ליוויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ליוויה דרוסילה (ידועה גם כיוליה אוגוסטה) (30 בינואר 58 לפנה"ס - 29 לספירה). אשתו השלישית של הקיסר אוגוסטוס והאישה הבולטת ביותר בתחילתה של התקופה האימפריאלית ברומא. כל קיסרי השושלת היוליו-קלאודית היו צאצאיה של ליוויה. היא הייתה אמם של הקיסר טיבריוס ואחיו דרוסוס, סבתם של הקיסר קלאודיוס ואחיו גרמניקוס, סבתא רבה של הקיסר קליגולה וסבתא רבה רבה של הקיסר נירון. ליוויה הוכרזה בשנת 14 לספירה כאוגוסטה ובשנת 41 כאלה.

ליוויה

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידה ונישואים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליוויה נולדה ב-30 בינואר, בשנת 58 לפנה"ס. אביה היה מרקוס ליוויוס דרוסוס קלאדיאנוס (Marcus Livius Drusus Claudianus) ואימה הייתה אפידיה (Aufidia). שמה מרמז על כך שייתכן והייתה בתם השנייה של הזוג.

בשנת 42 לפנה"ס נישאה ליוויה בראשונה, לטיבריוס קלאודיוס נירון, בן דודה שהיה רפובליקאי בדעותיו הפוליטיות ויותר מאוחר אף נלחם לצד אביה של ליוויה במחנה מתנקשי הקיסר כשאלה נלחמו באוקטביאנוס (מי שעתיד לימים להיות בעלה והקיסר אוגוסטוס).

אביה התאבד בקרב פיליפי ביחד עם גאיוס קסיוס לונגינוס ומרקוס יוניוס ברוטוס. אולם בעלה, טיביריוס קלאודיוס נירון, המשיך להלחם כנגד אוקטביאנוס, הפעם תחת דגלו של המצביא הרומי לוקיוס אנטוניוס. בשנת 40 לפנה"ס נאלצה ליוויה לנוס מאיטליה עם משפחתה כתוצאה מרדיפה על ידי תומכי אוקטביאנוס ולחבור לסקסטוס פומפיוס (בנו של פומפיוס הגדול) בסיציליה.

הנישואים לאוקטביאנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכרזתו של אוקטביאנוס על חנינה כללית בשנת 39 לפנה"ס, חזרה ליוויה עם משפחתה לרומא שם הוצגה בפני אוקטביאנוס באופן אישי. באותה העת, לליוויה כבר היה בן, טיבריוס, שעתיד היה לרשת את אוגוסטוס כקיסר והיא הייתה הרה עם בנה השני מבעלה הראשון, דרוסוס.

האגדה מספרת שאוקטביאנוס התאהב בליוויה ממבט ראשון, הגם שהיה נשוי לסקריבוניה. עוד באותה השנה, וביום בו סקריבוניה ילדה לאוקטביאנוס את בתו הבכורה יוליה, הוא התגרש ממנה. בעלה של ליוויה, הוכרח ככל הנראה, להתגרש ממנה וכך הזוג החדש, אוקטביאנוס וליוויה, יכלו להינשא. ב-17 בינואר נערכו נישואי השניים. חתונה זו היוותה את האיחוד בין שתי המשפחות הגדולות - היוליים והקלאודיים. לאיחוד זה הייתה משמעות רבה, עקב הערך הפוליטי הרב לשני הצדדים המעורבים ובעיקר לאוקטביאנוס אשר כתוצאה מהנישואים חדר לאריסטוקרטיה הרומאית.

ליוויה ואוקטביאנוס היו נשואים במשך 51 שנים, עד למותו של אוקטביאנוס, שהפך לימים לקיסר אוגוסטוס, אף על פי שזיווג זה לא העמיד צאצאים משותפים.

ליוויה אשת הקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 30 לפנה"ס, התאבד מרקוס אנטוניוס עקב מפלתו בקרב אקטיום. בהיותו המנצח ללא עוררין וללא אופוזיציה משמעותית, הפך אוקטביאנוס להיות שליטה האבסולוטי של רומא. כוח זה הפך אותו לקיסר הרומי אוגוסטוס כשליוויה לצידו. הזוג ליוויה ואוגוסטוס היוו דוגמה למשפחה רומאית ואף דאגו לשמור על תדמית זו בהמשך חייהם המשותפים. אף על פי שלזוג האימפריאלי היה ממון רב, המשפחה התקיימה בצניעות יחסית בביתם שעל גבעת הפאלאטיום. ליוויה, בהיותה המטרונה, אשת המשפחה והבית, הפכה להיות המודל האצילי לכל נשות רומא. צנועה בלבושה ובהליכותיה, ניהול משק הבית שלה לעילא, נאמנותה על אף פרשיות האהבה של אוגוסטוס, ודאגתה לבעלה שהתגלמה בכך שאף יצרה בעצמה חלק מבגדיו, הזינו תדמית זו.

בשנת 35 לפנה"ס נתן אוגוסטוס לליוויה, בפעם הראשונה וכתקדים, את הכבוד והיכולת להיות בעלת ממון ולנהל בעצמה את ענייני הכספים שלה בלי להיות נתונה לפיקוח גברי. אוגוסטוס אף הקדיש לכבודה פסל ציבורי. בהיותה בעלת ממון ורכוש עצמאיים כמו הגברים בתקופתה ובעלת השפעה מתוקף קרבתה לקיסר, יכלה ליוויה לנהל מעגל של תומכים ונתמכים ולשמש ככוח פוליטי. חלק מבני חסותה, כגון הקיסרים לעתיד גלבה ואותו, קידמה במעלה מסלול המשרות.

ליוויה, בהיותה אמא מסורה לילדיה, החלה להתגלות כאם שאפתנית שדחפה את ילדיה, טיבריוס ודרוסוס לתפקידי כוח. דרוסוס נישא לאחייניתו האהובה של אוגוסטוס, אנטוניה הצעירה (בתם של מרקוס אנטוניוס ואוקטביה אחותו של אוגוסטוס) וטיבריוס נישא ליוליה, ביתו היחידה של אוגוסטוס, בשנת 11 לפנה"ס. בשנת 4 לספירה, אומץ טיביריוס על ידי אוגוסטוס לבן, דבר שסייע להיבחרו כיורש הקיסר.

החיים אחרי אוגוסטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של ליוויה

בשנת 14 לספירה מת הקיסר אוגוסטוס. זמן קצר לאחר מותו הוכרז כאל על ידי הסנאט. בצוואתו, הוריש אוגוסטוס שליש מרכושו לליוויה אשתו. את שאר רכושו הוריש לקיסר החדש של רומא, טיבריוס, שהיה בנה של ליוויה מבעלה הראשון. בנוסף לכל אלה העניק לה אוגוסטוס את התואר אוגוסטה. המשמעות המרכזית של הכרזות אלה היא שמירת כוחה של ליוויה, עכשיו בשמה החדש, יוליה אוגוסטה, כיישות עצמאית בעלת כוח.

בתחילת דרכו של הקיסר החדש, טיבריוס, נדמה היה כי הוא ואמו ליוויה מסתדרים. בשנת 20 לספירה קידם טיבריוס הצעה בסנאט לפיה הוצאת דיבה כלפי אמו תחשב אקט של בגידה. בשנת 24 לספירה טיבריוס אף העניק לאימו מקום של כבוד לצידן של הבתולות הווסטליות באתרי התיאטראות, אקט שבא להעיד על קדושתה של אמו. ליוויה המשיכה לשמור את כוחה הפוליטי ואף הגדילה אותו. אך כוח זה שינה את יחסו של טיבריוס שהחל לתעב את כוחה הגדל של אימו, שבא לעתים על חשבון כוחו שלו. בעיקר תיעב טיבריוס את הרעיון שאמו היא זו שהפכה אותו לקיסר. כאשר הוצע בסנאט להכריז על אימו כעל אם המולדת (Mater patriea) תואר כבוד עילאי המקביל לתואר אבי המולדת שאותו קיבל אוגוסטוס, טיבריוס הטיל וטו על ההצעה. עם זאת, טיבריוס עצמו סירב לקבל את התואר כשזה הוצע לו.

ההיסטוריונים דיו קסיוס וטקיטוס מתארים את ליוויה כאשה שאפתנית המרוכזת בעצמה ובקידום מטרותיה. אמו של הקיסר שרק מחכה להזדמנויות להתערב בהחלטות שלטונו. כוחה היה כה רב עד שאפילו נשים אחרות שזכו בחסותה עמדו מעל לחוק. מקרה ידוע לשמצה, הוא הסיפור שנקשר לאשה ששמה פלנסינה, אשר חשדו בה שרצחה את גרמניקוס (נכדה של ליוויה) וניצלה מעונש הודות לחסותה של ליוויה.

אותם היסטוריונים מעריכים שהסיבה לפרישתו של הקיסר טיבריוס לקאפרי, בשנת 26 לספירה, שנמשכה עד למותו בשנת 37 לספירה, נבעה מרצונו להתרחק מאימו.

בשנת 29 לספירה כאשר אימו, ליוויה, גססה, שלח טיבריוס, שהעדיף להישאר בקפארי, את קליגולה לטפל בהכנות להלוויתה תחת אמתלה של עבודה מרובה. ההיסטוריון סווטוניוס אף מוסיף שלאחר מותה חיכו עם הלוויתה עד להגעת הקיסר, בנה, לרומא. אולם, לאחר מספר ימים שהקיסר לא הגיע באמתלות שונות ומשונות, הוחלט לאור מצבה המחמיר של הגופה לשרוף אותה ללא נוכחות הקיסר.

לאחר מותה של ליוויה טיבריוס הטיל וטו על כל הצעה של הסנאט לעניק לליוויה כבוד, להאדיר את שמה ובמיוחד להכריזה עליה כאלה. טיבריוס אף מנע את מילוי צוואתה של ליוויה.

רק 13 שנים לאחר מותה בשנת 41 לספירה, בשנות שלטונו של הקיסר קלאודיוס, נכדה של ליוויה, הוענקו לה על ידי הקיסר כל אותות כבוד שנמנעו ממנה על ידי בנה. בדגש על הכרזתה כאלה (Diva Augusta). פסלה הוצב לצידו של בעלה במקדש אוגוסטוס, מרוצי סוסים הוקדשו לשמה ודור חדש של נשים החל להיקרא בשמה.

תאוריה של ליוויה בספרות ובמדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו של ההיסטוריון טקיטוס "תולדות האימפריה הרומית" ליוויה תוארה כבעלת השפעה רבה על אוגוסטוס בדגש על ערוב ימיו. השפעתה הייתה כה רבה עד כדי כך שאף גרמה לאוגוסטוס לשלוח את נכדו היחיד, אגריפס פוסטומוס, בנם של מרקוס ויפסניוס אגריפה ויוליה, בתו של אוגוסטוס, לגלות. תמונתה של ליוויה מופיעה על גבי מטבעות, ציורים ופסלים בעת העתיקה. התפתחות דמותה כמרכז כוח ודוגמה באימפריה הצעירה נתנה אותותיה גם בהתפתחות דיוקנה של ליוויה. תחילה כאשה יפת תואר, לאחר מכן כאמא מסורה ודוגמה לכל נשות רומא ולבסוף, כאלה.

בעת החדשה, תיאורה המפורט ביותר שקבע את תדמיתה במאה העשרים ניתן ברומן של הסופר הבריטי רוברט גרייבס, "אני קלאודיוס". ביצירתו מוצגת ליוויה כאשה תככנית ומרשעת בעלת שאיפות פוליטיות שנועדו לקדם את בנה טיבריוס לקיסר. דמותה של ליוויה בספר זה הייתה כמי שאינה בוחלת באמצעים לקידום מטרותיה, כולל אחריות עקיפה למקרי המוות השונים והמשונים בתוך המשפחה האימפריאלית עד להכרזת בנה כיורש. בנוסף, בספר זה היא האחראית לרצח הקיסר אוגוסטוס עצמו. בסדרה המבוססת על ספרו, מבית היוצר של ה-BBC שראתה אור בשנת 1976, את ליוויה גילמה השחקנית שאן פיליפס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]