זחל"ם M3

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זחל"ם M3
M3 half track 9-08-2008 14-47-56.JPG
מידע כללי
סוג זחלי למחצה
מדינה מייצרת Flag of the United States.svg  ארצות הברית
שנת ייצור 1940
דגם קודם זחל"ם M2 / שריונית סיור M3
דגם עוקב זחל"ם M5 / זחל"ם M9
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים.
מידע טכני
אורך 6.16 מטר
רוחב 1.96 מטר
גובה 2.30 מטר
משקל 9.1 טון
מהירות 72 קמ"ש
טווח פעולה 320 ק"מ
חימוש עיקרי מקלע 12.7 מ"מ
חימוש משני מקלע 7.62 מ"מ
מנוע וייט 160AX בעל 147 כ"ס.
מיגון 6-12 מ"מ
צוות 1 + 12 לוחמים.

זחל"ם ה-M3 (מאנגלית: M3 Half-Track) היינו זחל"ם פרי פיתוח הצבא האמריקאי, אשר שירת את צבא ארצות הברית ובעלות בריתו במהלך מלחמת העולם השנייה. זחל"ם ה-M3 היה זחל"ם אחד בסדרת פיתוח של מספר דגמים דומים יחסית, אך ללא ספק היה הנרחב והמוכר ביותר במלחמה.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח זחל"ם ה-M3 נבע מהצורך שהתעורר בצבא ארצות הברית בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, צורך בהתנידות רבה יותר של חיל רגלים בשעת קרב, צורך שנשען על טקטיקת לוחמת שריון אשר מדגישה את החשיבות של חיל רגלים שמסוגל לעמוד בקצב ההתקדמות של כוח השריון ובכך לתמוך בו.

בכדי לתכנן רכב קרבי משוריין שכזה, פנה צבא ארצות הברית לחברת וייט מוטור (White Motor Company) שכבר עסקה בייצור רק"ם עבור הצבא בצורת שריונית הסיור M3, הצבא ביקש תכנון של זחל"ם אחרי שבחן את יכולות הזחל"מים הקיימים כגון "זחלי קיירסה" וראה את פוטנציאל הניידות שמעניק כלי מסוג זה. חברת וייט, בתכנון הזחל"ם הסתמכה על רכב הסיור שכבר ייצרה ולכן צורתם של הכלים מאוד דומה, עם ההבדל של הפיכת הרכב לזחל"ם.
חברת וייט הצליחה להמיר רכב סיור M3 לזחל"ם שכונה תחילה זחל"ם T7 ב-1938, אך היה חלש מידי כדי למלא את כל היעודים הצפויים לו כמו יכולת גרירת ארטילריה. ב-1939, פותח ה-T14 המשופר שאושר והשתלב בצבא האמריקאי בתור זחל"ם ה-M2 (מאנגלית: M2 Half-track). תוך כדי התנסות הצבא עם הזחל"ם החדש, החל פיתוח של כלי גדול ומרווח יותר במיוחד כדי שיוכל לשמש לכוחות חי"ר וחרמ"ש. כך פותח זחל"ם ה-M3 (מאנגלית: M3 Half-track), בכלי זה הוצאו ארגזי האחסון הגדולים והורחב תא הלחימה, בכך הוגדלה יכולת הזחל"ם לנשיאת לוחמים (נהג + 10 לוחמים), מטבע הדברים, יעודו של ה-M3 על פני קודמו היה רכב קרבי להסעת חיל רגלים וחרמ"ש, אך בהמשך התפתח לכל הדגמים.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר המלחמה הלכה והעמיקה, היה צורך מצבאות בעלות הברית ויותר מאוחר מצבא ארצות הברית להכנסה מהירה של כלי אמין וגמיש לשיפור יכולות בעלות הברית. עם הכניסה של צבא ארצות הברית, כאשר הזחל"ם כבר נוסה על ידי הצבא, צבא ארצות הברית הפך חטיבות חי"ר (תחילה כ-15) לחטיבות ממוכנות על בסיס הזחל"מים.
במהלך המלחמה, הזחל"מים הפכו לבסיס בלתי נפרד הן מתפיסת הקרב והטקטיקה הצבאית והן מהמבנה האורגני בעיקר של חטיבות השריון (חרמ"ש) וחטיבות החי"ר הממוכן.
מבנה פלוגה בגדוד חי"ר ממוכן:[1]

במהלך מלחמת העולם השנייה, הזחל"מים הוכיחו את עצמם ככלי אמין ורב-גוני מאוד. יעודה הראשוני של משפחת הזחל"מים (ה-M3, ה-M5, ה-M9 וה-M2) היה בתור נגמ"ש, רכב קרבי משוריין לניוד לוחמים בשדה הקרב, משימות סיור וסיוע לכוח משוריין, אך הזחל"ם הוכיח את עצמו גם כפלטפורמה מצוינת לשלל דגמים ושדרוגים החל בזחל"ם נגד מטוסים כמו ה-M16 ועד זחל"ם ארטילרי ונגד טנקים, מה שהפך אותו לחלק בלתי נפרד מצבאות בעלות הברית במלחמה.
לדגמי הזחל"ם הוסף גליל מתכתי לקדמת הכלי שהוסיף ליכולת העבירות של הכלי, מה שיצר את היכולת לעבור גם תעלות נגד טנקים, יכולת זו יחד עם היכולות העדיפות של זחל"ם על פני רכב קרבי בעל גלגלים בלבד, הפכו אותו לרכב קרבי שמסוגל לסייע באופן ישיר לכוחות שריון ואפילו להוביל את הכוח ולסייר לפני הכוחות במהירות.
זחל"מי ה-M2 וה-M3 היו מאוד אהובים על ידי חיילי צבא ארצות הברית בשטח, גם כאשר נפלו זחל"מים דוגמת ה-Sd.Kfz. 251 הגרמניים, העדיפו החיילים את הזחל"מים האמריקאים. מהצד השני, דגמי M3 שנפלו בידי האויב, זכו לאהדה מצדם והשתלבו בצבא הגרמני בשלל תפקידים.[2]

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זחל"ם M3 בשרות צה"ל פעולת כראמה.

זחל"ם ה-M3 וקרובי משפחתו המשיכו לשרת בצבא ארצות הברית ועוד מספר מדינות לאחר המלחמה במספר דגמי הזחל"ם השונים. לקראת סוף המלחמה, החל צבא ארצות הברית להתנסות בנגמ"שים ממוגנים יותר כמו ה-M39, נגמ"ש ממוגן וסגור המבוסס על תובת M18 הלקט ומיד לאחר המלחמה החל הצבא בפיתוח נגמ"ש ממוגן ויעודי שיהיה מסוגל להשתלב כנגמ"ש רב-תכליתי.
הנגמ"ש הראשון שיוצר היה ה-M75, אחריו ה-M51 ולבסוף פותח נגמ"ש ה-M113. זחל"ם ה-M3 היה עוד בשימוש במלחמת קוריאה לצד מחליפיו העתידיים אולם לאחר המלחמה הוא החל להיעלם לטובת הנגמ"שים הממוגנים יותר.

בצה"ל של תקופת מלחמת העצמאות היה צורך בכל נשק ורק"ם שהיה אפשר להשיג. צה"ל קיבל עודפים של זחל"מי M5 ו-M9 בעיקר, מצבאות בעלות הברית אשר השתלבו בלחימה, בהמשך השתלבו גם דגמי ה-M2 וה-M3 מעודפי צבא ארצות הברית. בידי התעשיות הביטחוניות בישראל, זחל"ם ה-M3 התפתח לכדי מספר גרסאות חדשות שענו על הצרכים השונים של צה"ל לאורך השנים ושירת נאמנה את צה"ל בכל מלחמות ישראל.
עד אמצע שנות ה-70, כאשר נכנס נגמ"ש ה-M113 והחליף את הזחל"ם, שירת הזחל"ם את כוחות החרמ"ש והחי"ר הממוכן בתור עמוד השדרה הממוכן של החי"ר ושלל היעודים הנוספים המבוססים על הדגמים השונים. לאחר מלחמת יום כיפור, החל צה"ל לעבור לנגמ"שי ה-M113 והזחל"ם הפסיק לשמש את כוחות החי"ר, אך המשיך לשרת בדגמים המיוחדים ובתור רכב סיור וביטחון שוטף עד שנות התשעים (של המאה ה-20), הזחל"מים המשיכו לשרת את כוחות צד"ל עד הנסיגה מלבנון בשנת 2000.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זחל"ם M3A1, בעל עמדת מקלען
זחל"ם ה-M16 נגד מטוסים
זחל"ם M3 בעל תותח 90 מ"מ
זחל"ם M3 בעל תותח 6 ליטראות
זחל"ד M3 'צה"לן' של צד"ל
זחל"ם M3 'חצרים' בעל תותח דו קני 20 מ"מ .

מלחמת העולם השנייה

-חברת וייט:

  • M2: הדגם הראשון, מבוסס על רכב הסיור M3 וצורת הזחל"ם. ה-M2 קצר יותר ומכיל פחות מקום. (יוצרו 11,415).
    • M2A1: דגם בעל עמדת מקלען לימין הנהג, בעלת טבעת וכנת מקלע (מסוג M49). (יוצרו 1,643).
  • M3: דגם השדרוג ל-M2, בעל פתח באחורי הכלי, מושבים ל-10 לוחמים וכנת מקלע בראונינג 0.5 במרכז. (יוצרו 12,499).
    • M3A1: הוספת עמדת מקלען (מסוג M49) מעל צד ימין לנהג , בצורת טבעת בעלת מקלע על כנה. (יוצרו 2,862).
    • M3A2: דגם שלא יוצר, אך היה אמור לאחד את השדרוג של זחל"מי ה-M2 וזחל"מי ה-M3 לכדי רק"ם אחד.
    • M13: דגם נגד מטוסים בעל מקלע בראונינג כפול (Maxson M33), הוצב בתא הלחימה. (יוצרו 1,103).
    • M16: דגם נגד מטוסים בעל ארבעה מקלעי בראונינג (Maxson M45-Quad), הוצב בתא הלחימה. (יוצרו 2,877).
    • T28E1: דגם נגד מטוסים בעל התקן המשלב תותח נ"מ 37 מ"מ ושני מקלעי ברואנינג. (יוצרו 80).
      • M15: הוספת שריון סביב ההתקן להגנת הצוות המפעיל אותו. (יוצרו 680).
      • M15A1: הרכבת המקלע מתחת לתותח ה-37 מ"מ, במקום מעליו. (יוצרו 1,652).
    • M3 75mm: דגם בעל תותח 75 מ"מ, שהותקן בתא הלחימה והורכב יחד עם שריון להגנה על הצוות. הדגם פעל כתומ"ת או כזחל"ם נגד טנקים. (יוצרו 2,202)
    • T48 57mm: דגם שהורכב עליו תותח 57 מ"מ, שהיה העתק של תותח 6 ליטראות הבריטי ושימש כזחל"ם נגד טנקים. 962 כלים כאלה יוצרו סך הכל, כאשר 710 מהם נשלחו לצבא הבריטי והרוסי.
    • T30 75mm: דגם בעל תותח הוביצר 75 מ"מ רכוב. (יוצרו 500).
    • T19 105mm: דגם בעל תותח הוביצר 105 מ"מ רכוב ושימש כזחל"ם ארטלירי בעיקר. (יוצרו 324).
    • M21 81mm: במרכז תא הלחימה הוצבה מרגמה 81 מ"מ וצוות המרגמה היה מוגן בתוך תא הלחימה. (יוצרו 110).

-חברת אינטרנשיונל הרווסטר:

  • M9: דגם מבוסס על ה-M2, שיוצר על ידי אינטרנשיונל הרווסטר (International Harvester) בעיקר ליצוא לבעלות הברית. (יוצרו 2,026).
    • M9A1: שדרוג ה-M9 בהוספת עמדת מקלען לימין הנהג. (יוצרו 1,407).
  • M5: דגם המבוסס על ה-M3 בעל הבדלים קטנים, בעיקר בכך שהיה ארוך יותר במקצת ומעט כבד יותר. הדגם יוצר על ידי אינטרנשיונל הרווסטר. הדגם יוצר בעיקר כזחל"ם ליצוא לבעלות הברית. (יוצרו 4,625).
    • M5A1: זחל"ם M5 בעל עמדת טבעת למקלען. (יוצרו 2,959).
    • M5A2: תכנון לאיחוד זחל"ם ה-M5 וה-M9 לכדי כלי אחד, כמו ב-M3, דגם זה גם הוא מעולם לא יוצר.
    • M14: דגם נגד מטוסים דומה ל-M13, המותאם לזחל"ם ה-M5, בעל התקן מקלע בראונינג כפול. (יוצרו 1,605).
    • M17: דגם נגד מטוסים בעל ארבע מקלעי בראונינג כמו ב-M16, תואם את הדגם הזה. (יוצרו 1,000).

צה"ל

  • זחל"ם: השם זחל"ם בצה"ל היה כולל לכל הדגמים הדומים במשפחה, בעיקר היו אלה דגמי ה-M5 וה-M9, שהיו עודפי בעלות הברית ממלחמת העולם השנייה.
    • TCM 20mm: דגם שפעל כבר במלחמת העצמאות בעל תותח 20 מ"מ TCM (נגד מטוסים) יחיד.
    • זחל"ם 6 ליטראות: דגם בעל תותח 6 ליטראות בריטי מורכב בתא הלחימה, הדגם הופעל כבר במלחמת העצמאות, ושופר יותר מאוחר בתותח 90 מ"מ.
    • זחל"ם SS11: זחל"ם שהרכיב ארבעה טילי SS11 נגד טנקים. (יוצר בסביבות 1960).
    • זחל"ם 90mm DEFA: דגם שהרכיב תותח 90 מ"מ, תותח שהיה מבוסס על תותח 6 ליטראות הבריטי, שהקנה שלו שונה לקנה 90 מ"מ. תא הנהג שונה והוספה פלטת פלדה בין הנהג לקנה התותח שבלט אל מחוץ לתא הלחימה.
    • מכמ"ת 120 מ"מ: בתא הלחימה, הוצבה מרגמה 120 מ"מ של חברת סולתם מערכות. (יוצר בסביבות 1960).
    • TCM 20mm 'חצרים': דגם נגד מטוסים שהתבסס על תותח 20 מ"מ TCM כפול, על קנת מקסון (Maxson) כמו ב-M16 של ארצות הברית.
    • זחל"ם 'איל': זחל"ם חימוש וטיפול שפעל כרכב סיוע לכוחות שריון והיה מסוגל לנהל טיפולי שדה. על הזחל"ם הותקן מנוף 'איל' שבעזרתו היה ניתן להוציא את חטיבת הכוח של הטנק לצורכי טיפול.
    • זחל"ם 'צפע': זחל"ם בעל התקן צפע שריון (רקטה בעלת חומר נפץ המפוצצת מוקשים), שפעל לצד כוחות שריון בתור רק"מ המפנה שדות מוקשים לפני מעבר כוחות השריון דרכו.
  • זחל"ד: זחל"מים שמנועיהם הוחלפו למנוע דיזל, קיבלו את הכינוי זחל"ד (זחלדיזל). רבים מהדגמים הוחלפו יותר מאוחר לדגמי זחל"ד.
    • צה"לן: זחל"ד שפעל כנגמ"ש שהורכב עליו גג פלדה, בעל עמדת מקלען וחרכי ירי. הצהל"ן היה בשרות נרחב בכוחות צד"ל עד הנסיגה מלבנון. לצהל"ן היו עוד שני דגמים, האחד בעל עמדת פלדה בצורת האות U סביב המקלען והדגם השני בעל מיגון סביב קנת המקלע למיגון קדמי.
    • זחל"ד בט"ש: (ביטחון שוטף) זחל"ד בעל גג ברזנט ושלושה מקלעים אשר שימש בעיקר לסיורים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנתונים מתייחסים לשנים 1942-1943, נלקח מהספר 'זחל"מים אמריקאים במלחמת העולם השנייה', סטיבן זלוגה מהוצאת אוספרי, 1983.
  2. ^ 'זחל"מים אמריקאים במלחמת העולם השנייה', סטיבן זלוגה הוצעת אוספרי, 1983.