קלבריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
קלבריה (מחוז)
Calabria
Coat of arms of Calabria.svg

סמל המחוז
Flag of Calabria.svg

דגל המחוז
View in Calabria Italy.JPG
נוף בקלבריה
מדינה / טריטוריה Flag of Italy.svg  איטליה
מושל אגאציו לויירו
נפות במחוז קטנזארו
קוזנצה
קרוטונה
רג'ו די קלבריה
ויבו ולנטינה
ערים במחוז 409
בירת המחוז קטנזארו
שטח 15,081 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחוז
 ‑ צפיפות

2,011,466‏  (נכון ל-2001)
133 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
לחצו כדי להקטין חזרה
סרדיניה סיציליה קלבריה קמפניה בזיליקטה מוליזה פוליה אברוצו לאציו מארקה אומבריה טוסקנה ליגוריה ואל ד'אוסטה פיימונטה לומברדיה ונטו אמיליה-רומאניה טרנטינו - אלטו אדיג'ה פריולי-ונציה ג'וליה סן מרינו קריית הוותיקן אלג'יריה תוניסיה מלטה מונטנגרו בוסניה והרצגובינה קרואטיה סלובניה הונגריה ליכטנשטיין אוסטריה שווייץ מונאקו צרפת קורסיקה (צרפת) צרפתCalabria in Italy.svg
אודות התמונה

קלבריה (איטלקית: Calabria) הוא מחוז בדרום-מערב איטליה, הנמצא ב"אצבעות" המגף האיטלקי. המחוז גובל במחוז בזיליקטה מצפון, בים הטירני ממערב ובים האיוני ממזרח. קלבריה היא המעבר לאי סיציליה הנמצא מעבר למצר מסינה. שטחו של המחוז כ-15,000 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה כ-2 מיליון תושבים.

בירת המחוז החל משנת 1970 היא העיר קטנזארו, אולם הפרלמנט של המחוז נמצא עדין בבירה הקודמת - רג'ו די קלבריה. העתקת הבירה בשנת 1970 הביאה לפריצתן של מהומות אזרחים במחוז.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלבריה ידועה כחלק מ"יוון הגדולה" (Magna Graecia), כיוון שהייתה אחד המוקדים של התיישבות יוונית באגן הים התיכון במאה ה-8 לפני הספירה. בתקופת האימפריה הרומית הייתה קלבריה חלק מהאימפריה ואוכלסה בעיקר במושבות חיילים רומים. לאחר נפילת האימפריה, נהרס המחוז במלחמות מול הגותים, ולבסוף נהפך למחוז ספר בשליטת האימפריה הביזנטית. במאות ה9 וה-10, לפני כיבוש מצרים, הייתה קלבריה המקור העיקרי לתבואה באימפריה. המחוז גם שימש כקו הגבול בין שטחי האימפריה הביזנטית לאמירויות הערביות בסיציליה, דבר שבמרוצת השנים החל להביא מתקפות ופלישות חוזרות ונשנות לתחומי המחוז, אשר הביאו לנטישת תושבי האזור ולירידה כללית בתחומי הכלכלה והתרבות. בסופו של דבר נשארו בתחומי המחוז רק מספר מקדשים יווניים שהיו נקודות האור התרבותיות היחידות באזור. בשנת 1060 פלשו לאזור נורמנים שהקימו בו ממשל עצמאי תחת השלטון הביזנטי. בשנת 1098 העניק האפיפיור אורבנוס השני תואר אצולה לשליטי המחוז, אשר איפשר להם להקים ממלכה שעתידה להפוך לממלכת נאפולי ששלטה במחוז בצורה זו או אחרת עד לאיחוד איטליה בשנת 1860. ממלכת נאפולי עצמה נשלטה במשך השנים בידי בתי מלוכה שונים מאירופה, ביניהם הענפים הספרדי והאוסטרי של בית הבסבורג, בית בורבון הצרפתי וכן נציגות של הקיסרות הנפוליאונית.

מאז נטישתו של המחוז מיושביו בתחילת האלף השני, נותר המחוז מרוחק ומבודד, והוא נחשב כזה עד לימינו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוז מחולק לחמש נפות והן: קטנזארו, קוזנצה, קרוטונה, רג'ו די קלבריה וויבו ולנטינה. שטח נפת קוזנצה (Cosenza) חופף פחות או יותר לשטח של "קלבריה צ'יטרה" (Calabria Citra). מקור השם הוא מן המונח הלטיני "קלבריה צ'יטרה פלומן נטום" (Calabria Citra flumen Nhetum) אשר משמעותו "קלבריה על גדות נהר נטו (Fiume Neto)". שטח נפת רג'ו די קלבריה (Reggio di Calabria) חופף פחות או יותר לשטח של "קלבריה אולטריורה פרימה " (Calabria Ulteriore Prima) .שמה של הנפה נגזר משם שבט הלטיני " קלבריה אולטרה פלומן נטום " ( Calabria Ultra flumen Nhetum) שמשמעה "קלבריה בצדו השני של נהר נטו (Fiume Neto)". שטח נפת קטנזארו (Catanzaro) חופף פחות או יותר לשטח של " קלבריה אולטריורה סקנדה " (Calabria Ulteriore Seconda) .שמה של הנפה נגזר משם שבט הלטיני " קלבריה אולטרה פלומן נטום " ( Calabria Ultra flumen Nhetum) שמשמעה "קלבריה בצדו השני של נהר נטו (Fiume Neto)".

יהדות קלבריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים התגוררו בקלבריה במאה ה-12‏[1] והיחסים בינם לבין שכניהם הנוצרים היו טובים‏[2]. בנימין מטודלה ציין ששלוש מאות יהודים גרו בקלבריה. אתרוגי קלבריה הם המקור המועדף על פי הלכה וקבלה לאתרוגים לארבעת המינים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Robert E. Lerner‏, The feast of Saint Abraham: medieval millenarians and the Jews, Univ of Pennsylvania Press, page 26
  2. ^ Anna Sapir Abulafia, The conquest of Jerusalem in The experience of crusading, Cambridge University Press, page 130