חיים גליקסברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים גליקסברג
חיים גליקסברג בסטודיו שבביתו בתל אביב (1966)
חיים גליקסברג בסטודיו שבביתו בתל אביב (1966)
לידה 23 בפברואר 1904
פינסק, האימפריה הרוסית
פטירה 4 במאי 1970 (בגיל 66)
ישראל
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
תקופת הפעילות 1924–1970 (כ־46 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור
פרסים והוקרה פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון על ביתו של חיים גליקסברג ברח' הס 12 בתל אביב

חיים גְלִיקְסְברג (ז' באדר תרס"ד, 23 בפברואר 19044 במאי 1970) היה צייר ישראלי. חתן פרס דיזנגוף לציור (1939, 1956).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים גליקסברג נולד ב-1904 בפינסק שברוסיה הלבנה במשפחת רבנים: אביו היה הרב שמעון יעקב הלוי גליקסברג, ואמו צפורה הייתה בתו של הרב מרדכי דוד אלפרט. בגיל שנתיים עברה המשפחה לאודסה, שם כיהן אביו כרב. קיבל חינוך תורני וב-1918 ואחר כך בין 1920 ו-1924 למד בישיבת שומרי תורה באודסה, שנוסדה על ידי חיים טשרנוביץ. במקביל למד באקדמיה לאמנות בעיר.[1] ביקור במוסקבה ב-1924 השפיע עליו, והוא נחשף לאמנות הציור.

ב-1925 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בראשית דרכו בארץ ישראל עבד כפועל בניין ובסלילת כבישים לצד העיסוק באמנות. תערוכתו הראשונה הייתה בבית הספר למל בעיר, ובה הציג ציורי נוף ודיוקנאות של אנשי היישוב. עבר לתל אביב. בתקופה זו נפגש עם המשורר חיים נחמן ביאליק, שהפך לידידו הטוב. ב-1945 פרסם את הספר "ביאליק יום יום" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), פרי עבודה משותפת בת חמש שנים. היה מקורב גם לדמויות תרבותיות אחרות בתקופה זו ובהן המשוררת אסתר ראב.

אמנותו הושפעה מן האימפרסיוניזם הצרפתי, ומלבד ציורי נוף ודיוקנאות צייר גם ציורי טבע דומם, וכן ציורים המבטאים זיקה עמוקה לארץ ישראל ולמורשת ההיסטורית של העם היהודי.

גליקסברג גם מילא תפקידים ציבוריים בזירת האמנות הארצישראלית. הוא היה ממייסדי אגודת הציירים והפסלים וייעץ למאיר דיזנגוף בנושא הקמת מוזיאון תל אביב ב-1931. ב-1939 זכה בפרס דיזנגוף על דיוקן של חיים נחמן ביאליק,[2] וב-תשט"ז-1956 זכה שוב בפרס דיזנגוף לציור, על ציורו "דומם".[3] ב-1958 ייצג את ישראל בביאנלה של ונציה. בשנת 1941 היה חבר בחבר השופטים של פרס דיזנגוף.[4]

משנת 1930 ועד מותו היה נשוי לדבורה (דובה) לבית אוברינסקי, גננת, והיה אב לשלוש בנות.
חיים גליקסברג נפטר בשנת 1970, בגיל 66. נקבר בשדרת הסופרים והאמנים בבית העלמין קריית שאול.[5] הותיר את אשתו, בנותיו ונכדים.[6]

ארכיונו של גליקסברג, ובו מסמכים אישיים, קטלוגים של תערוכות, התכתבות, טיוטות של יומנים ושל ספרים, קטעי עיתונות ועוד, נמסר לספרייה הלאומית ב-1982 על ידי בתו רות .[7]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביאליק, יום-יום, עין חרוד: הקיבוץ המאוחד, תש"ה.
    • ביאליק, יום-יום: פרקי זכרונות, ציורים ורִשומים, תל אביב: דביר, תשי"ג-1953.

לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיכרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטלוגים:

  • חיים גליקסברג: דיוקנאות, אינטריירים, נופים, דוממים ופרחים; הקדמה: חיים גמזו; תולדות חייו של הצייר חיים גליקסברג / כתובים בידי אלמנתו דבורה גליקסברג, תל אביב: מוזיאון תל אביב, תשל"ו 1976.
  • אלם, געגועים ושיח; כיסא, שולחן וספר, תיאורי הפנים ביצירתו של חיים גליקסברג וביצירתה של יוכבד בת מרים, אוצר: עוזי אגסי עורך הקטלוג וכותב המאמר הגלריה האוניברסיטאית ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל אביב 17-41 1993.
  • שמורים בלב: ציורי הדיוקן של חיים גליקסברג; אוצרת: איה לוריא; קטלוג: עורכת: איה לוריא; עריכת טקסט: דפנה רז), תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. (כולל מאמרים על האומן ויצירתו)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיים גליקסברג בוויקישיתוף

אחרי מותו:

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]