מחסום דם-מוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק מרשת נימי הדם המספקים מרכיבים חיוניים לתאי המוח

מחסום דם-מוחאנגלית: Blood-Brain Barrier, ובראשי תיבות: BBB) הוא מבנה קרומי המשמש כמחסום סלקטיבי עבור מולקולות בין מערכת הדם לנוזל המוחי השדרתי.

תפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו של מחסום דם-מוח היא הגנה על רקמות המוח מפני מזהמים או נוגדנים ושמירה על הרכב הנוזל שבו נמצאים הנוירונים, כי שינוי קל ביותר בהרכב הנוזל יכול לפגוע בהולכה העצבית. כמו כן, פגיעה במחזור הדם של המוח יכולה לגרום למחלות חיסון עצמי. אחת מהן היא מחלת הטרשת הנפוצה שככל שהפגיעה במחסום הדם-מוח גדולה יותר, כך יש סיכוי גדול יותר להתפתחותה.

התפתחות מחסום הדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחסום הדם-מוח פרוץ בחודשי החיים הראשונים של האדם, ועל כן יש לנהוג בזהירות רבה במתן חומרים כימיים לתינוקות. אסור, לדוגמה, להחדיר לגופם חומרים בנזודיאזפיניים (כגון ואליום).

בזקנה המחסום מידלדל ופגיעות המוח גדלה. לחץ דם מוגבר גורם אף הוא לירידה ביעילות המחסום.

תנאי המעבר של חומרים שונים דרך המחסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהחומרים יכולים לעבור את מחסום הדם-מוח ואחרים לא‏[1]. מולקולה חייבת להיות קטנה מספיק או מסיסה בשומן כדי לחדור דרך הנימים ודרך תאי האנדותל העוטפים אותם. מולקולות מסיסות במים אינן יכולות לעבור את מחסום הדם-מוח‏[1]. יוצאות דופן הן מולקולות המשתמשות במנגנון ביולוגי הנושא אותן אל תוך המוח. עליהן נמנות החומצות הארומטיות הדרושות לייצור מוליכים עצביים.

ישנם אזורים במוח שאליהם חודרים חומרים כימיים ביתר קלות. חשוב בעיקר האזור האחראי על הקאות וזיהוי רעלים, Area postrema, שמסיבות ברורות חייב להיות רגיש לכלל החומרים הנכנסים לגוף.

חומרים העוברים דרך המחסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, כדי לעבור דרך המחסום, על מולקולה להיות קטנה מספיק או מסיסה בשומן. לכן, מולקולות של אתנול מצליחות לעבור את המחסום וגורמות לתופעת השכרות ומולקולות THC גורמות לתחושת הסימום.

השלכות רפואיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה רפואית מחסום זה מונע מתרופות מסוימות להגיע אל המוח דרך מחזור הדם[2]. דבר זה יכול להיות בעייתי משום שאם התרופה לא תוכל להגיע לאזור ההשפעה שלה היא לא תהייה יעילה‏[1]. מסיבה זו, במידה וקיים במוח מחסור בחומר מסוים אשר אינו מסוגל לעבור את המחסום לא תהייה תועלת במתן זריקות או כדורים המכילים חומר זה. באופן דומה לא תהייה השפעה גם לשינוי בתזונה[2].

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מחסום הדם-מוח גילה החוקר הגרמני פאול ארליך בסוף המאה ה-19. הוא הזריק חומר בצבע כחול לגופה של חולדה, ומצא שהצבע התפשט לכל רקמות הגוף מלבד לרקמות המוח. מאוחר יותר התברר כי כדי לחדור למוח על מולקולה לעבור מחסום שאינו חלק מהמוח עצמו, אלא נובע מהמבנה של הנימים הצפופים, שבין התאים העוטפים אותם אין חללים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחסום דם-מוח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  2. ^ 2.0 2.1 רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
Catalase-1DGF.png ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.