קלבריה
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. ראו פירוט בדף השיחה. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. |
|
||||||||||||||||||||||||
קלבריה (איטלקית: Calabria) הוא מחוז בדרום-מערב איטליה, הנמצא ב"אצבעות" המגף האיטלקי. המחוז גובל במחוז בזיליקטה מצפון, בים הטירני ממערב ובים האיוני ממזרח. קלבריה היא המעבר לאי סיציליה הנמצא מעבר למצר מסינה. שטחו של המחוז כ-15,000 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה כ-2 מיליון תושבים.
בירת המחוז החל משנת 1970 היא העיר קטנזארו, אולם הפרלמנט של המחוז נמצא עדין בבירה הקודמת - רג'ו די קלבריה. העתקת הבירה בשנת 1970 הביאה לפריצתן של מהומות אזרחים במחוז.
[עריכה] היסטוריה
קלבריה ידועה כחלק מ"יוון הגדולה" (Magna Graecia), כיוון שהייתה אחד המוקדים של התיישבות יוונית באגן הים התיכון במאה ה-8 לפני הספירה. בתקופת האימפריה הרומית הייתה קלבריה חלק מהאימפריה ואוכלסה בעיקר במושבות חיילים רומים. לאחר נפילת האימפריה, נהרס המחוז במלחמות מול הגותים, ולבסוף נהפך למחוז ספר בשליטת האימפריה הביזנטית. במאות ה9 וה-10, לפני כיבוש מצרים, הייתה קלבריה המקור העיקרי לתבואה באימפריה. המחוז גם שימש כקו הגבול בין שטחי האימפריה הביזנטית לאמירויות הערביות בסיציליה, דבר שבמרוצת השנים החל להביא מתקפות ופלישות חוזרות ונשנות לתחומי המחוז, אשר הביאו לנטישת תושבי האזור ולירידה כללית בתחומי הכלכלה והתרבות. בסופו של דבר נשארו בתחומי המחוז רק מספר מקדשים יווניים שהיו נקודות האור התרבותיות היחידות באזור. בשנת 1060 פלשו לאזור נורמנים שהקימו בו ממשל עצמאי תחת השלטון הביזנטי. בשנת 1098 העניק האפיפיור אורבנוס השני תואר אצולה לשליטי המחוז, אשר איפשר להם להקים ממלכה שעתידה להפוך לממלכת נאפולי ששלטה במחוז בצורה זו או אחרת עד לאיחוד איטליה בשנת 1860. ממלכת נאפולי עצמה נשלטה במשך השנים בידי בתי מלוכה שונים מאירופה, ביניהם הענפים הספרדי והאוסטרי של בית הבסבורג, בית בורבון הצרפתי וכן נציגות של הקיסרות הנפוליאונית.
מאז נטישתו של המחוז מיושביו בתחילת האלף השני, נותר המחוז מרוחק ומבודד, והוא נחשב כזה עד לימינו.
[עריכה] יהדות קלבריה
יהודים התגוררו בקלבריה במאה ה-12[1] והיחסים בינם לבין שכניהם הנוצרים היו טובים[2]. בנימין מטודלה ציין ששלוש מאות יהודים גרו בקלבריה. בעבר נודעו גם אתרוגי קלבריה כמקור מועדף לאתרוגים לארבעת המינים.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Robert E. Lerner, The feast of Saint Abraham: medieval millenarians and the Jews, Univ of Pennsylvania Press, page 26
- ^ Anna Sapir Abulafia, The conquest of Jerusalem in The experience of crusading, Cambirdge University Press, page 130
| מחוזות איטליה | ||
|---|---|---|
| אזורים רגילים |
אברוצו • אומבריה • אמיליה-רומאניה • בזיליקטה • ונטו • טוסקנה • לאציו • לומברדיה • ליגוריה • מארקה • מוליזה • קלבריה • קמפניה • פוליה • פיימונטה |
 |
| אזורים אוטונומיים |
ואלה ד'אאוסטה • טרנטינו - אלטו אדיג'ה • סיציליה • סרדיניה • פריולי-ונציה ג'וליה |
|
