ישיבת ראדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישיבת ראדין
המבנה היום

ישיבת ראדין הייתה ישיבתו של רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים". הישיבה נוסדה בשנת תרכ"ט (1869) בראדין וכללה ישיבה וכולל. הכולל של הישיבה היה מיוחד בכך שהיה בו דגש על לימוד סדר קודשים.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפץ חיים

בתרכ"ט כאשר חזר החפץ חיים מושילישוק לראדין הייתה פעולתו הראשונה לאסוף חבורה של בחורים אליה יוכל להפיץ את ידיעת התורה. מייסד הישיבה מוזכר באחת האיגרות של החפץ חיים:

"תחילת התייסדותה - הייתה מעת שבאתי מעיר וואשילשאק לראדין ששם אמרתי שיעור בגפ"ת בשנת תרכ"ט לפ"ק. ומאז שבאתי לראדין העירני רוחי בע"ה לקבץ בחורים ואברכים ללימוד התורה וגם נתן לי ה' בלבי לעורר אנשים. . . ולעשות פתיחה רחבה ולהציג לפני העולם את גודל ענינה. ונתן ה' חיני בעיני העולם וגם נתקבלו דברי לעניין קיבוץ של תורה יותר ויותר"

משום שבאותו זמן הייתה ראדין, למעשה, כפר מבודד, הרי עצם ריחוקה מהסחות דעת עירוניות לא רצויות ומיקומה היה אידאלי לבניית מקום בו לומדים תורה. תנאי החיים שם היו קשים. פירוש הדבר היה שהסיכוי לאסוף מספיק תמיכה כלכלית מקומית על מנת לנהל מוסד גדול ומצליח היה נמוך. דבר זה גרם לחפץ חיים לשלוח חלק מן הבחורים לישיבות אחרות שהיו בהן תנאים נוחים יותר ולשמור על הרשמה מוגבלת. התלמידים בישיבה הסתפקו בשינה על ספסלים ונקראו "פרושים" משום שפרשו מחיי העולם והתמסרו ללמוד התורה. מן ההתחלה הארוחות לא סופקו על ידי הישיבה והבחורים שובצו לבתים שונים בכפר שם הם קיבלו את ארוחותיהם. דבר זה פסק רק כאשר החפץ חיים הרגיש שהסדר זה אינו מתאים לתלמידי ישיבה ולכן הוא הפסיק את המנהג שנקרא "טעג עסן" (אכילת ימים). הוא עבר מבית לבית והביא מהם אוכל. בהמשך איסוף האוכל חולק בין התלמידים. אחרי זמן מה נפתח מטבח על ידי אשתו של החפץ חיים והיא עם עוד נשים אספו מוצרי מזון ובישלו ארוחות שהוגשו לתלמידים בבנין הישיבה‏[1]

מספר התלמידים בישיבה נשאר קטן עד תרמ"ג, 1883 כאשר החפץ חיים לקח את חתנו הרב הרש לוינסון כעוזר שיוריד מעליו את נטל הניהול השוטף של הישיבה. אחרי מינויו התרחבה הישיבה והתנאים השתפרו. בתר"ס, 1900 מונה הרב משה לנדינסקי בוגר ישיבת וולוז'ין כראש הישיבה. מאוחר יותר מונו שני ראשי ישיבה: הרב יצחק מאלצון, שהתיישב בסופו של דבר בירושלים, והרב ברוך איש אלקסוט שנעשה מאוחר יותר ראש ישיבת סלובודקה. הרב אלעזר לופט שימש כמשגיח רוחני במשך תקופה קצרה.

בנין הישיבה החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרס"ד, 1904 משרבו התלמידים נעשה בית המדרש קטן מכדי שיוכל לאכסן את כל התלמידים ונבנה בנין חדש. אבל עם הזמן עלה מספר התלמידים וכשמספרם הגיע למאות הם נאלצו ללמוד בבית הכנסת המקומי. סידור זה לא מצא חן בעיני הנהלת הישיבה שהחליטה שיש צורך בבנין גדול יותר שיוכל להכיל את כל התלמידים. וכך בתרע"ב, 1912 נהרס הבניין המקורי כדי לפנות מקום למבנה חדש שיהיה גדול דיו להכיל את כל התלמידים שמספרם היה באותו זמן עלה על 300.

החפץ חיים גייס את 15,000 הרובל שהיו נחוצים לביצוע המשימה ובתרע"ג, 1913 הסתיימה בניית המבנה החדש. הוא כלל לא רק אולם לימודים מרווח כי אם גם מגורים, חדרים צדדיים לשימושים שונים, חדר בו נתנו טיפולים רפואיים וספרייה בה נשמרו אלפי ספרים‏[2]

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרס"ד, 1904 הוזמן הרב נפתלי טרופ למלא את מקום ראש הישיבה. מינויו פתח את "תור הזהב" של הישיבה. בהנהגתו גדלה הישיבה ובמשך שנות העשרים היא נעשתה לאחת הגדולות באירופה. מ- 1907-‏1910 היה המשגיח הרוחני הרב ירוחם ליבוביץ שמאוחר יותר הצטרף לישיבת מיר.

אחרי פרוץ המלחמה בין גרמניה ורוסיה ב-1914 דאג החפץ חיים בקשר למה יעשה הכיבוש הגרמני וההשפעה שתהיה לו על הישיבה. הייתה גם סכנה שהעיר תנותק מרוסיה וכך ייחסם מקור ההכנסה שלה. ב-1915, כשהרוסים נסוגו והצבא הגרמני התקרב לראדין התקבלה החלטה שהישיבה תתפצל לשתיים. חלק אחד יישאר בראדין והשני ינוע לתוך רוסיה. רוב התלמידים, כולל החפץ חיים, חתנו, הרב אלחנן וסרמן והרב טרופ עזבו את ראדין‏[3] והמיעוט ובתוכו הרב משה לנדינסקי והמשגיח הרוחני הרב יוסף לייב ננדיק. החלק השני של הישיבה התיישב בסמילוביץ במחוז מינסק. ב-1916 חיפשו מקום מפלט חדש, כשאזור הקרבות התקרב, והישיבה נעה עמוק יותר לתוך רוסיה, לשומיאץ שבמחוז מוהילב ואחרי כן בסנוֹבֶסק במחוז צ'רניגוב שבאוקראינה. הכוחות הגרמניים כבשו את מינסק ב- 1918. הייתה זאת תקופה סוערת, כשהשלטונות אוסרים תלמידים מהישיבה ששוחררו רק אחרי מאמצים רבים והוצאות כספיות גדולות. עם עליית הקומוניזם המצב לא היה עתיד להשתפר. אחרי שהשלטונות גרמו לכך שהישיבה לא תוכל לשרוד ברוסיה היא פנתה לפולין לכיוון ראדין. החזרה לראדין הואצה עם מותו של הרב הרש לייב לוינסון ב-1921 אחרי מחלה קצרה.

חזרה לראדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי היתקלות בקשיים לקבל אישור לנסוע ולחצות את הגבול לפולין, שקיבלה זה עתה עצמאות, התעכבה הישיבה במינסק בערך חודשיים. כאשר ניתן האישור הגיעה הישיבה לברנוביץ' שם נשארו כמה ימים. באביב של 1921 הגיעה הישיבה חזרה לראדין. הרב משה לנדינסקי ציפה להם בתחנת הרכבת כדי לברך את החוזרים. כאשר הם הגיעו לבנין הישיבה הם מצאו את הפנים שלו הרוס ונטוש. הגרמנים החרימו את הבניין והפכו אותו אורווה לסוסיהם ולמחסן תחמושת. התלמידים נאלצו להשתכן בבית המדרש המקומי. החלונות היו מנופצים והריהוט נעלם. האפשרות היחידה הייתה להשתמש בבנין כמו שהוא ולשפץ אותו. עם הזמן העניקה החזרה לישיבה לביתה בחיים חדשים בהנהגתו של הרב נפתלי טרופ והרב משה לנדינסקי. בנו של הרב לוינסון יהודה נעשה מנהל וחתנו אליעזר קפלן למשגיח הרוחני.

עם פטירתו של הרב טרופ ב- 1928 ירדה, לאט, חשיבותה של הישיבה. גם כאשר מינו שני ראשי ישיבה צעירים, הרב ברוך פייבלסון (חתנו של הרב טרופ) והרב מנדל זקס (חתנו של החפץ חיים) לא חזרה הישיבה למעמדה הקודם.

עם פטירתו של הרב ברוך פייבלסון ב- 1933 נעשה הרב מנדל זקס לראש הישיבה היחידי. הרב אברהם טרופ מסר גם כן שיעורים בסגנון של אביו שהיה פופולרי אצל התלמידים הוותיקים. המוסד כלל גם כולל שהתמקד בלימוד סדר קדשים. הרב אלחנן וסרמן והרב יוסף שלמה כהנמן היו בין אלה שלמדו שם.

למרות שההחפץ חיים מסר שיעורים לעתים רחוקות ולא החזיק אף פעם בתפקיד של ראש ישיבה הוא היה הכוח המניע שלה. כאשר הוא נפטר ב- 1933 נעשה המשך המימון לישיבה בעייתי. הרב משה לנדינסקי נאלץ לנסוע עד לונדון כדי לגייס כסף. הרב לנדינסקי עצמו נפטר כמה שנים מאוחר יותר, ב- 1938 בגיל 77.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פריצתה של מלחמת העולם השנייה השתלטה ברית המועצות על ראדין. רוב תלמידי הישיבה עברו לוילנה ליטא בעוד שמיעוטם נשאר בראדין וביניהם חתנו של החפץ חיים הרב מרדכי דב רויטבלאט. הרב הלל גינזבורג חתנו של אליעזר זאב קפלן והרב אברהם טרופ. כאשר התנאים בוילנה נעשו קשים מדי החליטו, שוב, לפצל את הישיבה לשניים. מחצית אחת התמקמה באיישישוק בהנהגתו של יהושע לוינסון והאחרת באוטיאן. כאשר הסובייטים כבשו את ליטא הפסיקה הישיבה לתפקד. למרות שנעשו מאמצים גדולים כדי לאפשר לתלמידי הישיבה להימלט רק מעטים הצליחו לקבל ויזות ולהגר.

המבנה היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהיום משמש המבנה כמוקד בילוי לתושבי העיירה והסביבה.

בנייה מחדש בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מלחמת העולם השנייה בנה הרב מנדל זקס מחדש את הישיבה בארצות הברית. מאוחר יותר הצטרף אליו בנו הרב גרשון זקס. ר' גרשון היה תלמידו של הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, ה"בריסקער רב". בראשית שנות השישים עברה הישיבה לטולמן (Tallman) ניו יורק. אחרי פטירתו של הרב מנדל זקס ב- 1974 קיבל בנו גרשון את תפקידו עד פטירתו ב- 1990. היום עומדים בראש הישיבה הרב ישראל מאיר זקס והרב אריה זאב זקס.

בנייה מחדש בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של הרב משה לנדינסקי התיישב בנתניה שם הקים, גם הוא, ישיבה לזכרה של ישיבת ראדין. ישיבה זו נסגרה והוקמה מחדש ע"י חתנו של הרב דוד רזניק, הרב אברהם גוגיג בשנת 1994. ראש הישיבה שנבחר ע"י הרב שך היה הרב מנחם דן מייזלס בעל מחבר ספר פתחי מגדים, תלמידו של הרב ברוך מרדכי אזרחי והרב מאיר חדש. ב- 2005 היו בה 100 תלמידים בגילאים בין 22-17. השיטה בישיבה שיקפה את הדרך של ישיבת ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה). בשנת 2009 נסגרה הישיבה בנתניה.

בוגרים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה מאיר ישר, דאס לעבען און שאפען פון חפץ חיים. ערשטער טייל. ירושלים, תשל"ט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד זריז, ‏ישיבת ראדין, באתר דעת
  2. ^ משה מאיר ישר, דאס לעבען און שאפען פון חפץ חיים, טייל א, עמ' 323
  3. ^ משה מאיר ישר, ‏חפץ חיים, עמ' 343, באתר HebrewBooks