יעקב אגמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יעקב אגמון (נולד ב-1929), מנהל, מפיק ובמאי תיאטרון ישראלי, מהדמויות המשפיעות ביותר על חיי הבידור בישראל במשך כחמישים שנים.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
- 1.1 תקופת הבימה – (1995 - 2005)
2 חיים פרטיים
3 רדיו וטלוויזיה
4 אירועים והפקות שונות
5 ספרים שכתב
6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

אגמון גדל בקיבוץ הראל, שם החל את פעילותו כמפיק אירועים במסגרת התנועה הקיבוצית.

בין השנים 1958-1956 כיהן כמנהל מחלקת הנוער של המגבית היהודית המאוחדת, וכן שימש כתב ומזכיר מערכת השבועון רימון.

ב-1958 ארגן את חגיגות העשור למדינת ישראל, שנחשבו חדשניות, וכאלה שלא נראו כמותן. בחגיגות אלה הוקמו לראשונה בארץ במות בידור של יום העצמאות עם זיקוקין דינור, שהפכו מאז למסורת, והתקיים חידון התנך הראשון (על פי רעיון שהגתה אורה הרצוג).

באותה השנה, התחולל מרד בתיאטרון הקאמרי על ידי קבוצת שחקנים שגרמה להדחת ההנהלה. הם צרפו את אגמון שהתמנה למנכ"ל מאז ובמשך ארבע שנים. בתקופתו הועלתה ההצגה "מרי סטיוארט" שעוררה התרגשות בגלל טקסט שרמז על פרשת לבון שהתחוללה באותם ימים. הצגות נוספות שעלו בתקופתו: "בית הבובות" "בגלל חגורה", "כנרת כנרת", "מריוס", "הלילה השנים עשר" ועוד. אגמון כיהן בתפקיד ארבע שנים, במהלכן אירגן ב-1960 את חגיגות העצמאות ה-12 למדינת ישראל.

ב-1962 יצא לארצות הברית שם למד, וכיהן במשך שנתיים כיועץ לקרן התרבות אמריקה-ישראל.

ב-1964 הקים את תיאטרון בימות. במסגרתו העלה הצגות מגוונות וחדשניות לאותן ימים, שזכו להצלחות מסחררות. ביניהן: המגילה – שירים ביידיש מאת איציק מאנגר, איש חסיד היה – אסופת סיפורים ושירים חסידיים, בוסתן ספרדי – שירים וסיפורים בלאדינו, ערב שירי ז'אק ברל, ערב שירי נעמי שמר, הכלה וצייד הפרפרים של ניסים אלוני עם גילה אלמגור ויוסי בנאי, המופע של חוה אלברשטיין, ועוד. בימות העלה את המחזה הראשון שעסק בנושא ההומוסקסואליות – "הנערים שבחבורה".

בין השנים 1978-1973 ניהל את האנסמבל הקאמרי, מקהלת רינת, והפיק מופעים שונים במסגרות פרטיות וציבוריות.

ב-1978 הקים את תיאטרון בית לסין במסגרת ההסתדרות, וניהל אותו במשך שמונה שנים. בין ההצגות שהועלו בתקופתו: אחרון הפועלים, ילדי הכרך, טנזי, וקשר אייר. בתקופה זו יזם את הקמת רשת מופ"ת.

בין השנים 1989-1986 שימש מנכ"ל חגיגות ה-40 למדינת ישראל.

בין השנים 1994-1989 הקים חברה פרטית להפקות "בימות 2000". במסגרת זו הפיק (ב-1990) את פסטיבל הצגות היחיד תאטרונטו – אותו הוא ממשיך להפיק מידי שנה וללא הפסקה 17 שנים. הפקות אחרות שנמשכו כמה שנים: פסטיבל כליזמרים בצפת, חג היין ראשון לציון, וכן ארגון והפקה של מופעים בארץ ובעולם.

בין השנים 1995-1991 שימש מנכ"ל פסטיבל עכו, ומרצה באוניברסיטת תל אביב בחוג לתיאטרון.

[עריכה] תקופת הבימה – (1995 - 2005)

ב-1995 בעקבות משבר כספי וניהולי בתיאטרון הבימה, מונה אגמון למנכ"ל ולמנהל אומנותי של התיאטרון. לצידו התמנה כונס הנכסים הרשמי כנאמן מטם המדינה לפקח על פעילות התיאטרון. אגמון לא להצליח לחלץ את התיאטרון מהגרעון התקציבי, ולקראת סיום כהונתו גבר המשבר הפיננסי. מבחינה אמנותית ניסה אגמון להפנות מאמצים לכיוון מחזות פופולריים במסגרת זו העלה את ההצגה "מרילו" המבוסס על שיריו של הזמר צביקה פיק, מונולוגים מהוואגינה, "הברווזון" "מאמי", ומחזה על חייו של אריס סאן. מלבדם העלה התיאטרון הצגות מהרפרטואר המוכר שלו: "מחכים לגודו", "מותו של סוכן" "טנגו", תמרה", ו"קופסה שחורה".

בשנים האחרונות לעבודתו היה מעורב אגמון באירועים שסוקרו באמצעי התקשורת: דו"ח רואה חשבון המבקר את הבימה, פרסם שורה של הטבות חריגות שהעיק אגמון לעצמו ולאשתו השחקנית גילה אלמגור, בית המשפט נקרא להתערב בסכסוכים בין הנהלת הבימה לבין הנאמן מטעם המדינה, ובעימות פנימי על רקע מינוי המנהל המחליף. באותה תקופה התמודד גם עם חקירת משטרה בגין תלונה נגדו על הטרדה מינית – שלא הבשילה לכדי כתב אישום ונסתיימה בסגירת התיק מחוסר ראיות.

ב-2005 פרש מהבימה ושב לעבוד כמפיק עצמאי בחברה שהקים.

ב-2007 זכה בפרס התיאטרון על מפעל חיים.

[עריכה] חיים פרטיים

אגמון נשוי לשחקנית גילה אלמגור אותה הכיר בתקופת עבודתו בהבימה. לזוג בן ובת ונכדים.

[עריכה] רדיו וטלוויזיה

תוכנית הרדיו המזוהה ביותר עם יעקב אגמון היא "שאלות אישיות", המשודרת בגלי צה"ל מאז 1968 ללא הפסקה, באותה המתכונת של שיחה אישית עם מרואיין אחד לכל תוכנית. במסגרת התוכנית התראיינו למעלה מ-1300 אנשים מתחומים שונים בחברה הישראלית. אגמון ליקט את מיטב הראיונות בספר שהוציא ב-1995.

תכניות אחרות שהגיש וערך:
קול ישראל - בירה ומצב רוח,במשך חמש שנים;
גלי צהל - השעה ה-25, רב-שיח את תוך הלילה; כל האולם במה (שנתיים). אי פה אי שם בארץ ישראל, (שנה); הלילה ב(משך כשנה וחצי).
קול השלום - תוכנית בשידור חי.

תוכניות טלוויזיה בהן השתתף:
הערוץ הראשון - מנחה התוכנית עלי כותרת (במשך כשנה וחצי).
ערוץ 2 – הנחיית התוכנית "בירה ומצב רוח".

[עריכה] אירועים והפקות שונות

הסרט "מצור" – עם גילה אלמגור ויהורם גאון – הפקה ובימוי (1968) זכה בפרסים בינלאומיים.
"לילות עכו - תוכנית ראיונות עם עם דן בן-אמוץ.(1969-1968)
ניהול את מועדון 77, מועדון סטירי ואת מועדון התיאטרון. (1972-1964)
תחרות רובינשטיין הראשונה, כנס נעמ"ת הבינלאומי, סיור האומנים בהולנד ובקמפוסים בארצות הברית, אסתא ואפתא. (1974-1970)
ניהול פסטיבל הצגות היחיד "תאטרונטו" אותו הגה ויזם והפיק מיום הקמתו ב-1990.
הקמת תשתית תרבותית בקרית שמונה – על כך קיבל אות יקיר קריית שמונה.
הפקת תקליטי המופעים בהם השתתף, ובהם: איש חסיד היה, שירי נעמי שמר, יוסי בנאי בתקליט שירי ז'אק ברל, ותקליט שירי ג'ורג' ברסאנס, תל אביב הקטנה, חוה אלברשטיין , ועוד כ-50 תקליטים.