ולנטינו מאצולה

ולנטינו מאצולה
Valentino Mazzola
	מאצולה במדי טורינו בשנות ה-40
מידע אישי
לידה	26 בינואר 1919; קאסאנו ד'אדה, איטליה
נהרג	4 במאי 1949 (בגיל 30); סופרגה, איטליה
גובה	1.70 מטרים
עמדה	קשר התקפי/חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

ולנטינו מאצולה (באיטלקית: Valentino Mazzola;‏ 26 בינואר 1919 – 4 במאי 1949), היה כדורגלן איטלקי, ששיחק בעמדת הקשר ההתקפי או החלוץ. נחשב לאגדה וסמל בטורינו, שבה היה לקפטן "גראנדה טורינו", תקופת הזהב של המועדון שזכה ב-5 אליפויות איטליה. היה אחד הקורבנות באסון האווירי בסופרגה.^[1]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאצולה נולד בשכונת ריסטו שבעיר קאסאנו ד'אדה, איטליה, למשפחה צנועה מאוד. אביו, אלסנדרו, עבד כפועל עבור חברת הניידות טורינו ונהרג באוגוסט 1940 בעקבות פגיעת משאית. שמה של אמו היה ליאונינה ראטי וארבעת אחיו היו: פיירו, סילביו, קרלו וסטפנו. בתור ילד נאלץ מאצולה לחפש עבודה כדי לעזור מבחינה כלכלית, מאחר שאביו פוטר מעבודתו עקב השפל הגדול. שנה אחרי פיטורי אביו חיפש מקום עבודה לאחר שסיים את השנה הראשונה בבית הספר היסודי. מאצולה מצא עבודה כנער אופה, ומאוחר יותר בגיל 14 עבד בבית הבד המקומי.

בהיותו בגיל 10 בלבד, הציל מאצולה ילד בן 6 מטביעה בנהר אדה. שמו היה אנדריאה בונומי, שמסתבר היה בעתיד לכדורגלן והקפטן של מילאן. מאצולה מגיל צעיר אהד את המועדון יובנטוס. הוא זכה לכינוי "טולן" בשל ההרגל שלו לבעוט בקופסאות פח ישנות: שהיה בועט במהלך הליכתו בין הבית למפעל הפשתן. כאשר שיחק בקבוצת שכונתו המקומית טרסולדי, הבחין בו אוהד כדורגל שעבד בתור בוחן נהיגה עבור החברה לייצור מכוניות אלפא רומיאו. הבוחן הציע לו לשחק עבור מועדון הכדורגל של אלפא רומיאו ועבודה כמכונאי.^[1]

בשנת 1939 נקרא להצטרף לשירות צבאי בצי המלכותי האיטלקי, שבנמל ונציה. מאצולה בילה כמה חודשים על הספינה, על סיפון משחתת הקונפיאנזה, ומאוחר יותר הועבר לספינת קומפאניה דל פורטו. בוונציה השיג את תעודת הבגרות, בזמן שלמד בבית הספר בשעות הלילה.^[1]

מאצולה היה אדם שקט של מעט מילים. ב-15 במרץ 1942 התחתן עם אמיליה רינאלדי, להם נולדו שני בנים שהיו לכדורגלנים: סנדרו, שהיה לאחד מגדולי הכדורגלנים האיטלקיים בכל הזמנים, ופרוצ'ו (שנקרא לכבוד על שמו של נשיא טורינו, פרוצ'ו נובו). הם נולדו בשנים 1942 ו-1945 בהתאמה. מאצולה התגורר בדירה קטנה בויה טוריסלי 66 שבטורינו. הוא עבד עבור החברה פיאט בלינגוטו, והיה חיוני לייצור בזמן מלחמת העולם השנייה, זאת כדי להימנע מהשתתפות ישירה בה. על אף שהמשכורות של שחקני טורינו היו טובות מאוד, הן לא נחשבו מוגזמות בהשוואה לשכר הרגיל. השחקנים לא נחשבו למקצוענים ועבדו בעבודות נוספות. לאחר המלחמה, למאצולה הייתה חנות ספורט בטורינו, שבה מכר כדורי כדורגל שייצר באופן אישי.^[1]

מאצולה החשיב את עצמו כאדם בודד שניהל אורח חיים זהה, ונתן לכדורגל חשיבות מעל הכל. הבידור שלו כלל כמה משחקים של כדורת דשא ליד ביתו. מאצולה נהג לכתוב הכל, הן בנוגע לחייו האישיים והן המקצועיים. הוא היה קפדן מאוד, ודרש את אותו היחס מאחרים; זו הייתה הסיבה העיקרית לפרידה מאשתו הראשונה אמיליה, שלא הייתה יכולה עוד לשאת את המשמעת האיתנה שלו. השניים נפרדו בשנת 1946 ומאצולה התחתן בשנית ב-20 באפריל 1949 עם ג'וזפינה קוטרון בת ה-19. למרבה הצער, ימים ספורים לאחר נישואיו השניים נהרג באסון האווירי בסופרגה.^[1]

קריירת קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהתחיל לעבוד מגיל צעיר, התשוקה של מאצולה לכדורגל המשיכה. הוא היה למנהיג של טרסולדי שמעיר הולדתו, שהבחינה בו משחק במגרשים והכניסה אותו לקבוצת הנוער שלה בשנת 1934. לזמן קצר עבר לקבוצה פארה ד'אדה וחזר לטרסולדי. מאצולה שיחק כקשר מרכזי או כקשר בצד ימין, על אף שהיה כבר שחקן רב-תכליתי. עונתו הראשונה במדי טרסולדי הייתה עונת 1935/1936, שבה שנה אחר כך שיחק בקבוצה הבוגרת, והרוויח 10 לירות למשחק.^[1]

בשנת 1938, הקבוצה אלפא רומיאו הציעה למאצולה אפשרות לשחק במדיה בסרייה ג' (הליגה השלישית בחשיבותה באיטליה) בנוסף להצעת עבודה כמכונאי. באותו הזמן קיבל הצעה גם ממילאן מהסרייה א'. מאצולה התלבט מאוד ובחר בהצעה של אלפא רומיאו. הוא שיחק שם במשך עונה אחת בעמדת הכנף; אם כי לפי מקור אחר שיחק בעמדת הקשר הימני. בשנת 1939 עזב אותה כדי להצטרף לשירות הצבאי בוונציה.^[1]

ונציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאצולה בזמן השירות הצבאי בחיל הים השתתף בכמה משחקים בנבחרת חיל הים, ששיחקה על מגרשי אגנים. על אף שמשקלו אז היה 90 ק"ג, עדיין הציג יכולת טובה. לאחר כמה חודשים בקבוצת המילואים של ונציה, שהשתתפה בליגה משלה, הוא עבר ב-1 בינואר 1940 לונציה עצמה תמורת 50,000 לירות. מאצולה ערך את הופעת הבכורה במדיה ב-31 במרץ 1940 במסגרת הסרייה א'. הייתה זו בהפסד 1–0 ללאציו בחוץ, כאשר נכנס כמחליף לחלוץ המרכזי פרנצ'סקו פרניגו, ומשם הצליח לקבע את מקומו בהרכב הפותח. מאצולה באותה עונת 1939/1940 שיחק בכל חמשת משחקי הליגה שנותרו, וכבש את שער הבכורה במחזור הלפני אחרון נגד בארי, שמנע ירידת ליגה. בגביע האיטלקי הפסידו בשמינית הגמר למודנה 3–1, וכבש את השער היחיד לקבוצתו.^[1]

בעונת 1940/1941 הצטרף לשורות המועדון אזיו לואיק, שעבר אז ממילאן. השניים ערכו הופעת בכורה משותפת במדי נבחרת איטליה בשנת 1942 בניצחון 0–4 על קרואטיה. על אף ששניהם הגיעו מאותו רקע עוני, הם היו שונים מאוד: לואיק התאפיין כאדם שקט עם מגננות בעוד שמאצולה כיותר אימפולסיבי וידידותי. בשלב הראשון לא חיבב לואיק את מאצולה, ולקח את העתודה שלו כיהירות, אך שניהם מצאו עד מהרה דרך להבין זה את זה. השותפות של שני הקשרים ההתקפיים התבססה על הנדיבות העיקשת של לואיק והכישרון הנדיר של מאצולה. עד מהרה הפכו לצמד השחקנים בין הטובים באיטליה, שהמשיך משם להצליח בטורינו.^[1]

מאצולה זכה עימה בגביע האיטלקי וכבש במשחק הגמר נגד רומא בתיקו 3–3. המשחק שוחק שוב כדי להגיע להכרעה וונציה ניצחה בו 0–1 בזכות שער של חברו לואיק. היה זה הגביע האיטלקי הראשון והיחיד בהיסטוריית המועדון. עם סיום עונת 1941/1942 בה ונציה סיימה במקום השלישי בליגה, מאצולה עזב אותה.^[1]

טורינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאצולה עבר ביולי 1942 למועדון טורינו תמורת מיליון ו-250 אלף לירות, העברה שזכתה לביקורת מצד העיתונות, ואיפשרה לוונציה להחזיר את כל חובותיה. ליובנטוס היה הסכם בעל פה עם ונציה להחתים את מאצולה, אך טורינו הציעה שיא דמי העברה בתוספת לשני שחקנים (ראול מצאדרה ווולטר פטרון), ובזכות זאת זכתה בחתימתו. באותה עסקה החתימה טורינו גם את אזיו לואיק. מאצולה ערך את הופעת הבכורה ב-20 בספטמבר 1942, במשחק נגד אנקוניטנה ביאנקי בגביע האיטלקי. טורינו ניצחה בו 0–7 כשהוא כובש צמד. ב-4 באוקטובר ערך הופעת בכורה בסרייה א' במשחק חוץ נגד אמברוסיאנה. הן מאצולה והן לואיק נתנו תצוגה רעה, עקב חוסר הדיוק וההבנה ביניהם, ונחשבו לאחראים בהפסד 1–0. מאצולה התנגד תחילה לעמדה בה הוצב במשך למעלה מחודשיים, על אף שהקבוצה החלה להרכיב סדרה של ניצחונות. הוא כבש את שערו הראשון בליגה ב-18 באוקטובר בניצחון 2–5 על יובנטוס.

בתום עונת 1942/1943 כבש מאצולה שלושה שערים בארבעת המשחקים האחרונים, כאשר טורינו ראש בראש על תואר האליפות עם ליבורנו. במחזור האחרון התמודדה טורינו נגד בארי, כשמאצולה כובש את שער הניצחון ארבע דקות לפני סיום המשחק. בגמר הגביע האיטלקי, כבש בניצחון 0–4 על קבוצתו לשעבר, ונציה. הודות לתרומה הרבה של מאצולה טורינו סיימה את העונה עם דאבל איטלקי.

הכדורגל באיטליה הושעה בגלל מלחמת העולם השנייה, ולכן טורינו (ששמה שונה לטורינו פיאט) שיחקה רק בטורנירי ידידות ולא רשמיים. מאצולה, בניגוד לרבים מחבריו שחזרו לשחק עם קבוצות הבית שלהם, נשאר בטורינו להשתתף בכמה משחקים. בשנת 1944 הליגה הבכירה נערכה כטורניר לא רשמי, שבו סיימו במקום השני אחרי ספציה. לאחר סיום הטורניר ביולי אותה השנה מאצולה וחבריו השתתפו במספר משחקים למען צדקה. הסרייה א' חזרה לקודמתה בעונת 1945/1946, בה כבש 16 שערים ועזר לקבוצה לזכות באליפות נוספת. בעונה זו, מאצולה התחיל להפשיל את השרוולים במהלך משחקים שבהם נקלעו לבעיות. ברבע השעה האחרונה למשחק הוא נתן אות לחבריו לקבוצה כי הגיע זמן הquarto d'ora granata ("רבע שעת החום"), שמטרתה הייתה לדרבן אותם להגביר את קצב המשחק בכדי לעייף את היריבה.

מאצולה הפך לקפטן הקבוצה בעונת 1946/1947, וסיים אותה כמלך שערי הליגה עם 29 שערים. ב-20 באפריל 1947 כבש את השלושער הכי מהיר בהיסטוריית הכדורגל האיטלקי, כאשר עשה זאת ב-3 דקות בלבד נגד ויצ'נצה. מאצולה מחזיק בשיא זה עד היום. בסיום העונה זכה עימה בפעם השלישית באליפות.

בעונת 1947/1948 המשיך מאצולה ביכולת הטובה עם שמונה שערים בשבעת המחזורים הראשונים בסרייה א'. ב-5 באוקטובר 1947 פגשו את רומא בנאציונלה PNF, בו פיגרו במחצית הראשונה 1–0. המשחק הסתיים בתוצאה 1–7 לטורינו, ומאצולה סיים עם שלושער ופציעה בירך. הוא נאלץ לרדת מן המגרש, אך על רקע מחיאות כפיים של כל יושבי האצטדיון. על אף שהמשיך לשחק, הוא סבל מהפציעה בחודשים נובמבר ודצמבר בהם מיעט לכבוש. ב-23 במאי 1948 טורינו פגשה את טריאסטינה במשחק שנגמר בתוצאה מאופסת. מאצולה סירב למסור לחבריו לקבוצה, שמצידם הפגינו חוסר סבלנות למעשיו. קיימות פרשנויות שונות לאירוע זה: מלבד ההצדקה הפשוטה שרצה לנוח עקב העייפות והפציעות, היו גם שמועות שהוא התכוון בכך לסיים את מערכת היחסים עם טורינו ולעבור לאמברוסיאנה (אינטר מילאנו). בתוך כך, טורינו המשיכה לזכייה רביעית ברציפות בסקודטו חמישה מחזורים לסיום העונה, כשמאצולה כובש את שער הניצחון ב-3–4 על לאציו. הוא סיים את העונה כסגן מלך שערי הסרייה א' עם 25 שערים, שני לג'מפיירו בוניפרטי. בתום העונה, טורינו הוזמנה על ידי קונדפרציית הכדורגל הברזילאית לשחק ארבעה משחקי ידידות בברזיל. לפני שמאצולה עזב, הודיע ב-29 ביוני בראיון רדיו על סיום דרכו בטורינו, על רקע מורת רוחם של הקהל.

כמה ימים לפני תחילת העונה החדשה שתוכננה ל-19 בספטמבר 1948, מאצולה ועוד שישה משחקני טורינו, לא חזרו עקב מחלוקת על החוזה. מאצולה, שנכלל ברשימת ההעברות, החמיץ את מחזור הפתיחה נגד פרו פטריה. עם זאת, ההסכם עם המועדון אכן הושג ב-23 בספטמבר והוא חזר בהפסד 3–2 לאטאלנטה, בו כבש. טורינו ויובנטוס נפגשו לדרבי ב-24 באוקטובר, אותו מאצולה הכריע עם שער ניצחון 1–2. בתחילת שנת 1949 סבל ממספר פציעות שרירים שגרמו לו להפחית במידה ניכרת את האימונים ואף לעלות במשקל. למרות שלא הצליח להתאושש לחלוטין, מאצולה כבש ארבעה שערים בין בחודשים ינואר ופברואר. שערו האחרון בקריירה הגיע ב-24 באפריל 1949 במשחק נגד בארי שהסתיים בתיקו 1–1. במשחקה הבא של טורינו שנגמר בתיקו מאופס נגד אמברוסיאנה בסן סירו, נמנע ממאצולה להשתתף עקב חולי וסוג של אנגינה.^[1]

ב-1 במאי, למחרת המשחק נגד אמברוסיאנה, טורינו טסה לליסבון כדי להשתתף במשחק ידידות נגד בנפיקה ליסבון שיתרחש יומיים אחר כך. המשחק, שאורגן על ידי מאצולה כפרידה מקפטן נבחרת פורטוגל, פרנסיסקו פריירה, הסתיים בתוצאה 4–3 לפורטוגלים. השניים נפגשו במסעדה אחר הצהריים למשחק, שם דנו במשחק שבנפיקה תקדיש עבור הפורטוגלי, עם ההכנסות שנתרמו לצדקה.

נבחרת איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאצולה ערך את הופעת הבכורה במדי נבחרת איטליה ב-5 באפריל 1942, בניצחון ביתי 0–4 על קרואטיה במסגרת משחק ידידות. הייתה זו הופעת בכורה משותפת לו ולחברו אזיו לואיק. שערו הראשון במדיה הגיע ב-19 באפריל אותה השנה בניצחון הביתי 0–4 על ספרד. בסך הכל ערך 12 הופעות בהן כבש 4 שערים, ושימש כקפטן הנבחרת בין השנים 1947–1949.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – האסון האווירי בסופרגה

מאצולה וחבריו לקבוצה חזרו ב-4 במאי 1949 ממשחק הידידות שארגן בליסבון נגד בנפיקה. בדרך חזרה לטורינו המטוס שנשא את כל אנשי הצוות התרסק בסופרגה, וכל אנשי הצוות, כולל מאצולה, נהרגו במקום. במותו היה בן 30 בלבד.^[2]

ויטוריו פוצו, מאמן נבחרת איטליה שזכה עימה פעמיים בגביע העולם, תרם בניסיון זיהוי הגופות שהתרחש בשעת לילה מאוחרת. ההלוויה, בהשתתפות למעלה מחצי מיליון איש, נערכה ב-6 במאי. הגופות הובאו למנוחות בארמון מדאמה, משם יצאה התהלוכה והמשיכה לקתדרלת טורינו. ב-5 המחזורים האחרונים של הליגה השתתפה קבוצת עתודה שהצליחה לשמור על המקום הראשון. הייתה זו אליפות חמישית ברציפות של ה"גראנדה טורינו" ומאצולה בפרט.