בוריס כרמי – הבדלי גרסאות
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1גרפי\2 |
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"# |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{אמן |
{{אמן |
||
|שם=בוריס כרמי |
|שם=בוריס כרמי |
||
|תמונה= |
|תמונה= |
||
|כיתוב= |
|כיתוב= |
||
|שם לידה=בוריס וינוגרד |
|שם לידה=בוריס וינוגרד |
||
גרסה מ־15:04, 17 בפברואר 2017
_(cropped).jpg) | |
| לידה |
1 בינואר 1914 מוסקבה |
|---|---|
| פטירה |
18 בספטמבר 2002 (בגיל 88) תל אביב |
| שם לידה | בוריס וינוגרד |
| לאום | ישראלי |
| מקום לימודים |
סורבון  |
| תחום יצירה | צילום |
| זרם באמנות | צילום עיתונות |
| יצירות ידועות | תצלומים מתקופת מלחמת העצמאות |
  | |
בוריס כַּרמי (1 בינואר 1914 – 18 בספטמבר 2002) היה צלם וצלם עיתונות ישראלי, צלם "דבר", הצלם הראשי של "דבר השבוע" וחבר מערכת השבועון (1952–1976). מפורסם גם בזכות תצלומיו מתקופת מלחמת העצמאות שפורסמו בשבועון "במחנה".
חייו
כרמי נולד בעיר מוסקבה שברוסיה בשם בוריס וינוֹגרָד, בן לפרניה ויעקב. אמו נהרגה בתאונה ב-1921. בגיל 15 התייתם גם מאביו, ועבר אל בית דודו, מרכוס רייזמן, בעיר ורשה. בהמשך השלים את לימודיו התיכוניים בפנימיה בעיר ארפורט שבגרמניה. ב-1933, אחרי כמה חודשים בעיר מילנו שבאיטליה, נסע לפריז ונרשם ללימודי אתנוגרפיה בסורבון. לצורך לימודיו קנה את מצלמתו הראשונה, והחל לצלם. כעבור שנתיים עבר לעיר החופשית דנציג, ובמרץ 1939 עלה לארץ ישראל.
במלחמת העולם השנייה התנדב כרמי לצבא הבריטי, ושרת ארבע שנים כצלם אוויר, ביחידת מיפוי, וכמדריך צילום. במהלך שרותו נשלח לאיטליה ואף לפולין. הוא התיידד עם צלם העיתונות הנס חיים פין, שלימד אותו טכניקות חדשות. לאחר שחרורו היה צלם עצמאי, וצילם גם עבור "ההגנה".
במלחמת העצמאות היה כרמי צלם שבועון צה"ל "במחנה". הוא העדיף לצלם לוחמים ברגעים אנושיים בין הקרבות, ונמנע מצילומי הרוגים. אחדים מתצלומיו, בהם "הנערה עם האקדח", הפכו לסמלים.
משנת 1952 ועד פרישתו לגמלאות ב-1976,היה כרמי צלם וחבר המערכת בעיתון "דבר" ו"דבר השבוע". החל ב-1956 פורסמו תצלומיו בספרים ואלבומים. רובם משלבים תצלומים של כרמי עם טקסטים מאת סופרים ועיתונאים. אחדים מספריו הם ספרי ילדים העוסקים בבעלי חיים.
ב-1956 נישא לשולה (שולמית) בלבירר, והיה אב לבן, יעקב כרמי. בספטמבר 2001 התאלמן כרמי מאשתו. כעבור שנה, ב-18 בספטמבר 2002, נפטר בתל אביב, בגיל 88. נקבר בבית העלמין הדרום לצד אשתו.[1]
פרסים
- 1995 – פרס פורצקי לצילום, מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 2002 – פרס אנריקה קבלין על מפעל חיים בתחום הצילום, מטעם מוזיאון ישראל.[2]
תערוכות יחיד
- 1959 – בית סוקולוב, תל אביב.[3]
- 1979 – "תל אביב שלי", ספריית שערי ציון, תל אביב.[4]
- 1992 – בית יד לבנים, רעננה.
- 1995 – "בוריס כרמי – זמן מצולם", אוצרת: כרמלה רובין, מוזיאון בית ראובן, תל אביב.[5]
- 1996 – "בוריס כרמי – חזרה לפריז: תצלומים מ-1935–1995", המכון הצרפתי בתל אביב.
- 2001–2002 – "שווה אלף מילים", מוזיאון ההגנה.
אחרי מותו
- 2004 – Fotografien aus Israel ('תצלומים מישראל'), אוצרת: אלכסנדרה נוקה, האקדמיה לאמנות (אנ'), ברלין.[6]
- 2005–2006 – "בוריס כרמי – תצלומי נשים, 1940–1980", אוצר: אבי סבג, מוזיאון ארץ ישראל.[7]
ספריו
אלבומי תצלומיו
- מבצע סיני: מבחר פרקים על המערכה בחצי-האי סיני וברצועת עזה: כתובים בידי סופרים כתבים צבאיים ולוחמים; התצלומים: בוריס כרמי [ואחרים], תל אביב: מ. בירן, תשי"ז 1956. (עם מנחם תלמי, אורי דן ואחרים)
- כנרת שלי; כתב: אפרים תלמי; עריכה גרפית: מ’ ברנד, תל אביב: יבנה, תשכ"ד.[8]
- אלבום העמק; מבואות מאת אפרים תלמי; עם הקדמה מאת משה שרת, תל אביב: עם עובד, תשכ"ה.
- הירדן; כתב: אפרים תלמי; עריכה גרפית: מ’ ברנד, תל אביב: יבנה, תשכ"ו.
- פנים; בחירה ועריכה: ע. הלל, תל אביב: עם עובד, תשל"ג.[9]
- מדינה בעריסה; עריכה וטקסט: שלמה שבא, עיצוב גרפי: רבקה בריסק, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985.[10]
- הילת האדם: רטרוספקטיבה של הצלם בוריס כרמי, 1945–1995, חולון: עולם הצילום והווידאו, 1995.
ספרי ילדים
- הלו, כאן חיות! (עם רות בונדי), 1962.[11]
- מסעי אל ארץ הגמלים (עם בנימין גלאי), 1963.[12]
- מסע הפלאים של פלים (עם שלמה שבא), 1971.
- טיול בספארי (עם חיה שנהב), 1981.
- ספר הספארי (עם יעל רוזמן), 1991.
קטלוגים של תערוכות
- זמן מצולם; אוצרת התערוכה: כרמלה רובין; צילום: ליהי לפיד, תל אביב: בית ראובן, תשנ"ה.
- בוריס כרמי – חזרה לפריז: תצלומים מ-1935–1995 / Boris Carmi retour à Paris, photographies de 1935 et 1995, 1996.
- בוריס כרמי – תצלומי נשים, 1940–1980; אוצר התערוכה: אבי סבג; עריכה והבאה לדפוס: גניה דולב; עיצוב הקטלוג: נעמי מורג, תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, תשס"ו.
- Photographs from Israel, ed. Alexandra Nocke, 2004.[13]
לקריאה נוספת
- גיא רז, צלמי הארץ: מראשית ימי הצילום ועד היום, תל אביב: מפה - מיפוי והוצאה לאור; הקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 128.
קישורים חיצוניים
- בוריס כרמי באתר WorldCat Identities
- רשימת הפרסומים של בוריס כרמי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- בוריס כרמי, באתר אומנות ישראלית (בגרמנית)
- בוריס כרמי - ציוני דרך, באתר האינטרנט של אוסף מיתר
- תצלומים של בוריס כרמי, באתר האינטרנט של אוסף מיתר
- שלמה שבא, 'המצלמה אינה נייטרלית: סיפורו המצולם של בוריס כרמי', קשר, סתיו 1994, 132–139.
- א—ה, האדם – מבעד לעדשה, דבר, 20 בספטמבר 1957 (עם פתיחת תערוכת תצלומיו בבית סוקולוב)
- נרי ליבנה, מוכן לקלוז-אפ, באתר הארץ, 1 בינואר 2002
- Yoram Kaniuk, Visual Grammar, Tablet, July 23, 2004
מתצלומיו:
- "פנים" אל פנים: עם הצלם בוריס כרמי, דבר, 22 בדצמבר 1972 (תמונות מאלבומו "פנים", במלאת עשרים וחמש שנה לעבודתו כצלם ועשרים שנה לעבודתו ב"דבר")
- ש. ש., מפנקס הצילומים של בוריס כרמי, דבר, 2 בנובמבר 1979 (עם פתיחת תערוכת תצלומיו "תל אביב שלי" בספריית שערי ציון)
הערות שוליים
- ^ בוריס כרמי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ בוריס כרמי, באתר האינטרנט של מוזיאון ישראל; דנה גילרמן, מיכל נאמן ובוריס כרמי בין הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל, באתר וואלה, 20 במרץ 2002.
- ^ נפתחה תערוכת צלום של בוריס כרמי, דבר, 9 בספטמבר 1957.
- ^ ש. ש., עיר קטנה גדולה: מפנקס הצילומים של בוריס כרמי, דבר, 2 בנובמבר 1979.
- ^ על התערוכה באתר בית ראובן.
- ^ Boris Carmi: Fotografien aus Israel - Eine Ausstellung von Alexandra Nocke (Kuratorin) in der Akademie der Künste, באתר האינטרנט hagalil.com (בגרמנית).
- ^ על התערוכה באתר מוזיאון ארץ ישראל.
- ^ שש, כנרת שלי, דבר, 28 בפברואר 1964.
- ^ הספר "פנים" באתר "בוקספר".
- ^ הספר "מדינה בעריסה" באתר ספרי כנרת, זמורה-ביתן ודביר.
- ^ תקוה ויינשטוק, אהבת חיות, מעריב, 18 במאי 1962; י. זמורה, הלו, כאן חיות, דבר, 10 באוגוסט 1962; החיה מול המצלמה, דבר, 31 באוגוסט 1962.
- ^ ספרי ילדים מלווים בצילומים בשחור לבן, מאת שרה שוורץ, בבלוג "בעיקר על ספרי ילדים", 10 באפריל 2012.
- ^ Photographs from Israel באתר האינטרנט של ד"ר אלכסנדרה נוקה.