הכל אודות אמא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכל אודות אמא
Todo sobre mi madre poster Israel.gif
כרזת הסרט
שם במקור: Todo sobre mi madre
בימוי: פדרו אלמודובר
הפקה: אגוסטין אלמודובר, מישל רובן
תסריט: פדרו אלמודובר
עריכה: חוזה סלסדו
שחקנים ראשיים: ססיליה רות, מריסה פארדס, קנדלה פניה, אנטוניה סן חואן, פנלופה קרוז
מוזיקה: אלברטו איגלסיאס
צילום: אפונסו ביטו
חברת הפצה: סוני פיקטשורז קלסיקס
הקרנת בכורה: 16 באפריל 1999
משך הקרנה: 101 דקות
שפת הסרט: ספרדית
תקציב: 60 מיליון דולר
פרסים: פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
פרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר
תורגם לעברית: נורית יהודאי
דף הסרט ב-IMDb

הכל אודות אמאספרדית: Todo sobre mi madre) הוא סרט קולנוע ספרדי משנת 1999 שכתב וביים פדרו אלמודובר.

הסרט הוא מלודרמה המספרת את סיפורה של מנואלה, שבעקבות מותו של בנה בן ה-17 חוזרת לברצלונה בחיפוש אחר אביו, שהפך לאישה טרנסקסואלית לאחר שמנואלה הרתה, ולא ידע על הולדת בנו ועל חייו. סוגיות הנוגעות לזהות מינית ולמגדר עולות לכל אורך הסרט.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנואלה (ססיליה רות) היא אם חד-הורית המתגוררת במדריד עם בנה האהוב אסטבן, החולם להיות סופר. ביום הולדתו ה-17 צופים השניים בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה", ולאחריה נדרס אסטבן למוות כאשר הוא מנסה להשיג את חתימתה של הוּמה רוֹחוֹ (מריסה פארדס), הנערצת עליו, שגילמה בהצגה את בלאנש דיבואה. מנואלה, העובדת כמתאמת השתלות[1], מוצאת עצמה בצד השני של המתרס, ומסכימה לתרום את לבו של אסטבן. לפי הרשומות הרפואיות היא נוסעת ללה קורוניה שבקצה הצפון-מערבי של ספרד, לשם נלקח הלב, ורואה מרחוק את מקבל הלב יוצא מבית החולים.

מנואלה, שמעולם לא סיפרה לבנה על אודות אביו, נוסעת לברצלונה, שבקצה המזרחי של ספרד, על מנת למצוא את האב - אישה טרנסג'נדרית בשם לולה - ולספר לה על מות הבן שעל קיומו לולה לא ידעה. בכך היא מתחברת למשאלתו של אסטבן, שאותה הביע דקות לפני מותו, לדעת על אביו. ברכבת המובילה אותה ממדריד לברצלונה היא מהרהרת: "לפני 17 שנה עשיתי את אותה הדרך אבל בכיוון ההפוך, מברצלונה למדריד. גם אז ברחתי, אבל לא הייתי לבד. נשאתי את אסטבן בתוכי. אז ברחתי מאביו. עכשיו אני נוסעת לחפש אחריו".

בחיפושיה אחר לולה מסיירת מנואלה במרכז הזנות של ברצלונה, ומוצאת שם את אגראדו (אנטוניה סן חואן), טרנסקסואלית בעלת לב חם המתפרנסת מזנות, שאותה הכירה לפני שנים. באמצעות אגראדו היא פוגשת את רוסה (פנלופה קרוז), נזירה צעירה, שיחסיה עם אמהּ רעועים, המטפלת בזונות ומנסה לשקמן. רוסה מספרת שלולה הייתה בטיפול גמילה, עד שיום אחד נעלמה. רוסה, כך מתברר למנואלה, הרתה ללולה, ומנואלה פורשת עליה את חסותה ומארחת אותה בדירתה. לשאלתה של רוסה "מה יש לך נגד לולה?" עונה מנואלה: "לולה היא הגרוע ביותר שיכול להיות בגבר והגרוע ביותר שיכול להיות באישה". היא ממשיכה ומספרת על "חברה שהתחתנה צעירה מאוד" עם לולה, בעת שהייתה גבר, סיפור שהוא למעשה סיפורה של מנואלה עצמה.

מנואלה הולכת להצגה "חשמלית ושמה תשוקה", שעברה ממדריד לברצלונה, ויוצרת קשר עם הוּמה, השחקנית שאת חתימתה ניסה אסטבן להשיג כאשר נדרס. להומה מערכת יחסים תלותית והרסנית עם נינה (קנדלה פניה), אהובתה הנרקומנית המופיעה בהצגה יחד אתה, בתפקיד סטלה. "היא מכורה לסמים אבל אני מכורה לה" אומרת הומה על קשריה עם נינה. מנואלה, שהפתיעה את הומה בחדר ההלבשה שלה, מסכימה לסייע להומה למצוא את נינה, והומה מגיבה על כך במשפט הסיום הנודע של "חשמלית ושמה תשוקה": "מי שלא תהיי... תמיד סמכתי על טוב-לבם של זרים". מנואלה הופכת לעוזרתה של הומה, ואף מחליפה את נינה בערב שבו לא יכלה להופיע.

נינה תוקפת את מנואלה: "את תכננת הכל, בת זונה! בדיוק כמו איב הרינגטון", ובכך רומזת לעלילת "הכל אודות חוה", ובעקבות זאת מספרת מנואלה להומה ונינה על הגורם שהניע אותה ליצור קשר עם הומה - מותו של אסטבן בעת שרדף אחר חתימתה של הומה. במקביל, רוסה עוברת בדיקות רפואיות ומתברר שנדבקה מלולה באיידס. מנואלה מגיבה בהתפרצות זעם: "למה לעזאזל הזדיינת עם לולה?! את לא יודעת שהיא מזריקה כבר 15 שנה?", אך מחליטה להקדיש את זמנה לטיפול ברוסה. היא משכנעת את הומה לקחת את אגראדו כעוזרתה.

לאחר מריבה קשה בין הומה לנינה יוצאת אגראדו אל הקהל שממלא את האולם ומודיעה על ביטול ההצגה, ומציעה: "מי שאין לו משהו טוב יותר לעשות, אם כבר הגעתם לתיאטרון, חבל ללכת. מי שיישאר, אני מבטיחה לשעשע אותו בסיפור חיי".‏[2] היא פותחת במונולוג: "תסתכלו על הגוף הזה! הכל בהזמנה, לפי מידה", וממשיכה בתיאור הניתוחים הפלסטיים שעברה ומחיריהם. היא מסכמת: "יקר מאוד להיות אותנטית, גברת, ואסור להתקמצן בדברים האלה, כי ככל שאת דומה יותר לחלום שלך את אותנטית יותר".

רוסה יולדת בן, שלו בחרה לקרוא אסטבן השלישי (לולה, אביהם של שני האסטבן, נקראה אף היא אסטבן לפני השינוי המגדרי), ונפטרת סמוך ללידה. ללווייתה מגיעה גם לולה, הסובלת אף היא מאיידס, ושם היא פוגשת את מנואלה, המגלה לה על דבר הולדתו ומותו של בנם אסטבן. מנואלה מאמצת את בנה של רוסה, ומגדלת אותו בבית הוריה של רוסה. אביה של רוסה סובל מסניליות, ואשתו מסבירה לו שמנואלה היא הטבחית החדשה, שמתגוררת אצלם עם בנה התינוק.

כעבור חודש נפגשת מנואלה עם לולה, מציגה בפניה את אסטבן התינוק, ונותנת לה תצלום של אסטבן, בנם המת. אמהּ של רוסה, שצופה במקרה בפגישה, שואלת את מנואלה מי האישה, ומנואלה מספרת לה שזהו אביו של התינוק. אמהּ של רוסה נחרדת ואומרת: "זו המפלצת שהרגה את הבת שלי?!"

הומה נערכת להעלאת מופע בשם "מחווה ללורקה", ודבריה בו, מתוך המחזה "חתונת דמים", מחזירים אותנו לתחילתו של הסרט: "יש אנשים שחושבים שילד עושים ביום אחד. אבל זה לוקח הרבה זמן. המון זמן. בגלל זה נורא כל-כך לראות את הדם של ילדך ניגר על האדמה. זורם לרגע, אך עולה לנו בשנים ארוכות".

מנואלה מתקשה להמשיך לגור בבית הוריה של רוסה, שדייריו חוששים שהתינוק ידביק אותם באיידס, והיא נוטלת את אסטבן וחוזרת למדריד. היא כותבת מכתב לאגראדו ולהומה ובו היא מתנצלת ששוב הסתלקה בלי לומר שלום.

כעבור שנתיים מנואלה מגיעה עם אסטבן לכנס רפואי בברצלונה, לאחר שהתברר שבאורח פלא אסטבן לא ירש את האיידס מהוריו. היא פוגשת את הומה ואגראדו, ואגראדו מספרת לה שנינה חזרה לעיר הולדתה, נישאה, והיא אם לילד.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתיחת הסרט צופים מנואלה ובנה אסטבן בסרט "הכל אודות חוה", בכיכובה של בטי דייוויס, ובעקבות זאת נותן אסטבן ליומן שהוא כותב את הכותרת "הכל אודות אמא". כצעד ראשון הוא מבקש מאמו לצפות בעבודתה כמתרגלת לרופאים המבקשים את הסכמת קרובי המשפחה להשתלת איברי יקירם שנפטר.

הקדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט מקום מרכזי לחייהן של שחקניות: הומה ונינה הן שחקניות, מנואלה היא שחקנית חובבת הזוכה להופיע על הבמה בעקבות היעדרותה של נינה, ואף אגראדו נותנת מופע יחיד בעקבות הודעתה על ביטול ההצגה. גם מחוץ לתיאטרון מנואלה מסתירה את זהותה ומציגה עצמה כטבחית.

בסוף הסרט מקדיש אותו אלמודובר "לבטי דייוויס, ג'ינה רולנדס, רומי שניידר, כל השחקניות שגילמו שחקניות, לכל השחקניות הנשים, לשחקנים הגברים שהופכים נשים, לכל מי שרוצה להיות אם. לאמי". דמותה של הומה מעוצבת לפי דמותה של דייוויס ("התחלתי לעשן בגלל בטי דייוויס. חיקיתי אותה" אומרת הומה למנואלה).

באתר האינטרנט שלו‏[3] מציין אלמודובר את הסרטים שזיכו שחקניות אלה בהקדשה, ומונה שורה ארוכה של שחקניות נוספות הראויות להיכלל בהקדשה זו.

זהות מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמויות שבסרט מציגות שלל זהויות מיניות. אגראדו ולולה נולדו כגברים, אך בחרו לממש את זהותן המגדרית כנשים, בעיקר באמצעות הצמחת שדיים, מבלי שוויתרו על הפין. עובדה זו מאפשרת ללולה להפוך לאב שנים רבות לאחר שהחלה להציג עצמה כאישה.‏‏‏[4]

הומה היא לסבית, אך אהובתה, נינה, משנה את טעמה, נישאת והופכת לאם. אין התייחסות מפורשת לנטייתה המינית של רוסה.

אף שזהותה המינית של אגראדו רחוקה מלהיות שגרתית, היא מותחת ביקורת חריפה על בעלי זהות מינית בלתי שגרתית אחרת, מלכי ומלכות דראג: "הם חושבים שטרנסווסטיזם זה קרקס". המניע להתקפתה הוא ראייתה את מלכות ומלכי הדראג כמזויפים, בעוד היא אותנטית.

גיבורת הסרט, מנואלה, היא סטרייטית, וכך גם אמהּ של רוסה.

לגברים כמעט אין נוכחות בסרט זה. אסטבן, בנה של מנואלה, נהרג בתחילת הסרט, בעודו נער בן 17. גברים אחדים זוכים לנוכחות מינורית (ולא מחמיאה) בסרט: אביהּ של רוסה, הסובל מסניליות; איש צוות ההצגה "חשמלית ושמה תשוקה", המנסה לפתות את אגראדו להעניק לו שירותי מין; רוקח במשמרת לילה הסולד מלקוחותיו, אגראדו ומנואלה.

הנסיעה ברכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע פעמים נוסעת מנואלה ברכבת בקו מדריד-ברצלונה, פעמיים בכל כיוון. על הנסיעה הראשונה, מברצלונה למדריד, אנו לומדים מהרהוריה של מנואלה בנסיעה השנייה. בשלוש הנסיעות הבאות הרכבת חוצה בנסיעתה את המסך לרוחבו, ומתקדמת במנהרה שסופה אינו נראה. הצופים שומעים את הרהוריה של מנואלה היושבת ברכבת. אלמודובר מציין‏[3] שכל הנסיעות הן בסימן אסטבן: בראשונה היא בורחת מאסטבן האב, כשברחמה התינוק שייקרא אסטבן; בשנייה היא נוסעת לאחר מותו של בנה אסטבן, כדי למצוא את אביו; בשלישית היא בורחת כשבידיה אסטבן (השלישי) בן החודש; ברביעית היא חוזרת לברצלונה כשעל ברכיה אסטבן בן השנתיים. שלוש הנסיעות הראשונות הן נסיעות של מצוקה, וברביעית, שבה נוסעת מנואלה עם אסטבן בן השנתיים היושב על ברכיה, מסתיימים הרהוריה של מנואלה במילים "אני מאושרת".

חדר ההלבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט, ששתיים מגיבורותיו, הוּמה ונינה, הן שחקניות, לחדר ההלבשה מקום בולט, כמוקד שבו מתרחשות שיחות המניעות את התפתחות העלילה.

בתחילת הסרט צופים מנואלה ואסטבן בסרט "הכל אודות חוה", והסצנה המוצגת בפנינו היא זו שבה איב הרינגטון פוגשת לראשונה את מרגו צ'נינג, בחדר ההלבשה שלה.

בהמשך הסרט מתרחשת סצנה דומה, שבה מנואלה מגיעה לחדר ההלבשה של הוּמה, והשתיים נפגשות לראשונה. במהלך הסרט מתרחשות סצנות נוספות בחדר ההלבשה של הוּמה. סיום הסרט מתרחש אף הוא בחדר ההלבשה של הומה, ובו מנואלה פוגשת את הומה ואגראדו.

איידס[עריכת קוד מקור | עריכה]

למחלת האיידס מקום מרכזי בסרט, ושניים מגיבוריו מתים בגללה. הסרט, שבמרכזו סוגיות של זהות מינית, צולם בתקופה שבה כבר לא נחשבה המחלה כתוצאה של נטייתו המינית של החולה, ובהתאם לכך מחלתה של לולה נובעת מהזרקת סמים, ומחלתה של רוסה נובעת מיחסי מין שקיימה עם לולה.

דבר המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'נט מסלין, מבקרת הקולנוע של "ניו יורק טיימס" כתבה:

"הכל אודות אמא", סרטו הטוב ביותר של אלמודובר עד כה, מראה כיצד טרגדיות של הגוף עשויות להוביל להתחדשות ותקווה, חרף הכאב שהן מותירות מאחוריהן.‏[5]

מבקר הקולנוע רוג'ר אברט כתב על הסרט:

אינך יודע היכן למקם עצמך בעת צפייה בסרט, וזהו חלק מסוד קסמו: האם לקחת אותו ברצינות, כשם שעושות זאת הדמויות שבסרט, או שאתה שם לב לצבעים העזים ולתפאורה הבוהקת, המחוות המלבבות לטנסי ויליאמס ול"הכל אודות חוה", ולראות את הסרט כפרודיה? אפילו המצלמה של אלמודובר אינה יודעת היכן למקם עצמה: בעת שבנה של הגיבורה כותב ביומנו, המצלמה מביטה בעט שלו מנקודת מבטו של הנייר.‏[6]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ופרסים נוספים.

עיבוד לתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד לתיאטרון של "הכל אודות אמא", מעשה ידי סמואל אדמסון, הוצג בתיאטרון אולד ויק בלונדון החל מ-4 בספטמבר 2007. זהו עיבוד ראשון לאנגלית של יצירה של אלמודובר וזכה לברכתו. את מנואלה גילמה במחזה לסלי מנוויל, ואת הומה רוחו גילמה דיאנה ריג.[7] בנובמבר 2013 עלה בישראל העיבוד לתיאטרון, בתיאטרון תהל, בבימויו של אבישי מילשטיין. את מנואלה גילמה סנדרה שונוולד, ואת הומה גילמה מירב גרובר.‏[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ernesto Acevedo-Muñoz, Pedro Almodóvar, British Film Institute, 2007, pp 220-240.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סצנת הפתיחה של הסרט, שבה מוצג עיסוקה של מנואלה, דומה מאוד לסצנת הפתיחה של סרט קודם של אלמודובר, "פרח הסוד שלי".
  2. ^ באתר האינטרנט שלו מספר אלמודובר שאירוע כזה התרחש בארגנטינה, ומאז ששמע עליו רצה לשלבו בסרט.
  3. ^ 3.0 3.1 הכל אודות אמא, באתר של פדרו אלמודובר
  4. ^ ‏יכולתה של הרפואה המודרנית לשלוט בגוף האדם משתקפת גם בעיסוקה של מנואלה, מתאמת השתלות.‏
  5. ^ Janet Maslin, 'All About My Mother': Buoyed by the Strangeness of Kinship, 24.9.1999
  6. ^ Roger Ebert, All About My Mother, 22.12.1999
  7. ^ Warm welcome for Almodovar play, BBC, 5.9.2007
    גרסה בימתית ל"הכל אודות אמא" בלונדון, באתר הארץ
  8. ^ הכל אודות אמא, באתר של תיאטרון תהל
    שחר בן פורת, ‏תיאטרון תהל מציג בבכורה: הפקה מיוחדת של "הכל אודות אמא", באתר ‏mako‏‏, ‏5 בנובמבר 2013‏
    מיכאל הנדלזלץ"הכל אודות אמא": אם כל האימהות, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2013
סרטי פדרו אלמודובר

פפי, לוסי, בום (1980) • מבוך התשוקות (1982) • הרגלים מגונים (1983) • מה עשיתי שזה מגיע לי? (1984) • מטדור (1986) • חוק התשוקה (1987) • נשים על סף התמוטטות עצבים (1988) • קשור אותי! אהוב אותי! (1990) • עקבים גבוהים (1991) • קיקה (1993) • פרח הסוד שלי (1995) • אהבת בשר ודם (1997) • הכל אודות אמא (1999) • דבר אליה (2002) • חינוך רע (2004) • לחזור (2006) • חיבוקים שבורים (2009) • העור בו אני חי (2011) • לעוף מהתרגשות (2013)