נשיא הסנהדרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נשיא הסנהדרין היה אישיות מרכזית שישבה בראש הסנהדרין הגדולה, כשלצידו מכהן אב בית דין. כינוי נוסף לנשיא הסנהדרין היה ראש ישיבה, כאשר חברי הסנהדרין ישבו בעת הדיונים, והוא שימש כראש להם (רמב"ם, משנה תורה סנהדרין א,ג). רוב נשיאי הסנהדרין הידועים לנו על סמך מגוון מקורות הם מתקופת התנאים; אולם, כדוגמה הרמב"ם בהקדמתו לספרו משנה תורה מביא רשימה של נשיאי סנהדרין שונים. למן הלל הזקן, תפקיד הנשיא עבר בירושה בשושלתו.

תפקידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם עוסק בתפקידו של נשיא הסנהדרין:

"הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן, והוא ראש הישיבה; והוא שקורין אותו חכמים נשיא בכל מקום, והוא העומד תחת משה רבנו; ומושיבין הגדול שבשבעים משנה לראש, ויושב מימינו, והוא הנקרא אב בית דין. ושאר השבעים יושבין לפני שניהם, כפי מעלתם, כל הגדול מחברו בחכמה, יהיה קרוב לנשיא משמאלו יותר מחברו; והם יושבין בכמו חצי גורן בעיגול, כדי שיהיה הנשיא עם אב בית דין רואין את כולן"
(משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק א', הלכה ג')

דברי הרמב"ם בעצם מבהירים את חשיבותו המעמדית, ואת הכבוד שנעשה לנשיא הסנהדרין; כך הוא יושב בראש לכולם, ועל פי מיקומו מדורגת רמת החשיבות. אולם ברוב הדברים נשיא הסנהדרין היה במעמד שווה לכולם, ללא זכויות יתרות כלשהן.

ייחודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה תפקידים הצריכו את מעמדו וסמכותו של נשיא הסנהדרין. כך בזמן עיבור השנה נצרך שנשיא הסנהדרין יהיה שותף להחלטה; בעת דיון בשלושה דיינים הנשיא צריך להסכים לעיבור, ובעת דיון בשבעה דיינים הנשיא חייב להיות חלק מהדנים (רמב"ם, קידוש החודש, ד,י). יש לציין שבדברים אלו מודגשת הנייטרליות של הנשיא, לעומת המלך והכהן הגדול שאינם חלק מהדיון בעיבור השנה. דוגמה נוספת לצורך ייחודי בנשיא הסנהדרין הנו ביחס לקרבן העלם דבר של ציבור, קרבן זה אשר הסנהדרין מתחייבים להביא בעת הוראה לא נכונה (בהגבלות מסוימות); חיוב כזה לקרבן קיים רק כאשר נשיא הסנהדרין היה שותף להחלטה, כפי שכותב הרמב"ם:

"וכן אם הורו בית דין הגדול שדם הלב מותר, ולא היה ראש ישיבה עימהן.. ועשו העם על פיהם.. הרי בית דין פטורין"
(שגגות יג,ב)

דברים אלו מצביעים על משמעותו של הנשיא, ועל ההשקפה המסורתית יהודית והחזיון שבו הביטה בתפקיד זה. להשקפתה נשיא הסנהדרין מבטא את הנייטרליות (לעומת המלך או הכהן הגדול); בנוסף הנשיא הוא בעל הידע, כשנוכחותו מקטינה את הסיכוי לטעות; לדברים אלו יש לצרף את היצוגיות שיש בו, ואת יכולתו להכריע בדברים כלליים הנוגעים לכלל האוכלוסייה, דבר המתבטא בנוכחותו או הסכמתו המחויבים בעת עיבור השנה.

תפקיד רשמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מול השלטונות הרומיים ניצב הנשיא כנציג וראש כל היהודים באימפריה. הוא מינה שליחים שפיקחו על קהילות ישראל בתפוצות. שליחים אלה עסקו גם בגביית מס אפוסטולי (מילולית:מס השליחים) מיהודי הגולה עבור מימון מוסד הנשיאות בארץ ישראל. המס נגבה בחסות רומית ולפי חוק האימפריה, כך שחייב בדין את יהודי הגולה.‏‏ דבר שהביא למתח מתמיד בין הגולה לנשיא.‏[1]

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמצום סמכויות הנשיא ב-415 וביטול תפקיד הנשיא על ידי הרומאים לאחר מותו של רבן גמליאל השישי ב-425 הוביל לביטול הסנהדרין בצורתו הקלאסית; אולם השאיפות לחידוש הסנהדרין, עוררו אף התייחסויות להקמת מוסד הנשיאות, וחידוש תפקיד נשיא הסנהדרין. כיום בראש הניסיון לחידוש הסנהדרין משמש הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) כנשיא הסנהדרין.

רשימת נשיאי הסנהדרין בתקופת בית שני ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן-ציון רוזנפלד, משבר הנשיאות בארץ ישראל במאה ה-ד' לספירה, ציון, חוברת 3, תשמ"ח, עמ' 239-257

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכאל אבי יונה, בימי רומי וביזנטיון, ירושלים, ה'תש"ו, עמוד 14.‏