יהודה תג'ר
יהודה תג'ר, 2018 | |
לידה |
23 בדצמבר 1923 ירושלים, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה | 29 באפריל 2024 (בגיל 100) |
מדינה | ישראל |
מקום מגורים | ישראל |
ידוע בשל | הורשע בעיראק באשמה שהיה שותף לביצוע הפיגועים בבגדאד (1950–1951) |
מעסיק | המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים |
תפקיד | לוחם מוסד |
יהודה תג'ר (נודע גם בשם יהודה תגר; 23 בדצמבר 1923 – 29 באפריל 2024) היה לוחם של המוסד שהועמד לדין בעיראק יחד עם שלום צאלח ויוסף בצרי, באשמה שהיה שותף לביצוע הפיגועים בבגדאד (1950–1951).
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תג'ר נולד בשנת 1923 בירושלים. הוא נמנה עם משפחת מיוחס הוותיקה (מצד סבתו, שמחה מיוחס). סיים את לימודיו ב (אומריה או בית הכרם) בצעירותו הצטרף להגנה ובשנת 1941 התגייס לפלוגה ו' בפלמ"ח. ב-1944 צורף לבריגדה היהודית ושירת כמתורגמן במצרים. במלחמת העצמאות לחם בירושלים וסביבתה בתפקיד מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד 62. כשהסתיימה המלחמה, היה המושל הצבאי של עכו ואחר כך עבר לעבוד במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית בתחום המודיעין.
בשנת 1951, הוא נשלח במשימת ריגול לעיראק בכסות של סוחר שטיחים פרסי. אחרי שפעל שם זמן מה, הוא זוהה ברחוב על ידי פלשתינאי תושב עכו, שהלשין עליו לשלטונות. הוא נתפס, עונה ונידון למוות. מאוחר יותר הומר גזר דינו למאסר עולם עם עבודות פרך. כעשר שנים היה בכלא.[1] בתקופה זו התרחשה מהפכת עבד אל-כרים קאסם ב-1958. תג'ר למד על ההפיכה ועל המשטר החדש בין כותלי הכלא, ועל כך הוא סיפר בזכרונותיו, שהתפרסמו בסוף שנת 1992 בספר "בחזרה מן הגרדום", שכתב וערך העיתונאי גבריאל שטרסמן.
בינואר 1960 שוחרר מהכלא.[1] מאז מילא שליחויות נוספות מטעם המדינה. בשנים 1965–1970 שירת בשגרירויות ישראל בלונדון, באו"ם, וברומא. במהלך שירותו בלונדון סיים את לימודי הדוקטורט שלו בהיסטוריה.
בשנים 1973-1981 עבד כמרצה באוניברסיטת תל אביב.
יהודה תג'ר נפטר ב-29 באפריל 2024.
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא סיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים בלימודי המזרח התיכון והשתלם במדעי המזרח וזכה לתואר דוקטור. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "המופתי בירושלים והתנועה הלאומית בפלשתינה של שנות השלושים".
הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1992 השיא תג'ר משואה ביום העצמאות.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תג'ר היה נשוי לרחל, אב לבן, וסב לשלושה נכדים[1].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב אגמון, שאלות אישיות - מבחר ראיונות - ראיון עם יהודה תג'ר בתאריך 26 בדצמבר 1992, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1994, עמ' 393–403
- גבריאל שטרסמן, בחזרה מן הגרדום, ספרי ידיעות אחרונות, 1992
- אפרים לפיד, לוחמי הסתר - המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017, עמ' 35–36.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוד'קה תג'ר – הומברה של ברזל, באתר המרכז למורשת המודיעין
- תג'ר יהודה "פישקה", באתר הפלמ"ח
- הקול ברשת-פגישה אישית עם יהודה תגר, באתר Spotify, מאי 2020
- סיון חילאי, סיפורי הגבורה של אסירי ציון: "היינו מוכנים לתת את חיינו למען המדינה", באתר ynet, 30 ביוני 2021
- יוסי מלמן, לולאת התלייה כבר היתה על צווארו של המרגל האגדי מהמוסד – ואז קיבל חנינה, באתר הארץ, 30 באפריל 2024
- יהודה תגר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 סיון חילאי, סיפורי הגבורה של אסירי ציון: "היינו מוכנים לתת את חיינו למען המדינה", באתר ynet, 30 ביוני 2021