מדיניות רפואת הפריון בישראל

מדיניות רפואת הפריון בישראל היא אופן היחס והטיפול הממלכתי בישראל בסוגיות של פוריות, אי-פוריות, וטיפולי פוריות בנשים וגברים.

רפואת פוריות מתייחסת לטיפולים והתערבויות הן בגברים והן בנשים במסגרת הרפואה הקונבנציונלית, הנובעים מהתפתחות ידע וטכנולוגיה אודות מין ורבייה. זאת על מנת להתגבר על קשיים של יחידות וזוגות בהשגת הריון ולידה, ולהגדיל את סיכוי התעברות האישה ולידת ילוד בריא.

ההגדרה הקלינית בה משתמש ארגון הבריאות העולמי ל"אי-פוריות", היא כישלון בהשגת הריון ספונטני אחרי שנה או יותר של יחסי מין בקרב זוגות הטרוסקסואליים ללא שימוש באמצעי מניעה.

ההקשר התרבותי-חברתי

נושא הפריון וההולדה בישראל הוא בעל חשיבות חברתית ותרבותית גדולה. ביטוי מובהק לכך היא העובדה כי ישראל היא המובילה בשיעור טיפולי הפוריות לנפש. לרקע התרבותי, למסורת ולדת היהודית והמוסלמית כאחת השפעה ניכרת על יחס החברה הישראלית לנושא ההולדה ובאופן ישיר ליחס של מדינת ישראל כתומכת ומממנת טיפולי פריון.

על פי התפיסה היהודית, מצוות פריה ורבייה היא מצווה חשובה ומרכזית. מעיקר דין תורה מתקיימת מצוות פריה ורבייה בהבאת שני ילדים - בן אחד ובת אחת, אך מדברי סופרים מצווה על כל אחד שלא יחדל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כוח. מכאן שפוריות נתפסת כברכה. אמנם על פי ההלכה זוג שאינו יכול ללדת בגין בעיות רפואיות פטור ממצווה זו, אך בשל האתוס היהודי החזק להביא ילדים לעולם, זוגות ואף יחידים עושים מאמצים גדולים - בריאותיים, רפואיים וכלכליים, על מנת להביא ילדים לעולם. ההלכה היהודית, בשונה מחלק מהדתות האחרות, מתירה שימוש בטכנולוגיות לקידום הפוריות, וזו מהווה סיבה נוספת שישראל שיאנית בשימוש בטכנולוגיות פריון.

בדומה, גם בחברות מוסלמיות נישואין משמעם הולדת ילדים כחובה דתית מחייבת. לידת ילד אינה נחשבת רק לברכה, ונתפסת כמחזקת את קשר הנישואין וכמרחיבה את קהל המאמינים. בית שבו לא נולדו ילדים נתפס בדת האסלאם כבית שלא שורה בו ברכת האל.

על אף שמדובר בהליכים רפואיים, לנושא הפריון וההולדה משמעות חברתית, משפטית ודתית רחבה, ומכאן שפעולות להרחבת חקיקה והטלת הגבלות על טיפולי פריון כפופות למשמעויות אלו.

טכנולוגיות פריון המוצעות בישראל במימון ציבורי מלא וחלקי

בישראל קיימים סוגים שונים של התערבויות כחלק ממתן שירותים רפואיים לטיפול בפריון בהיקף מימון ציבורי שונה המסווגים לשלושה סוגי טיפולים: שימור פריון, הגברת פריון ופעולות מלאכותיות.

שימור פריון

הפקדת זרע

כל אדם רשאי להקפיא את זרעו בבנק זרע לצורך שימור פוריות, כאשר יש חשש כי איכות הזרע עשויה להיפגע מסיבה כלשהי. הפקדת הזרע בבנק הזרע ושמירתו כרוכים בתשלום, אך חולים אונקולוגים זכאים להשתתפות כספית של קופת החולים בעלות שמירת זרע בבנק זרע המוגבלת ל-5 שנים.

הקפאת ביציות

משרד הבריאות מאפשר לנשים לבצע הקפאת ביציות, על מנת לשמר את פוריותן באופן שבעתיד הן יופשרו ויופרו. התהליך נועד לנשים שעקב סיבות רפואיות קיימת סכנה לפריונן, ולנשים בגילאי 30–41 שמעוניינות לשמר את פוריותן גם ללא סיבה רפואית. הטיפולים ממומנים במסגרת סל הבריאות במקרים הבאים; ילדות, נערות ונשים שמתעתדות לקבל טיפול בכימותרפיה או בהקרנות שעלול לפגוע בפוריותן.

הקפאת שחלות

הוצאת חלק מרקמת השחלה והקפאתה לפני הטיפול הרפואי. בדרך זו מאפשרים סיכוי לשמור רקמה המכילה זקיקים וביציות, על מנת שבעתיד ניתן יהיה להשתיל את הרקמה בחזרה למקומה, ובכך לאפשר את חידוש הפוריות. נערות ונשים עד גיל 40 העומדות לפני טיפול רפואי שעשוי לפגוע בפוריותן, זכאיות להקפיא את שחלותיהן. הליך זה כלול בסל הבריאות.

הקפאת עוברים

שמירת ביציות מופרות כתוצאה מהפריה חוץ גופית בטמפרטורה נמוכה לצורך הריון עתידי. ניתן לשמור עוברים בהקפאה למשך 5 שנים ללא תשלום. הזכאות ניתנת לכל מי שנמצאה זכאית לטיפולי הפריה חוץ-גופית (IVF), וכוללת את שלב ב' של הקפאת ושמירת עוברים שלא הוחדרו לרחם.

טיפולי שימור הפוריות יינתנו לצורך הולדת ילד ראשון ושני לבני זוג שאין להם ילדים מהנישואים הנוכחיים או לילדות, נערות ונשים שאין להן ילדים; נשים עד גיל 39 עם סיכון מוגבר לאל וסת. טיפולי שימור פוריות מסיבות שאינן רפואיות ייעשו במימון פרטי של האישה.

הגברת פריון

תרופת איקקלומין

נקראת גם קלומיד או קלומיפן ציטרט. תרופה סינתטית (שאינה הורמון), הניתנת לאישה, כאשר מאובחנת אצלה בעיית ביוץ או בעיית פריון שאינה מוסברת. התרופה ניתנת גם לזוגות הסובלים מאי-פוריות שהסיבה לה אינה ידועה, או כאשר קיימת ירידה קלה בספירת הזרע. התרופה, הניתנת לרוב כטיפול ראשוני בטיפולי פוריות, מגבירה את התהליכים הטבעיים המובילים לביוץ. התרופה נמצאת בסל הבריאות, מצריכה מרשם רופא, וניתנת בטבליות לבליעה.

זריקות הורמונליות

ניתנות לנשים במסגרת טיפולי פוריות. רובן כלולות בסל הבריאות ונמכרות למטופלות במחירים מסובסדים בקופות החולים. בדרך כלל יינתן טיפול בזריקות הורמונליות לאחר שנעשה טיפול בתרופת איקקלומין שלא הביא לתוצאה הרצויה. מטרת הזריקות ההורמונליות היא לעודד צמיחת זקיקים בשחלות והבשלת ביציות. זכאיות לה נשים בטיפולי פוריות או בהליך הפריה חוץ גופית, והיא מותנת במרשם רופא.

השבחת זרע

תהליך שנעשה במעבדה, שמטרתו לברור את תאי הזרע האיכותיים ביותר. התהליך כלול בסל הבריאות וממומן על ידי קופות החולים עם השתתפות עצמית של המבוטח. ההשבחה מתבטאת בסילוק תאי זרע מתים או פגומים, ובחירת אלה שלהם התנועתיות הגבוהה ביותר. התהליך מבוצע במקרים שבהם איכות הזרע ירודה, וכן כהכנה עבור הזרעה תוך רחמית.

פעולות מלאכותיות

הפריה חוץ-גופית

תהליך בו ביצית מופרית בתאי זרע מחוץ לגוף האישה, ומוחזרת לאחר הפרייתה לרחם האישה. הטיפולים כלולים בסל הבריאות וניתנים לצורך הולדת ילד ראשון ושני. הזכאות לטיפולי הפריה חוץ גופית במסגרת סל הבריאות ניתנת בתנאים הבאים:

• בני זוג שאין להם ילדים בנישואיהם הנוכחיים. הזכאות היא לבני זוג הרוצים להוליד ילד משותף, גם אם יש להם ילדים מנישואים קודמים.
• אישה ללא ילדים המעוניינת להקים משפחה שבראשה הורה עצמאי (משפחה יחידנית) או ללדת ילדים מזרעו של גבר שאינו בן זוגה.
• מטופלים העוברים תהליך אבחון גנטי טרום השרשתי.
• הטיפולים ניתנים במסגרת סל הבריאות עד הולדת 2 ילדים (ולא שני הריונות). במקרה שכתוצאה מהטיפול נולדו לאישה תאומים, תיחשב האישה כמי שמיצתה את זכותה.
• גיל האישה שבביציותיה נעשה הטיפול הוא בין 18 ל-45. במקרה של תרומת ביצית, יינתן הטיפול לאישה עד גיל 54.

הזרעה מלאכותית מזרע בן הזוג

טיפול הניתן לזוגות המתקשים להיכנס להריון, בו מוזרק זרע שעבר תהליך השבחה (שטיפת זרע ואיסוף תאי הזרע שהתנועתיות שלהם היא הטובה ביותר) ישירות לרחם האישה במועד מתואם למחזור הביוץ הטבעי שלה. אם לא מושג הריון תוך מספר מחזורי טיפול של הזרעה תוך רחמית, מופנים בני הזוג לקבלת טיפול בהפריה חוץ-גופית. הטיפול כלול בסל הבריאות.

הזרעה מלאכותית מזרע תורם אצל בני זוג

בני זוג שלא מצליחים להרות מזרעו של הגבר, זכאים להזרעה מלאכותית מזרע של תורם. התהליך זהה לזה שמבוצע באמצעות זרעו של בן הזוג, אלא שדגימת הזרע נרכשת קפואה מתורם מוכר שהתקבל בבנק הזרע ונותר אנונימי. הילד ייחשב כילדו של בן הזוג לכל דבר ועניין, כולל חובתו של בן הזוג במזונותיו של הילד. בחירת הזרע לצורך הזרעה מלאכותית מזרע של תורם, תהיה בידי הרופא שמוודא התאמה גנטית לנתרמת ובשיתוף בני הזוג. הטיפולים כלולים בסל הבריאות.

הזרעה מלאכותית מזרע של תורם לאישה פנויה

רווקה מעל גיל 18, שאינה נשואה ואינה נמצאת בקשר זוגי, המעוניינת להרות באמצעות רכישת תרומת זרע, זכאית להזרעה מלאכותית מזרע של תורם. התהליך זהה לזה שמבוצע באמצעות זרעו של בן הזוג, אלא שדגימת הזרע נרכשת קפואה מתורם מוכר שהתקבל בבנק הזרע ונותר אנונימי. בחירת הזרע לצורך הזרעה מלאכותית מזרע של תורם, תהיה בידי הרופא שמוודא התאמה גנטית לנתרמת ובשיתוף עימה. הטיפולים כלולים בסל הבריאות.

הזרעה מלאכותית וטיפולי פוריות לגבר ואישה שאינם בני זוג

גבר ואישה, שאינם בני זוג ואינם נשואים לאחרים, רשאים להביא ילד ביחד בהורות משותפת. ההפריה תיעשה באמצעות הזרעה מלאכותית תחילה, ובמקרה שלא מושג הריון תוך מספר מחזורי טיפולי הזרעה, מופנים בני הזוג לטיפול באמצעות הפריה חוץ-גופית. הפריית אישה מזרעו של גבר שאינו בן זוגה, לצורכי הורות משותפת, מותנית בעריכת הסכם מקדים בין שניהם.

פונדקאות

השתלת ביצית מופרית באם-נושאת שמטרתה התעברות, על מנת למסור את הילד שייוולד להורים מיועדים. ההליך מעוגן ומוסדר בישראל בחוק הסכמים לנשיאת עוברים. זכאים לו בישראל רק זוגות הטרוסקסואליים ואימהות יחידניות במקרים בהם לאם המיועדת בעיה רפואית לשאת הריון. הזכאות כוללת כיסוי של סל הבריאות להפריה חוץ-גופית וסל הריון, ובנוסף הוצאות אשפוז יולדת ויילוד בבית החולים על ידי הביטוח הלאומי. תושבי ישראל שאינם זכאים להליך בישראל וביניהם גברים הומוסקסואליים ואבות יחידנים, רשאים לפנות לשירותי פונדקאות מחוץ לישראל אך לא זכאים להשתתפות בהוצאות הנ"ל.

מדיניות המימון הציבורי

מטרות תמיכת המדינה במימון טיפולי פוריות היא לאפשר נגישות לאזרחים (נשים יחידניות וזוגות הטרוסקסואליים) הזקוקים לטיפול (אך לא לגברים יחידנים או לזוגות הומוסקסואליים) ולספק טיפול מפוקח, יעיל ובטוח. התועלת הישירה היא, בין השאר, הגדלת שיעור האוכלוסייה הצעירה במדינה. עם זאת, לעיתים תוצאות התוויית מדיניות המימון אינן רצויות מנקודות המבט הקלינית, החברתית והכלכלית. כך לדוגמה במימון טיפולי פוריות לנשים שיש סיכוי סביר שתהרינה ללא התערבות או לנשים מבוגרות, אצלן שיעור לידת עובר חי הוא נמוך. על פי ניתוח תחזיות כלכליות המבוססות על חישובי מס, בנשים עד גיל 40 שנים, עלות טיפולי הפריה חוץ-גופית מחזירה את ההשקעה, אבל מעבר לכך העלות עולה על התועלת.

מדיניות מימון טיפולי הפוריות בישראל היא נדיבה מבחינת השתתפות המדינה במימון, מקיפה בסוגי ההתערבויות האפשריות, עתירה בטכנולוגיות רפואיות מהמתקדמות בעולם וניתנת לכלל הנשים תושבות מדינת ישראל. טיפולי הפריה חוץ גופית ניתנים כמעט ללא הגבלה על היקף מחזורי הטיפול לנשים עד גיל 45 שנים להולדת ילד ראשון ושני, הרבה מעל למקובל בכל מדינות העולם.

חקיקה והסדרה

בישראל כמעט ואין חקיקה ראשית בנושאים הקשורים לטיפולי פוריות, אלא בעיקר חוזרי מנכ"ל מטעם משרד הבריאות שמתעדכנים מעת לעת, תקנות והחלטות היועצים המשפטיים ובתי המשפט.

עד כניסתו לתוקף של חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1995, סיפקו קופות החולים אבחונים וטיפולי פוריות לצורך הולדת ילד אחד בלבד. סל פוריות להולדת ילד שני היה מוגבל בהיקפו וכרוך בהשתתפות עצמית של 50% או בפנייה לביטוח המשלים. בתוספת השנייה לחוק, בה פורטו טיפולי הפוריות שניתנו במסגרת סל הבריאות מעת החלת החוק, נקבע כי טיפולי הפריה חוץ-גופית יינתנו בכפוף לשיקול דעת רפואי בלבד ולא הוגדרו הגבלות על גיל האישה או הגבר, מצבם הרפואי או מספר הטיפולים ותוצאותיהם. בשנים הראשונות לאחר חקיקת החוק, לנוכח חילוקי דעות וריבוי תלונות של מטופלים על הגבלת אישורים ועיכוב ניכר במתן הטיפולים, מינה שר הבריאות, יהושע מצא, ועדת מומחים שנתבקשה להמליץ על קריטריונים רפואיים למתן טיפולי הפריה חוץ-גופית. מאותה עת היוו המלצות אלו בסיס לקבלת החלטות קופות החולים על מימון או הפסקת מימון של טיפולי הפריה חוץ-גופית בהתאם לגיל האישה שנקבע עד 45 שנים, הפרופיל ההורמונלי שלה, תוצאות טיפול, או עד כישלון בהשגת ביציות או הפריות בשלושה מחזורי טיפול רצופים.

בשנת 2010 התקבל חוק תרומת ביצית שמאשר טיפולי הפריה חוץ-גופית מביצית תורמת עד גיל 54.

בשנת 2014 פורסם חוזר מינהל רפואה (6/2014) שהביא את המלצות המועצה הלאומית לרפואת נשים, נאונטאולוגיה וגנטיקה בנושא טיפולי הפריה חוץ-גופית. לפי החוזר, ניתן להציע הפריה חוץ-גופית כטיפול פוריות ראשון לנשים מגיל 39 שנים. ללא קשר לגיל, לאחר שמונה מחזורי שאיבת ביציות ללא הריון קליני, ייערך דיון של הצוות המטפל ביחידה שבה בוצע המחזור האחרון ולאחר שקילת מכלול הטיפולים והנתונים יינתנו ההמלצות לגבי המשך או הפסקת הטיפולים.

במהלך השנים נוספו טיפולי פוריות לסל הבריאות, ביניהם: אבחון גנטי טרום השרשה (PGD) משנת 2006; שימור פוריות לילדות, נערות ונשים המיועדות לקבל טיפול בכימותרפיה או הקרנות באמצעות הקפאת רקמת שחלה, ביציות או עוברים משנת 2011, כאשר הקפאה ושימור זרע לחולים במחלה ממארת היו כלולים בסל עוד לפני 1994; השתלת רקמת שחלה משנת 2017; ושימור פוריות לנשים עם סיכון מוגבר לאל ווסת מוקדם משנת 2018.

השוואה בין-לאומית

השתלשלות תהליכי קביעת היקף הזכאות לקבלת טיפולי הפריה חוץ-גופית במימון ציבורי, היעדר הגבלות מפורשות בחוק על היקף מחזורי הטיפול וקביעת תקרת הגיל הגבוהה, הובילו לעלייה מתמדת ותלולה בהיקף מחזורי ההפריה שבוצעו בישראל לאורך השנים. בשנת 2009 הייתה ישראל במקום הראשון בעולם בשיעור מחזורי הח"ג עם 17.8 מתוך 1000 נשים בגיל הפוריות: הרחק אחריה דנמרק עם 14.2; צ'כיה, סלובניה ופינלנד עם 9.0; צרפת 6.0; בריטניה וגרמניה 4.4; וארצות הברית עם 1.3. עם השנים מגמה זו התחזקה עוד יותר, ובשנת 2015 בוצעו בישראל 21.7 מחזורי הפריה חוץ-גופית ל-1000 נשים בגיל הפוריות, בדנמרק 20.7, בסלובניה 17.8, בבלגיה 15.5, ובשאר מדינות אירופה פחות מ-10 מחזורים.

מנגנונים וקריטריונים למימון ציבורי של טיפולי פוריות במדינות שונות בעולם

ברוב המדינות מדיניות מימון טיפולי פוריות היא תוצאה של שילוב לחצים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים ולא רק על פי נתונים קליניים מוכחים. קיימים שלושה מנגנוני מימון ציבורי מרכזיים המוגדרים על ידי האגודה האירופית לפוריות - ESHRE:

• מימון ציבורי מלא - לפחות 81% מהעלות עבור מחזור טיפול פוריות אחד לפחות כפי שניתן באנגליה, בלגיה, צרפת, ישראל, ניו זילנד, קנדה–אונטריו, סלובקיה, סלובניה וספרד, לנשים עד גיל 40.
• מימון ציבורי חלקי - מימון של 1%-80% מהעלות עבור מחזור טיפול פוריות אחד לפחות. קיימת שונות רבה בין המדינות בהשתתפות העצמית של המטופלים שמגיעה ל־30%-70% מעלות מחזור הטיפול כפי שקורה באוסטרליה, אוסטריה, דנמרק, פינלנד, גרמניה, יוון, איסלנד, איטליה, הולנד, נורווגיה, פורטוגל ושוודיה.
• היעדר מימון ציבורי לטיפולי פוריות - מדיניות הנהוגה בקפריסין, יפן, אירלנד, ליטא, מלטה, רומניה, שווייץ וארצות הברית. בחלק מהמדינות אלו קיימים מנגנונים אחרים שעוזרים חלקית במימון הטיפול, כגון החזרי מס, מימון תרופות מעבר לסכום חודשי מוגדר (כתלות בגובה המשכורת), או חיוב חברות הביטוח הפרטיות למימון טיפולי הפוריות (כמו ב-15 ממדינות ארצות הברית).

הקריטריונים לקבלת מימון ציבורי לטיפולי פוריות שונים בין המדינות והם כוללים התייחסות למצב משפחתי, גיל, מצב רפואי, ילדים קודמים, תחלואה משנית (השמנה, אנורקסיה, HIV), מצב סוציאלי, סטטוס אזרחי, מקום הטיפול (מרפאה פרטית/ציבורית), סוג הטיפול או מספר מחזורי הטיפול. קריטריונים אחרים למימון המשתנים ממדינה למדינה מתייחסים למצב משפחתי, אזרחי ולנטייה מינית. כמו כן ברובן המוחלט של המדינות, למעט אוסטרליה והונגריה, נקבעה מסגרת גיל לאישה לקבלת מימון ציבורי לביצוע טיפולי הפריה חוץ-גופית בטווח גיל 40–43. ישראל והולנד חריגות בהיבט זה, ומאפשרות מימון ציבורי עד גיל 45 של האישה. ברוב המדינות, אין קריטריונים להגבלת גיל הגבר בזכאות למימון ציבורי עבור טיפולי הפוריות. ההגבלות גם הן משתנות בין המדינות; בחלק מהמדינות קיימת הגבלה על מספר העוברים המקסימלי שמותר להחזיר לרחם, וכן בהגבלה על מספר מחזורי טיפולי הפוריות שבמימון ציבורי הנע בין טיפול יחיד (אוקראינה) ועד ביטול הגבלת מחזורי טיפול כפי שקיים בישראל כמו גם באוסטרליה, צ'כיה ואסטוניה.

סך עלות טיפולי הפוריות המחושב כאחוז מסך הוצאות הבריאות היה בישראל בשנת 2009 - 1.8%, נתון גבוה משמעותית בהשוואה לארצות הברית־0.06%, לאנגליה - 0.13%, סקנדינביה - 0.19% ואוסטרליה - 0.25%.

הזמינות של טיפולי פוריות, המבוטאת כאחוז העלות נטו של מחזור טיפול מההכנסה הפנויה השנתית של אדם יחיד המקבל משכורת ממוצעת על פי שיטות החישוב ב-OECD, בישראל היא הטובה ביותר מתוך 32 המדינות ומגיעה לכ-0.5% מההכנסה השנתית, לעומת כ-10% ברוב מדינות אירופה ו-50% במקסיקו ובארצות הברית, במדינות בהן אין חוק המחייב חברות ביטוח לממן טיפולי פוריות.

זכויות במהלך טיפולי פוריות בישראל

הנחת ארנונה

מי שנגרמו להם הוצאות גבוהות במיוחד בשל טיפולים רפואיים חד פעמיים או מתמשכים, שלהם או של בן משפחתם, יכולים להגיש בקשה להנחה בארנונה מהרשות המקומית ("בקשה למחזיק שהוא נזקק"). ועדת ההנחות ברשות המקומית רשאית לאשר, בהתאם לשיקול דעתה, הנחה עד לשיעור של 70%.

זכויות עבודה

היעדרות מהעבודה וימי מחלה בגין טיפולי פוריות

עובדות ועובדים העוברים טיפולי פוריות זכאים להיעדר מהעבודה על חשבון ימי מחלה עד למכסת הימים המותרת, כאשר התשלום יהיה על פי החוק או בהתאם להסכם העבודה עימם. ניתן להיעדר גם שעות בודדות ולא יום עבודה מלא, עד למכסה של 40 שעות היעדרות בשנה (ובהתאם לחלקיות המשרה), ובמקרה כזה דמי מחלה ישולמו כבר מתחילת ההיעדרות.

איסור פיטורי עובד/ת במהלך טיפולי פוריות

בתקופת ההיעדרות בשל הטיפולים ובמשך 150 יום לאחר מכן, אסור למעסיקים לפטר את העובדים או לפגוע בשכרם, אלא בהיתר מיוחד, וזאת ללא תלות בוותק של העובד/ת במקום העבודה.

איסור פגיעה בהיקף משרה או הכנסה של עובד/ת במהלך טיפולי פוריות

אסור לפגוע בהיקף המשרה או בהכנסה של עובד/ת העובר/ת טיפולי פוריות (כולל הפריה חוץ גופית (בימי ההיעדרות בגין הטיפולים משך כל תקופת הטיפולים ובמשך 150 ימים שלאחר תום ההיעדרות, וזאת ללא תלות בוותק של העובד/ת, אלא בהיתר ממשרד העבודה.

זכויות סטודנטים

סטודנטיות המצויות בטיפולי פוריות זכאיות להקלות והטבות על מנת להקטין את הפגיעה בלימודים אקדמיים, ובתוך כך; הכרה בהיעדרויות לצורך טיפולים, הארכת לימודים, איסור שלילת מלגה, התחשבות במועדי בחינות ומטלות, הדפסת חומרי לימוד, וכן פטורים מנוכחות בשיעורים לבני זוג שגם הם סטודנטים. 

זכויות אנשי מילואים

חיילי וחיילות מילואים המצויים בטיפולי פוריות זכאים להקלות והטבות במסגרת חובתם לשירות המילואים, ובתוך כך: שחרור מקריאה למילואים לפרק זמן התלוי בסוג הטיפול ואף להגיש בקשה לשחרור משירות מילואים פעיל, כמו כן חייל מילואים שאשתו עוברת טיפולי פוריות זכאי להשתחרר משירות מילואים פעיל בהתאם לסוג הטיפול.

זכויות משרתי קבע

אסור לפטר חיילת בקבע העוברת הפריה חוץ גופית או חיילת או חייל בשירות קבע העוברים טיפולי פוריות, בימי העדרם עקב הטיפולים או במשך 150 יום לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, בתנאי שהם המציאו אישור רפואי למפקדם על העדרם עקב טיפולים כאמור ולא חלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם.

סיכונים ואינטרסים

טשטוש הסיכונים

בישראל זכתה הטכנולוגיה להפריה חוץ-גופית כבר מראשיתה לשבחים כמקור לתקווה, אך תוך השתקה עקבית של צדדיה המסוכנים יותר. במקרים הנדירים שבהם הוזכרו הסיכונים, הוקעו הדוברים כמניפולטורים המבקשים לחסוך בתקציב המדינה על חשבון זכותן של המטופלות להורות. נשים המטופלות בפריון בישראל חותמות על טופס הסכמה מדעת שבו מפורטים כל סיכוני הטיפול הידועים. עם זאת, הטון במרפאה הוא של אופטימיזם, הדוחק לשוליים אפשרות של כישלון, ובמצבים מסוימים אף מגדיר סיבוכים כיוצאי דופן. כך למשל נמצא כי חשיפה מסיבית להורמונים בטיפולי פוריות מעלה את הסיכון לסרטן שד, חשד שנשלל בידי מומחי פוריות בישראל בניגוד לממצאים בעולם.

טופס ההסכמה לטיפולי הפריה חוץ-גופית

הטופס מפרט את הסיכונים הכרוכים בשלבים השונים; הטיפול ההורמונלי עשוי להוביל לגירוי יתר שחלתי ברמות שונות עד כדי אי ספיקת לב וכליות, קטיעת גפיים ומוות, וכן לקרע בשחלה עד לכדי כריתה; שאיבת ביציות עשויה לגרום לזיהומים ודימומים עד כדי כריתת רחם ונזק למעי; הפריה מעבדתית עדיין נחשבת "טיפול ניסיוני" וייתכן שמעלה את ההסתברות להפרעה גנטית; ושלב החזרת הביציות שמלווה בסיכוני הרדמה כלליים כמו נזק לשיניים, מתרי הקול ותגובות אלרגיות, וכן סיכוי לדלקת באגן, פגיעה באיברי בטן פנימיים עד כדי מוות, והריון בסיכון כתוצאה מריבוי עוברים, שהוא נפוץ בהפריה חוץ-גופית וכולל סיכונים כגון: הריון חוץ-רחמי, הפלות, לידות פגים, ופגיעות מוטוריות, שכליות ועצביות בעובר.

אינטרסים של מומחי ומרפאות פריון

טיפולים מרובים פירושם שדות מחקר נרחבים, תקציבי מחקר, שיתוף פעולה בינלאומי ואף תקני העסקה והכנסות בשפע. מיעוט הרופאות בתחום, מיעוט חריג בהשוואה למרבית מדינות המערב, מלמד על היוקרה והתגמול הכלכלי החריגים בישראל. במקרים אחרים המניע להמשך הטיפול הוא האינטרס של הרופא, בעיקר כשמדובר בטיפולים הכוללים תרומת ביציות מחוץ לישראל, שאינם ממומנים על ידי המדינה ואשר תמורתם גובים המומחים מחירים גבוהים במיוחד.

ביקורת

פער בחקיקה ראשית

אופני השימוש בטכנולוגיות הפריה מגוונות ממושטרים לפרטי פרטים, בעיקר בחקיקת משנה ובנהלים פנימיים כמו גם בפסקי דין. הרגולציה והפסיקה קובעים בפירוט את גבולות התמיכה הטכנולוגית והכלכלית של המדינה, ומעצבים את הקשרים המשפטיים והמשפחתיים בין צדדים השותפים להבאת ילד לעולם. הסדרה זו בעייתית מבחינה משפטית וציבורית כיוון שמסמכים, שאינם אפילו בגדר תקנות, משפיעים ישירות על זכויות יסוד כגון האוטונומיה האישית הנובעת מכבוד האדם, הזכות לשלמות הגוף, הזכות להורות והזכות לשוויון. שילוב זה הופך הסדרים אלו לחורגים לכאורה מסמכות. נוסף על כך, בחוקים המעטים המסדירים את השימוש בטכנולוגיות פריון, שמרביתם נחקקו לאחר חוקי היסוד בדבר זכויות האדם, יש הוראות הסותרות לכאורה את חוקי היסוד כפי שפורשו על ידי בית המשפט.

החשיבות העצומה המוקנית לשארות גנטית ול"משפחה הטבעית", ודחיקת פתרונות הורות אלטרנטיביים

אימוץ תינוקות

אימוץ תינוקות בריאים נדיר בישראל ורחוק מלענות על ה"ביקוש" המקומי. האימוץ כרוך בהמתנה ממושכת בת 5–7 שנים, אינו כרוך בתשלום אך הקריטריונים לזכאות חמורים והוא מיועד לזוגות הטרוסקסואליים נשואים בלבד. אימוץ בין-ארצי לרוב קצר יותר אך כרוך בעמידה בתנאי מדינת המוצא של הילד המאומץ ובעשרות אלפי דולרים - סכום העולה על הכנסה שנתית ממוצעת לשכיר בארץ כאשר העלויות אינן מסובסדות ואין שום הלוואה ציבורית למטרה זו. גם באימוץ מאפשרת המדינה גיור אורתודוקסי בלבד. מבחינה סוציאלית הורים מאמצים זכאים להטבות הניתנות להורים 'טבעיים', אך לא להיעדרות מעבודה מסיבות הקשורות בהליכי האימוץ, וכן אימהות מאמצות אינן נהנות מאותה הגנה על זכויותיהן במקום העבודה, כזו הניתנת לנשים הרות או נשים העוברות טיפולי פוריות. החוק מעודד את הפונים לאימוץ להמשיך בטיפולי פוריות בתקופת ההמתנה, ומעביר מסר חד משמעי לגבי עליונותם של קשרי דם על פני אימוץ ותרומתם הגדולה יותר לקולקטיב היהודי בישראל. הדחיקה לשוליים של מסלול האימוץ מקורה בתפיסת האימוץ כאיום על "המשפחה הטבעית", ומכאן גם על הניסיון להגדיר את הקולקטיב היהודי בישראל כרשת של שארי בשר.

הפריית אשה בזרע תורם

במקרה של בעיות פוריות אצל בן זוגה, הפרית אישה בזרע תורם היא מענה יעיל ואף בטוח מבחינת בריאותה, אך כזה המוביל להולדת צאצאים ללא קשר גנטי לאב. בהעדפה האידאולוגית מצד המדינה של טיפול המכוון ליצירת שארּות גנטית, על פני הסתייעות בתרומה מאדם שלישי, מפנה המדינה נשים, בדרך כלל בעלות גוף בריא ופורה להליך של הפריה חוץ גופית שהוא טיפול פולשני ומלווה בסיכונים.

כשירות הורית

מטופלֹות פוריות אינן עוברות כל בירור באשר ליכולתן החומרית או הנפשית לגדל ילדים. הפתיחות ביחס ליישום הטיפול ניכרת גם בפסיקות משפטיות שהתירו החזרת עוברים לנשים שהתאלמנו והתגרשו וביחסם האוהד של גורמים דתיים, אשר שותפו בעקביות בעיצוב המדיניות וצידדו בטכנולוגיה, כל עוד הובטח מעמד הצאצאים כיהודים ובני־חיתון.