חוק התשוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוק התשוקה
Almodovar - Law of Desire.jpg
עטיפת ה-DVD העברי של "חוק התשוקה".
שם במקור: La ley del deseo
בימוי: פדרו אלמודובר
הפקה: אגוסטין אלמודובר, מיגל אנחל פרס קמפוס
תסריט: פדרו אלמודובר
שחקנים ראשיים: אנטוניו בנדרס, כרמן מאורה, אוסביו פונסלה, מיגל מולינה
צילום: אנחל לואיס פרננדס
הקרנת בכורה: 7 בפברואר 1987
משך הקרנה: 102 דקות
שפת הסרט: ספרדית
פרסים: פרס טדי
תורגם לעברית: פרידה פרס-דניאלי
דף הסרט ב-IMDb

חוק התשוקהספרדית: La ley del deseo) הוא סרט קולנוע ספרדי משנת 1987, שכתב וביים פדרו אלמודובר. הסרט עוסק במשולש רומנטי בין שלושה גברים, וכן בקשר שבין אחד משלושה גברים אלה לבין אחותו. זהו סרטו הראשון של אלמודובר העוסק בהרחבה בלהט"ב.

זהו הסרט הראשון שהופק על ידי "אל דסאו" - חברת ההפקה של האחים פדרו ואגוסטין אלמודובר. הסרט זכה בתשעה פרסים, בהם פרס טדי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פבלו קינטרו (אוסביו פונסלה) הוא במאי הומוסקסואל, שזה עתה יצא מהקרנת הבכורה של סרט חדש שלו. במסיבה שלאחר מכן משתתפים גם טינה קינטרו (כרמן מאורה), אחותו של פבלו וחואן (מיגל מולינה), אהובו של פבלו. לאחר שפבלו חוזר לביתו, מגיע לשם גם חואן, והשניים ישנים יחד חבוקים, קודם שהם נפרדים, עקב יציאתו של חואן לחופשת קיץ בעיר חוף.

טינה קינטרו היא שחקנית שנולדה כזכר אך עברה ניתוח לשינוי מין, כדי להגיע לקשר מיני עם אביהּ, שנטש אותה למען אישה אחרת. כתוצאה מכך היא חשה שנאה עזה לגברים, והשמועות אומרות שהיא לסבית. טינה מטפלת באחייניתה האהובה עדה בת ה-10 בערך, משום שאמהּ (ביבי אנדרסן) נעדרת מהבית עקב חוזה דוגמנות שיש לה בטוקיו. טינה ועדה מבקרות בכנסייה שבה הייתה טינה בילדותה, וטינה מפתיעה את הכומר בספרה לו שהיא הילד הזכור לו. "השתנית מאוד", אומר הכומר. "אל תהיה בטוח", עונה לו טינה, "במהות אני בדיוק מה שהייתי". בעקבות הביקור מתמלאת עדה רגשות דתיים, ומתפללת אל הבתולה הקדושה.

פבלו, טינה ועדה חיים במעין משפחה, הנראית שגרתית, אף שהיא כל כך לא שגרתית. פבלו מביים את המחזה "הקול האנושי" (La voix humaine מאת ז'אן קוקטו), שבו נתן לטינה את התפקיד הראשי. לאחר הצגת הבכורה פבלו הולך לביתו עם אנטוניו (אנטוניו בנדרס), צעיר נאה המעריץ אותו, ושם אנטוניו, שמספר לפבלו "אני לא נוהג לשכב עם גברים", חווה לראשונה מין אנאלי. פבלו רואה באירוע זה מין מזדמן וממשיך להיות מאוהב בחברו משכבר, חואן, אך אנטוניו רואה בכך תחילתו של קשר קבוע. במכונת הכתיבה המשמשת אותו לכתיבת תסריטים, שלה מקום לא מבוטל בסרט, כותב פבלו לאנטוניו: "אנטוניו, אני לא אוהב אותך. עדיין אני מאוהב בחואן. שכח אותי ותפסיק לשקר לעצמך".

אנטוניו הקנאי נוסע לעיר החוף שבה נמצא חואן ומנסה לאנוס אותו, בנימוק "אני רוצה שכל מה שהיה של פבלו יהיה שלי, כי אני אוהב אותו", ולאחר מכן משליך אותו אל מותו מראש הצוק. פבלו מגיע לביקור אצל חואן, ומגלה את דבר מותו. לאחר שהוא מתעמת עם אנטוניו על המוות ומבין שהוא הרוצח, פבלו עובר תאונת דרכים שגורמת לו לרגל שבורה ולאובדן זיכרון. "אובדן הזיכרון שלך מותיר אותי בלי עבר. אם לא יחזור לך הזיכרון אני אשתגע", אומרת לו טינה. המשטרה חושדת הן בפבלו והן בטינה כאשמים ברצח (וגם אנטוניו בחשודים). כדי להחזיר לפבלו את זיכרונו, טינה מספרת לו על משפחתם. היא מגלה לו מה גרם לה להפוך לטרנסקסואל, ומספרת על ילדותה: "התעסקתי עם אבא, יום אחד אמא תפסה אותנו, ו...אתה יכול לתאר לך". היא נסעה עם אביה למרוקו, ושם שינתה את מינה, אך אביה נטש אותה למען אישה אחרת. "הוא פגע בי כל כך, שמאז לא הצלחתי להיות עם גבר אחר", היא מספרת. בהמשך מספרת טינה לפבלו, באושר רב, שמצאה מאהב, ופבלו מגלה לה שזיכרונו חזר אליו, אך הוא רוצה לשמור זאת בסוד. בעת שהמשטרה חוקרת אותו מתברר לפבלו שהמאהב של טינה הוא אנטוניו. הוא מטלפן אל טינה להזהיר אותה, אך אנטוניו מחזיק את טינה כבת ערובה, בדרישה להתייחד שעה עם פבלו. פבלו נענה לדרישה וחווה רגעים נעימים עם אנטוניו, קודם שאנטוניו מתאבד בירייה.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ernesto Acevedo-Muñoz, Pedro Almodóvar, British Film Institute, 2007, pp 79-95

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


סרטי פדרו אלמודובר

פפי, לוסי, בום (1980) • מבוך התשוקות (1982) • הרגלים מגונים (1983) • מה עשיתי שזה מגיע לי? (1984) • מטדור (1986) • חוק התשוקה (1987) • נשים על סף התמוטטות עצבים (1988) • קשור אותי! אהוב אותי! (1990) • עקבים גבוהים (1991) • קיקה (1993) • פרח הסוד שלי (1995) • אהבת בשר ודם (1997) • הכל אודות אמא (1999) • דבר אליה (2002) • חינוך רע (2004) • לחזור (2006) • חיבוקים שבורים (2009) • העור בו אני חי (2011) • לעוף מהתרגשות (2013)