יחסי איראן–סין
| יחסי איראן–סין | |
|---|---|
|
|
| |
| איראן | סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,648,195 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 89,651,008 | 1,425,300,174 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 388,544 | 17,963,171 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,334 | 12,603 |
| משטר | |
| רפובליקה אסלאמית | רפובליקה עממית |
יחסי איראן–סין (בפרסית: روابط ایران و چین, במנדרינית: 中国－伊朗关系) הם יחסי החוץ בין הרפובליקה האסלאמית של איראן ובין הרפובליקה העממית של סין, אשר קיימים כבר אלפי שנים, וכללו את דרך הסחר החשובה – דרך המשי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסי האן–האימפריה הפרתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקר הסיני ג'אנג צ'יאן, שביקר במדינות השכנות באקטריה וסוגדיה ב-126 לפנה"ס, פרסם את הדו"ח הסיני הראשון הידוע על פרתיה. בסיפוריו נקראת פרתיה "אנקסי" (סינית: 安息), תעתיק של "ארסיד", שמה של השושלת הפרתית. ג'אנג קיאן מזהה בבירור את התרבות הפרתית כציוויליזציה עירונית מתקדמת, אותה הוא משווה לזה של טא-יואן (בפרגנה) ודאצ'יה (בבקטריה).
"אנקסי ממוקמת כמה אלפי לי במערב אזור יוג'י רבתי (בטרנסוקסיאן). אנשים התיישבו על האדמה, מעבדים את השדות ומגדלים חיטה ואורז. הם גם מכינים יין והם נמצאים בערים המוקפות בסוללות כמו תושבי טא-יואן (פרגהנה), באזור יש כמה מאות ערים בגדלים שונים. מטבעות המדינה עשויים כסף ונושאים את פני המלך. המלך נפטר, המטבע מתחלף מייד ונכסים מטבעות חדשים בפנים של היורש. אנשים כותבים על רצועות עור אופקיות. מערבה נמצאת טיאוזי (מסופוטמיה) וצפון, ינקאי וליקסואן (הורקניה).
אחרי המשלחת של ג'אנג צ'יאן והדוח שלו, סחר בין סין, אסיה המרכזית ופרתיה שגשג, עם שליחת משלחות סיניות רבות במהלך המאה הראשונה לפנה"ס. הפרתים דאגו גם הם להסדרת יחסים טובים עם סין וגם שלחו משלחות משלהם.
בשנת 97, גנרל סיני, באן צ'או, פנה מערבה לעבר הים הכספי עם 70,000 איש ויצר קשר צבאי ישיר עם האימפריה הפרתית.
הפרתים מילאו גם תפקיד בהעברת הבודהיזם בדרך המשי ממרכז אסיה לסין. שיחאו, מיסיונר אצילי ובודהיסט פרתי, נסע לבירה הסינית, לוויאנג בשנת 148, שם הקים מקדשים והפך לאדם הראשון שתרגם כתבים בודהיסטים לסינית.
האימפריה הסאסאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם בתקופת האימפריה הסאסאנית התקיימו יחסים טובים עם סין, והם הגנו יחדיו על דרך המשי. הסאסאנים ביקשו מהסינים תמיכה כנגד השבטים הטורקים, ולאחר הכיבוש הערבי של פרס ברחו בני משפחת המלוכה הסאסאנית לסין.
בית עבאס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת השלטון המוסלמי בפרס התקיימו סכסוכים בין הפרסים שהיו תחת שליטת בית עבאס לבין שושלת טאנג הסינית, אולם לאחר הניצחון העבאסי בקרב טאלס בשנת 751 לא התקיימו סכסוכים נוספים בין הצדדים.
העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
במהלך שלטונם של שושלת מינג ושושלת צ'ינג הסיניות התקיימו יחסים דיפלומטים עם ממלכת פרס, והתקיימה השפעה הדדית בתחומי התרבות והאמנות.
לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949 והקמת הרפובליקה האסלאמית של איראן בשנת 1979, בעקבות המהפכה האיראנית, התחזקו היחסים בין המדינות, וכיום מתקיים שיתוף פעולה הדדי בין המדינות בתחומי ביטחון, סחר וכלכלה, מכירות נשק ושיתוף פעולה מדיני.
היחסים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסי סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרפובליקה העממית של סין מוצאת באיראן יעד עבור היצוא שלה ומקור לאספקת צורכי האנרגיה הגוברת שלה. במרץ 2004, תאגיד Zhuhai Zhenrong, מפעל סיני בבעלות המדינה, חתם על חוזה ל-25 שנים לייבא 110 מיליון טון של גז טבעי נוזלי (LNG) מאיראן. אחרי חתימת החוזה הזה נחתם חוזה אחר נוסף בין סינופק לאירן, שנחתם באוקטובר באותה השנה. החוזה, ששוויו 100 מיליארד דולר למשך 25 שנה, מוסיף נפח של 250 מיליון טונות של LNG לחשבון האנרגיה של סין, שהופק משדה ידבראן באיראן.
בשנת 2001 היקף הסחר בין סין לאיראן היה 3.3 מיליארד דולר.
עלי אכבר סהלי, הנציג האיראני לשעבר של רשות העתיקות, אמר כי שתי המדינות "משלימות זו את זו. לסין יש תעשייה גדולה ולאיראן יש משאבי אנרגיה".
יחסים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היום, איראן ממשיכה ליישר קו מבחינה פוליטית עם הרפובליקה העממית של סין כנגד האיחוד האירופי וארצות הברית שמקדמים מדיניות שנועדה לבודד את איראן מבחינה פוליטית וכלכלית. לאיראן מעמד של משקיפה (ושואפת להיות חברה) בארגון השיתוף בשנגחאי, בו לסין יש תפקיד מוביל.
ביולי 2004 הדגיש דובר הפרלמנט האיראני, גולם עלי חדאד-אדל, את תמיכת סין בתוכנית הגרעין האיראנית. שר החוץ של סין, Li Zhaoxing, אמר גם כי ארצו מתנגדת לכך שאיראן תובא בפני מועצת הביטחון של האו"ם בגלל תוכנית הגרעין שלה, ואמר כי הממשלה האיראנית אימצה גישה חיובית מאוד בשיתוף פעולה עם IAEA.
היחסים התרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנם ליבת היחסים היא בתחומים הכלכליים, ובעיקר המסחר בנפט ובגז כמו גם והקרבה הרעיונות בין המדינות שלצד רוסיה מהוות את הגרעין של המדינות המתנגדות להגמוניה המערבית בקביעת הסדר העולמי, אך כגורם משלמים מתקיימים גם יחסים תרבותיים. בתרבות הפופולרית הפנו הסינים מבט לאיראן בתחום הספרות והטלוויזיה ובשלל אירועים תרבותיים שמעידים כי סין פועלת לבנות תדמית חיובית למדינה על מנת לגבות ולהעמיק את היחסים, שהתקבלה על פי רוב בזרועות פתוחות. כך למשל הסינים ארחו כאורחי כבוד את האיראנים ביריד הספרים הגדול במדינה, שיתפו פעולה בתחום הטלוויזיה ועוד.[1]
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
איראן מחזיקה בסין שגרירות בבייג'ינג ו-2 קונסוליות בגואנגג'ואו ושנגחאי. מאידך, סין מחזיקה באיראן שגרירות בטהראן בלבד.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יחסי איראן–סין
אקונומיסט, סין, רוסיה ואיראן: הציר האנטי־מערבי מתעצם בעזרת קשרים כלכליים, באתר TheMarker, 1 באפריל 2024
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רועי ילינק at el, העוצמה הרכה של סין ביחסי סין ואיראן, כתב העת הבינתחומי ללימודי המזרח התיכון doi: 7/4/JIMES/26351.10/org.doi://https
- ^ אתר על יחסי מדינות
