ז'ורז' ברסנס
ז'ורז' שארל ברסנס (בצרפתית: Georges-Charles Brassens) (22 באוקטובר 1921 - 29 באוקטובר 1981), משורר, מלחין וזמר שאנסון צרפתי.
נחשב לאחד המשוררים הפופולריים ביותר בצרפת, קנה את אהדת ההמונים בזכות סגנון שיריו הפשוט והישיר אך יחד עם זאת אלגנטי ומגוון.
ברסנס נולד בשנת 1921 בעיר סט (Sète) שבדרום צרפת לז'אן-לואי ברסנס ולאלבירה, בת למשפחת דאגרוזה האיטקלית. הסבים מצד האם, מיקלה דאגרוזה ומריה דולצ'ה היו מן היישוב מארסיקו נואובו מחבל בזיליקטה. ברסנס התחיל את הקריירה בשנות ה-40. שיריו מתפרשים על קשת של נושאים. מידידות ואהבה ועד מוות וזנות. בשיריו מובעת ביקורת חברתית נוקבת וברבים מהם מוצבת מראה מול החברה, גם אם אינם כוללים מילות תוכחה מפורשות. בשירים אחרים מציב ברסנס מול הקהל את עובדות החיים המשמעותיות ביותר, כגון מוות ובגידה, וקובע שעל אף שאירועים מסוימים הם חשובים ביותר לפרט, הרי שעל החברה בכללותה ואף על הסביבה הקרובה הם אינם מותירים רושם.
בשיריו הרבה ברסנס להדגיש את האדישות של החברה כלפי סבל ואי צדק והתייחס רבות לסטנדרטים הכפולים הנהוגים בה. הוא הופיע מחוץ לצרפת אך לעתים נדירות וזכורה במיוחד הופעתו בלונדון בשנת 1973.
סגנון שירתו בפני קהל מאופיין בהופעה נקייה של זמר עם גיטרה, כאשר הדגש העיקרי ניתן למילים. לחניו מונוטוניים (חד-גווניים), מעין דיקלום, ומובילים את המאזין לשורה התחתונה של המסר מבלי שהלחן מסגיר את העובדה שהשורה התחתונה מתקרבת. צורת הלחנה זו תורמת להבנת תחושת האפסיות של הסבל מול שגרת העולם.
ברסנס נפטר ב-29 באוקטובר 1981 מסיבוכים של סרטן המעי.
רבים משיריו של ברסנס תורגמו לשפה העברית בעיקר על ידי יוסי בנאי אך גם על ידי נעמי שמר ודן אלמגור. בשנת 1969 ובשנת 1974 הקליט יוסי בנאי שני תקליטים משיריו של ברסנס בעברית ובשנות התשעים חזר בנאי והקליט שוב חלק מאותם שירים בעיבוד חדש. ז'ורז' ברסנס פופולרי מאוד עד היום בצרפת ובאירופה כולה ותקליטים עם ביצועים משיריו יוצאים בכל תקופה על ידי אמנים צעירים . נזכיר רק את ביצועיהם המצוינים של קרלה ברוני ומקסים לפורסטיה בצרפתית ושל פאקו איבנז בספרדית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- משה סקאל, שלומי שבן שר ברסאנס, בבלוג "לא 'סקאל ספורט' ולא נעליים" - השיר "להוליך שולל את המוות" בתרגום עברי של דורי מנור (מבצע: שלומי שבן)
- יונתן גת, נשיכה צרפתית: על "ז'ורז' ברסאנס שר בעברית", באתר nrg, 8 בפברואר 2011
[עריכה] לקריאה נוספת
- Luis-Jean Calvet, Georges Brassens, petite Bibliothèque Payot, 1991
