאור מהדורה מורחבת בת שלושה חלקים מתוך כתבי יד.
• שלל דוד - על התורה ומגילת אסתר. יצא לאור על ידי מכון ירושלים, ירושלים תשס"ד (שני כרכים)
• דעת דוד - על שולחן ערוך יורה דעה, הודפס בתוך שולחן ערוך בהוצאת מכון ירושלים
  • קיימים גם חלקים נוספים מחיבור זה על שולחן ערוך חושן משפט שעדיין בכתב יד

משפחתו

• גיסו סרף בר - פרנס ופילנתרופ יהודי צרפתי

אשתו אסתר נפטרה בגיל 51 בשנת תקנ"ג, אחרי מותה שוב לא נישא.

• בתו היחידה גיטלא נולדה בשנת 1768, בד' בחשון תקמ"א נישאה לבן דודה רבי אברהם אוירבך מפוסוויילר, נפטרה בגיל צעיר שנת ה'תקס"ו (2 במאי 1806) (אחרי מותה נישא בשנית ובנו מזיווג זה רבי צבי בנימין אוירבך ירש את כתבי סבו חורגו ריד"ז).
  • בתם דבורה נישאה לליפמן קופנהיים-בישנטהל מבישהיים, סופר ומשורר. בני הזוג התגרשו. דבורה ירשה חלק מרכושו של סבה ריד"ז.
  • בנם בער התגורר בשטרסבורג אך עזבה לאחר שהסתבך בעסקיו.

לקריאה נוספת

• נתן רפאל אויערבאך, "תולדות הגאון רבי יוסף דוד זינצהיים", בתחילת: שלל דוד, מכון ירושלים תשס"ד, עמ' 9–51

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/רבי יוסף דוד זינצהיים בוויקישיתוף

• דוד הלחמי, רבי יוסף דוד זונצהיים משטרסבורג, ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

מחיבוריו

• יד דוד חלק א', אופנבך תקנ"ט, באתר היברובוקס
• יד דוד חלק ב', אופנבך תקנ"ט, באתר היברובוקס
• מנחת עני - עניינים וסוגיות לפי א"ב - חלק א, ירושלים: מכון ירושלים, תשמ"ד, באתר אוצר החכמה
• מנחת עני - עניינים וסוגיות לפי א"ב - חלק ב, ירושלים: מכון ירושלים, תשמ"ד, באתר אוצר החכמה
• שלל דוד - על חמשה חומשי תורה ומגילת אסתר, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ד, באתר אוצר החכמה

הערות שוליים

קטגוריה:רבנים ראשיים של צרפת קטגוריה:יהודים הקבורים בצרפת קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות פר לשז קטגוריה:שטרסבורג: רבנים קטגוריה:חברי הסנהדרין של פריז