עמק יזרעאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת סכמטית של צפון ארץ ישראל ובה עמק יזרעאל
העמק במבט מהמוחרקה
עמק יזרעאל, כפי שנראה מנצרת עילית.
ערפל בעמק מגידו
עמק יזרעאל ממצפור טייסת העמק על הכרמל
עפולה וגבעת המורה

עמק יזרעאל הוא עמק גדול בצפון ארץ ישראל, התחום בין הרי הגליל התחתון, הרי השומרון ורכס הכרמל, והוא נמשך ממישור החוף ועד לבקעת הירדן. עמק יזרעאל הוא הגדול בשברי המשנה של השבר הסורי אפריקני. בערבית מכונה העמק "עמק בן עאמר" (مرج بن عامر, מרג' בן עאמר) או "מישור זרעין" (سهل زرعين, סַהְל זִרְעין).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תל מגידו, תל יקנעם, תל יזרעאל, תל קשיש, תל שמרון

בעמק יזרעאל נמצאו שרידים ארכאולוגים המעידים על התיישבות קדומה באלף השביעי לפנה"ס. באתר באר עינות ניסנית, נמצאה באר קדומה מתקופה זו. אתר נוסף הוא עין אל-ג'רבה המתוארך לתקופה הכלקוליתית ותקופת הברונזה הקדומה (האלף הרביעי לפנה"ס).

עמק יזרעאל היה חבל ארץ חשוב ברוב התקופות הודות לדרך הנוחה שהוא מאפשר בין מישור החוף לבקעת הירדן, דרך זו הייתה המשכה של "דרך הים" למן המאה ה-15 לפני הספירה.

בתקופת התנ"ך נתחמה הדרך על ידי הערים מגידו ויזרעאל ובעמק התרחש סיפורה של דבורה הנביאה וסיסרא[1]. בתקופת שבטי ישראל התחלק העמק בין נחלותיהם של שבט יששכר, שבט זבולון, שבט נפתלי ושבט אשר, בתקופת מלכי ישראל היה העמק מחוז חשוב ואחאב אף הקים בו את ארמון החורף שלו.

במהלך התקופה ההלניסטית ירדה חשיבותו של העמק בעקבות התפתחותה של "דרך החוף" על חשבון "דרך הים" וככל הנראה בתקופת הרומאים החל האזור להתכסות בביצות. בעקבות הביצות וההצפות בעמק ההתיישבות בו פחתה והאזורים היחידים שנותרו מיושבים ומעובדים הם שולי העמק.

ההתיישבות המחודשת בעמק החלה באמצע המאה ה-19, כאשר בעמק התיישבו גרמנים טמפלרים. בתחילת המאה ה-20 החלו מוסדות ציוניים לרכוש אדמות בעמק מן הערבים. היישוב היהודי הראשון שעלה על הקרקע בעמק היה מרחביה שהוקמה ב־1911 על בסיס הכפר הערבי אל-פולה. על המתיישבים הראשונים בעמק הוטלה המשימה של ייבוש הביצות. עם סיום מלחמת העולם הראשונה התחדשו המאמצים לרכוש קרקעות בעמק וב-1921 הוקמו נהלל ועין חרוד ולאחריהם עוד עשרות יישובים על הקרקעות החדשות שנרכשו והוכשרו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמק יזרעאל נתחם על ידי הגליל התחתון בצפון, הר תבור, גבעת המורה ועמק בית שאן במזרח, הרי השומרון בדרום ורמות מנשה ורכס הכרמל במערב. הבקעה המרכזית של עמק יזרעאל מתחלקת לשני אזורים עיקריים, המופרדים על ידי קו פרשת המים הארצי - בקעת מגידו ועמק חרוד. בקעת כסולות מהווה שלוחה של העמק מצפון-מזרח, ועמק זבולון ממשיך אותו לצפון-מערב. מדרום משתרע השומרון, שגבולו הוא הר הגלבוע.

בקעת מגידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקעת מגידו היא הבקעה המרכזית של עמק יזרעאל, צורתה כמשולש בין הכרמל, הרי השומרון והר תבור ושטחה כ-380 קמ"ר. הבקעה מנוקזת על ידי נחל קישון אל מפרץ חיפה. הקרקע שטוחה ואטומה ומורכבת ברובה מאדמת סחף - תנאים אלו היוו בעבר קרקע פורייה להתהוות ביצות ושטפונות, עד להקמת מפעלי הניקוז עם תחילת ההתיישבות בעמק בראשית המאה ה-20. אל בקעת מגידו מצטרפים בקעת כסולות מצפון וחבל תענך מדרום. בקצהה המזרחי יושבת עפולה, הגדולה בין יישובי עמק יזרעאל.

בקעת חרוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עמק חרוד

חלקו המזרחי של עמק יזרעאל, היינו זה שממזרח לעפולה, בואך קו השבר של בקעת בית שאן, כולל כמה מן היישובים הוותיקים – שהם גם המייצגים ביותר – של זרם ההתיישבות הקואופרטיווית בסְפר החקלאי של מדינת ישראל טרם קומה.

טופוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שאירע השבר הסורי אפריקני, הרי השומרון, הרי נצרת והרי הגליל היו מחוברים ברצף לגוש אחד. חלק מהאנרגיה של השבר התפזרה מערבה באזור הכנרת, מעמיעד בצפון ועד בית שאן בדרום, קרעה את השטח ההררי, ויצרה שברי משנה נוספים ממזרח למערב בניצב לשבר הראשי. השברים המזרחיים מצפון לדרום הם: בקעת גינוסר, בקעת ארבל, בקעת יבנאל, ועמק בית שאן, כאשר ביניהם עדויות אילמות בדמות אזורים מוגבהים כמו הר ארבל, הר תבור, גבעת המורה, הר תורען, הר נטופה ועוד. עדות נוספת לשבר היא תלילותו של הגלבוע שניצב כמו קיר, ותוחם את עמק בית שאן מדרום.

שיוך מוניציפלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית שטחו של עמק יזרעאל מחולק בין שתי רשויות: מועצה אזורית עמק יזרעאל בחלקו המערבי (ממערב לכביש הסרגל שבין צומת מגידו ועפולה) ומועצה אזורית הגלבוע בחלקו המזרחי. במרכז העמק שוכנת העיר עפולה, המכונה "בירת העמק". בנוסף לה נמצאות בתחום העמק המועצה המקומית רמת ישי והמועצה המקומית אכסאל. בשולי העמק ניתן למצוא (ממזרח בכיוון השעון) את המועצה המקומית דבוריה, המועצה האזורית בוסתן אל מארג' המורכבת ממספר כפרים למרגלות גבעת המורה, העיר ג'נין שבתחומי הרשות הפלסטינית, המועצה המקומית מעלה עירון ויישובי המועצה האזורית מגידו בחלקו המערבי של העמק, העיר יקנעם עילית, המועצה המקומית קריית טבעון, המועצות הבדואיות זרזיר וכעביה-טבאש-חג'אג'רה והעיר מגדל העמק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסף זלצר (עורך), עמק יזרעאל וכל נתיבותיו, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2007

מאמרים

  • נדב נאמן, אדמות המלך בעמק יזרעאל בתקופה הכנענית המאוחרת ובימי בית ראשון, ארץ ישראל (מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה) טו, 1981, עמ' 144-140.
  • מיכל אורן נורדהיים, רכישת אדמות על-ידי יהודים בעמק יזרעאל מראשית המאה ה-20 עד קום מדינת ישראל, אופקים בגאוגרפיה 63, 2005, עמ' 56-32.
  • Shamai, S., Bar-Gal, Y., The swamps of the Jezreel Valley: a struggle over the myth, Sociologia Internationalis, 1987, Vol. 25, pp. 193-206

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 32°35′47″N 35°14′31″E / 32.59639°N 35.24194°E / 32.59639; 35.24194

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שופטים, פרק ד'-פרק ה'
  2. ^ בספרות העברית: מאיר שלו, רומן רוסי, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1988, עמ' 294-288 (= 2002, עמ' 344-337)