ע. הלל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ע. הלל

הלל עומר (4 באוגוסט 192630 ביוני 1990) היה סופר, משורר ואדריכל נוף ישראלי, נודע בשם העט ע. הלל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלל עוגני נולד בקיבוץ משמר העמק. אביו, המוזיקאי בנימין קוטוביץ ("חתולי"), עִברת את שם המשפחה לעוגני, ותחת שם זה פרסם הלל עוגני את שיריו הראשונים בעיתון "משמר" בשנת 1944. בהמלצת אברהם שלונסקי אימץ את שם העט "ע. הלל" החל מפרסום שיריו בחוברת "ילקוט הרעים" ב-1945, ושינה את שם משפחתו ל"עומר". בשנת 1947 פורסמו לראשונה שיריו לילדים ב"דבר לילדים".

במלחמת העצמאות השתתף כסייר בקרבות משמר העמק (אפריל 1948), ואחר כך התנדב לפלמ"ח ונלחם בחטיבת הנגב עד תום הקרבות. עם שובו לקיבוץ החל לעבוד בענף הנוי, ובמקביל הוציא את ספר שיריו הראשון "ארץ הצהרים" ב-1950. ב-1951 נסע לצרפת ללמוד אדריכלות, אך בעקבות מפגש עם חבר החליט ללמוד אדריכלות גנים ונוף. בצרפת נישא לציפורה, ועמה שב ארצה לקיבוצו.

בשנת 1954 עזב את הקיבוץ ועבר להתגורר בירושלים, שם שימש ראש מחלקת הגנים בעירייה ותכנן גנים אחדים, בהם גן המנורה וחלק מגני קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. ב-1959 עבר עם משפחתו לתל אביב, בה השתקע ועסק בטיפוח גנים ונוף. בשנות ה-50 וה-60 השתתף בכתיבה ב"גן ונוף", ירחון איגוד הגננים, ואף ערך אותו שנים אחדות.

בשנות ה-60 יצאו קובצי שירה נוספים שלו, "נִשְׁרָה" (1962) ו"טָרוֹף טוֹרָף" (1964). במקביל החל להוציא ספרי שירים לילדים, בהם "בוקר טוב" (1961), "בולבול למה ככה" (1966) ועוד. ב-1978 זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער עבור ספרו "דודי שמחה".‏[1]

ב-1968 פתח בתל אביב משרד פרטי לאדריכלות גנים ונוף, ובמקביל לעבודתו בתחום זה הוציא ספרי שירה נוספים. ב-1987 קיבץ את זיכרונות ילדותו במשמר העמק בספר "תכלת וקוצים".

בשנותיו האחרונות זכה ע. הלל בשלושה פרסים ספרותיים: פרס יעקב פיכמן (1986), פרס זאב לספרות ילדים ונוער על מפעל חיים (1987) וזכייה שנייה בעיטור אנדרסן על ספרו "ענן ביד" (1990).‏[2]

ב-1990 נפטר הלל עומר ממחלת לב, והובא למנוחות במשמר העמק. הוא היה אביהן של שלוש בנות, בהן הסופרת ובמאית התיאטרון טל עומר והסטנדאפיסטית נולי עומר.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירתו של הלל רוויה בחוויות הנוף והטבע. חוקר הספרות צבי לוז כינה חוויה זו של התפעמות מהעולם בשם "הלם הנופים"‏[3] - מצב שבו הנופים המדהימים גורמים לצופה להיאלם מולם בזעזוע, כמו מול התפוצצות פתאומית, כמו תיאור זה של צוקי הנגב:

Cquote2.svg

פִּתְאֹם
הִתְפּוֹצֵץ אֶל עֵינַי אֱלֹהִים - - -
וְשָׁמַעְתִי הָאֲנָשִׁים הַחַיָּלִים שֶׁעִמָּדִי גּוֹעִים בְּלֹא-קוֹל, נֶאֶלְמֵי-הֶלֶם.

Cquote3.svg
– "במעלה העקרבים", מתוך "ארץ הצהרים"

האלם והתדהמה מתעוררים גם לנוכח פריחות האביב, המתוארות בכמה משיריו:

Cquote2.svg

הָא,
מוּל קִלְלַת הַיֹּפִי הָאַדִּיר
מָה אֶעֱשֶׂה? –
מָה אֶעֱשֶׂה לְפֶרֶא מִתְפָּרֵעַ
יוֹמִי בְּבֹקֶר זֶה?!

Cquote3.svg
– "בֹּקֶר אביב", מתוך "ארץ הצהרים"

ברכת "היופי האדיר" הופכת לכאורה לקללה משום כוחה המשתק, המוציא מהדעת, הפורע את סדר היום, והחזרה על השאלה "מה אעשה" מדגישה את תחושת חוסר האונים, את שכחת המטרות הקטנות, היומיומיות מול היופי האדיר.

ההשתאות מול יפי העולם יוצרת תחושה של נפילת מחיצות בין האדם לעולם. העולם פורץ אל האני, האני פורץ אל העולם, והמיזוג בין האני לעולם מתפתח, עד כדי ערבוב מלא‏[4]:

Cquote2.svg

הִרְגַּשְׁתִּי מִבְּלִי מֵשִׂים שֶׁמִּישֶהוּ מְחַיֵּךְ אֵלַי.
אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי אֲנִי זֶה וְאֶפְשָׁר זֶה הָעוֹלָם,
וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְעַרְבַּבְנוּ שְׁנֵינוּ.

Cquote3.svg
– "בסבוב כפר סבא", מתוך "ארץ הצהרים"

המדרגה הרוחנית הנבנית מעל חוויית ההתפעמות מהנוף היא גילוי האלוהים מתוך הנוף ובתוכו:

Cquote2.svg

הִתְפּוֹצֵץ אֵל-אֱלֹהֵי הַמִּדְבָּר:
רוֹעֵשׁ גֹּבַהּ הַרְרֵי אֱדוֹם, אֵל-אֶרֶץ-זָרָה,
- - -
זָנוּחַ,
כְּבַד-נִפְלָאוֹת, פְּרוּץ-שִׁגְעוֹן-גַּדְלוּת
הָיָה אֱלֹהִים לְפָנַי, כְּמוֹת שֶׁהוּא, נֶהְדַּר-כֹּעַר כִּרְצוֹנוֹ,
נִצְחִי –

Cquote3.svg
– "במעלה העקרבים", מתוך "ארץ הצהרים"

הנוף המדברי המרשים מעורר בדובר אסוציאציה של גילוי האלוהים בתוכו, עם רמיזה להתגלות במדבר סיני,‏[5] אך ללא הריחוק והיראה הכרוכים במעמד ההתגלות ההוא. שכן כאן מתגלה אלוהים לפני הצופה "כמות שהוא" – כדמות הנוף כן דמות האלוהים, "זנוח, כבד-נפלאות" כמו הנוף של הרי אדום, ו"נהדר-כוער" – אוקסימורון המשלב את הנהדר והמכוער שבנוף המדברי. רק בסיום הפסוק מופיעים שני אלמנטים של התואר האלוהי המקובל: "כרצונו" - כי הכול נעשה כרצונו, ו"נצחי" – תכונתו שמעבר לעולם המוחשי.

אולם אלוהים של ע. הלל אינו האל האחד, הטרנסצנדנטי, אלא הוא בתוך העולם, ומתגלה בכל גילוי של הנוף: בים, בשמי הכוכבים, במרחבי הנגב, בשממה, בהרים ובגאיות.‏[6] זוהי תפישת אלוהים שאינה דוגמטית אלא חווייתית, ולכן היא גמישה בביטויה. ההתגלות האלוהית היא פנתיאיסטית – האלוהים נמצא בעולם ונגלה מכל פרטיו, מעצם נוכחות הנופים והטבע. הלל אישש פרשנות זו בראיון בו אמר "אין לי תפיסת אלוהות במובן הפילוסופי... החוויה הקיומית-העולמית היא חוויה רליגיוזית‏[7]... אני מברך יום יום. האלוהות בשבילי אינה מהות כוללת, היא מצויה בכל דבר ובכל מקום, בעץ, בים, בהרים, באנשים, בנשים, בילדים".‏[8]

וכאשר מצטרפת חוויית "האלוהים-בכל" לחוויית ההתמזגות עם העולם, יכול האני להתמזג גם עם האלוהים:

Cquote2.svg

... כָּל הַפְּרָחִים הוֹשִׁיטוּ לִי יָד - לָרֶדֶת.
- כְּנִרְאֶה הָיִיתִי אִישׁ חָשׁוּב! – הוֹ-הוֹ!
אֲבָל אֲפִלּוּ תַּרְנְגֹל טִפְּשִׁי הָיָה שָׁם מֶלֶךְ,
אֶלָּא שֶׁאֲנִי הָיִיתִי אֱלֹהִים!

Cquote3.svg
– "בסבוב כפר סבא", מתוך "ארץ הצהרים"

אין זו יהירות והתפארות עצמית בכוח עליון, אלא הזדהות מלאה עם העולם הסובב, המכיל בתוכו את האלוהות, ומתוך חוויה זו נובעת הכרת האדם את מקומו בעולם, כחלק ממכלול אך גם כשותף במעשה הבריאה. גילוי העולם בא לביטוי בשירת הלל גם בהכרת המחזורים בטבע ובקשרי הגומלין בין היצורים השונים, אשר כולם חלקים המרכיבים את השלם. כשם שהאני-האדם מתמזג עם העולם, כך גם יצורים אחרים מהווים חוליות בשרשרת חיים אחת ומפעילים זה את זה, גם אם אינם יודעים זאת:

Cquote2.svg

הֵן כָּזֹאת תֶּאֱרֶינָה הַדְּבוֹרִים אֶת הַדְּבַשׁ לִוְלָדוֹתֵיהֶן,
וּבֶאֱרוֹתָן תִּשֶׂאנָה פִּרְיוֹן מִפֶּרַח אֱלֵי פֶּרַח,
וְכָכָה יִפְרְחוּ הַפְּרָחִים לְפִרְיוֹנָם-הֵם,
וּלְיָפְיָם תֶּהְגֶינָה אֲהָבִים כָּל צִפֳּרֵי-הַשִּׁיר,
וּלְשֶׁמַע זִמְרָתָן תִּדֹּם פֶּתַע נַעֲרָה,
תַּבִּיט לַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת
עַד יְחוֹנְנֶהָ נַעַר בְּכִנּוֹרוֹ.

Cquote3.svg
– "שיר אדמה", מתוך "ארץ הצהרים"

כל חוויות גילוי העולם, המעוררות השתאות ותחושה דתית, נטועות אצל הלל בנופים הקונקרטיים של חייו, נופי ארץ ישראל. ברבים משירי ההתגלות מצוינים המקום ולעתים גם הזמן: בחמישי לחודש אדר בסבוב כפר סבא, ערב אלול בגן הציבורי בחוף נתניה, במעלה העקרבים, נסיעה בכביש חיפה – תל אביב, נצרת, חדרה, עפולה, טבריה, בלפוריה ועוד. הארץ ונופיה ממלאים את שירתו גם בשמות צמחי הבר הרבים - כרכום, חרדל, פרג, חרצית, ציפורני חתול, סביון, כלנית ואלון.

לא רק נופי הטבע מזינים את ההשתאות, אלא גם נופי החקלאות וזיכרונות הילדות:

Cquote2.svg

מַבְשִׁיל שְׂדֶה תִּירָס. בָּעֶמֶק בַּעֲפַר הַדֶּרֶךְ נוֹתְבִים חִשּׁוּקֵי עֲגָלָה

Cquote3.svg
– "בז", מתוך "דברי"

נופי הארץ הנבנית והולכת, ומתכסה בבתים, כבישים ותשתיות:

Cquote2.svg

הִנֵּה עֲמוּדֵי הַחַשְׁמָל, מֶתַח עֶלְיוֹן!
כַּמָּה פִּיּוּט וּבְדִיחוּת-דַּעַת בְּשׁוּרוֹתָם!
זֶהוּ לִבְלוּב אִילָנוֹת הַבַּרְזֶל –
צְחוֹק-דָּמָה שֶׁל הַצִּיוִילִיזַצְיָה!

Cquote3.svg
– "על מכונית-משא דודג' בכביש חיפה – תל אביב", מתוך "ארץ הצהרים"

ונופי העיר העברית:

Cquote2.svg

נָח הַפִיקוּס בַּמִּרְפֶּסֶת
מְטֻלָּל צִנָּה וָשֶׁקֶט,
- - -
מִרְפֶּסֶת מוּל מִרְפֶּסֶת
חוֹבֶטֶת כַּר וָכֶסֶת,
שְׁטִיחֵי פָּרַס פּוֹרֶסֶת,
זוֹ עִיר שֶׁל מִרְפָּסוֹת!

Cquote3.svg
– "מרפסות", מתוך "ג'ירף בג'ינס כחול"

הקשר העמוק לנופי ארץ ישראל משפיע גם על לשון השיר של הלל. ההתפעמות וההתגלות מעוררות בו שירה בלשון מקראית ואף בביטויים ארכאיים בזיקה כנענית, ומנגד שיריו רוויים בלשון הדיבור של תקופתו ומתובלים בהומור. לעתים מופיעים שני משלבים מקוטבים אלו בסמיכות זה לזה, ביטוי אותנטי לחוויות הלשון והנוף של בן הארץ, דור ראשון שנולד במציאות של העברית המתחדשת אך עודו תלוי בשכבות עומק של לשון קדומים.‏[9] וכדרך שמשלבי הלשון מתערבבים, מתערבבים בשירת הלל גם משלבי המקצב, המשקל והחריזה. אורכי הטורים משתנים, חלוקתם ועריכתם ללא סימטריה והחריזה אקראית ובלתי מחייבת.‏[10] מקצב השירה אינו מוכתב על ידי מבנה מוגדר מראש, אלא התוכן הוא הקובע את המשקל, את אורכי הטורים ואת החריזה המזדמנת - ללמדנו שנאמנותו של המשורר לחוויית העולם שהוא כותב עליה חזקה ממחויבותו למסגרות התרבות של כתיבתו.

ספרות ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים אחדות לאחר צאת ספרו הראשון החל ע. הלל לכתוב גם שירים לילדים. שיריו הראשונים יצאו לאור בסוף שנות ה-50, וקובץ השירים הראשון, "בוקר טוב", יצא לאור בשנת 1961. מאז ועד מותו הוציא ספרים רבים נוספים, שחלקם קבצים מחודשים של שירים שיצאו כבר בקבצים קודמים. בספרי הילדים שלו שיתף פעולה עם כמה מבכירי המאיירים בישראל, בהם רות צרפתי, שמואל כץ, אלונה פרנקל ועוד. גם לאחר מותו מוסיפות הוצאות ספרים להוציא לאור קבצים משיריו בלוויית איורים חדשים.

כמו בשירתו למבוגרים, נסובו רבים משירי הילדים שחיבר סביב הטבע, ובמיוחד סביב בעלי החיים: הבולבול מלווה את מהלך השמש בשמים בשירתו, מזריחה ועד שקיעה ("בולבול למה ככה"), החסידה מכירה בפחד הצפרדעים מפניה ("ישמרני אלוהים"), המרבו מתלונן על כיעורו, ושרשרת שלמה של חיות מתלוננות על גורלן ומבקשות להיות יצור אחר, שנדמה להן שגורלו טוב משלהן ("מזבוב עד פיל"). עוד מככבים בשיריו הפשוש, הצופית, החרגול, היען, הכלבים והחתולים וכן חיות רבות נוספות.

כבר בראשית כתיבתו לילדים יצר הלל את הדמות הבדיונית "דודי שמחה", גיבור ששב והופיע בעלילות רבות בספריו לאורך השנים. סיפורי הדוד שמחה כתובים בחרוזים ומתארים אותו כאדם מבולבל ומוזר מעט, האהוב על אחיינו משום שאינו נוהג ככל המבוגרים, אלא משתטה ומשתובב כילד. הלל תיאר אותו כ"מין דוד שמח שאינו משתבץ בחיים הרגילים, אבל הוא שנותן להם טעם". סיפורי הדוד שמחה זכו למספר עיבודים בתיאטרון.

פרוזה ופזמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד שירה וספרות ילדים, פרסם הלל גם פרוזה אוטוביוגרפית בספר "תכלת וקוצים", ובעיבוד המכוון לילדים של קטעים מתוכו, שפורסם בספר "ענן ביד".

אחדים מהשירים בספריו הולחנו וכך התפרסמו יותר. בנוסף להם כתב פזמונים ושיתף פעולה עם המלחין סשה ארגוב, שהלחין אותם עבור להקת "התרנגולים" ועבור הרכבים נוספים. מרביתם קובצו בספר "ג'ירף בג'ינס כחול". עם שיריו המפורסמים נמנים "יוסי, ילד שלי מוצלח", "ככה סתם", "דוד שמש ואנטנה", "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה", "בולבול, למה ככה?", "לא ידעתי מה" ועוד.

עבודתו כאדריכל נוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה המקצועית שלו שימש הלל מתכנן גנים בעיריית ירושלים, כתב ב"גן ונוף" ואף ערך אותו שנים אחדות, תכנן שכונות מגורים, רחובות וגנים בערים (אשדוד, נצרת עילית, ערד ועוד) ובקיבוצים (דליה, אפיקים, נחל עוז ועוד).

כתיבתו המקצועית התמקדה בפרקטיקה של תכנון גנים והקמתם, וביטאה ניסיון לפתח שפה עיצובית המשתמשת בחומרים מקומיים וזמינים, ואופני פיתוח המאפשרים אחזקה נאותה בתנאי הקרקע, האקלים והמים של ישראל, מתוך שאיפה שכל אלו יביאו במרוצת השנים ליצירת סגנון ישראלי בגינון.‏[11] בשנותיו הראשונות כאדריכל נוף למד רבות מאברהם קרוון, הגנן הראשי של עיריית תל אביב יפו ומי שתכנן את גן העצמאות ואת גן התקווה בתל אביב. אולם מורהו העיקרי, לדבריו, הוא הטבע של ארץ ישראל: "אין לקבוע כללים מראש ואין להיתפש מלכתחילה להגדרות... נלמד מהחורש בארץ. הוא מקסים ביופיו. הוא לא מכיר בכללים של דומיננט ואקצנט. יש בו פה ושם גושים-גושים או קבוצות-קבוצות של עצים".‏[12]

עבודותיו מתאפיינות בקווים חופשיים ללא סימטריה, תבליט משופע וגבנוני, צמחייה השתולה בערבוביה כמו-טבעית, ודומם המשתלב במכלול הגן. העיצוב הפשוט משרה תחושה של מרחב פונקציונלי, המאפשר מגוון שימושים בגן. כפי שכתב במאמריו, כך גם בעבודותיו העדיף שימוש בחומרים מקומיים וזמינים, זולים להקמה וקלים לאחזקה.

הצמחייה, לדידו של הלל, היא בעלת תפקיד מרכזי בעיצוב אופיו של הנוף. הוא הדגיש את העדיפות שיש לתת לצמחייה המקומית, אך הכיר גם בצורך לקבל ולאמץ עצים "מיובאים" על מנת להעשיר את המגוון: "מה זה ארץ-ישראלית? חרוב לא היה בתנ"ך ואקליפטוס הוא עניין של מאה שנה... יש הרבה עצים שאימצנו, כמו שהמדינה אימצה את ההורים שלי ושלך".‏[13]

עם עבודותיו נמנים:

  • פארק צ'ארלס קלור בחוף הים של תל אביב, אשר תוכנן במסגרת "תוכנית מנשייה", שכללה בינוי נרחב באזור התפר בין תל אביב ליפו, והוקם על שטחים שיובשו מהים על ידי שפיכת פסולת בניין מהריסות מנשייה. מבנה הגן: תבליט של גבעות רכות, המהוות חציצה ויזואלית ואקוסטית בין חוף הים לבין הכביש ומכוסות מדשאות ומסלעות כורכר. לאורך קו החוף משתרעת טיילת רחבה, מרוצפת במשטחי גרנולית בדוגמת גלים בצבעי שחור ולבן. הצומח בגן כולל, מלבד המדשאות, מעט עצי אשל ודקלי וושינגטוניה, גושים של שיחי מלוח בשולי המדשאות ומבחר של צמחי חוף במסלעות.
  • גן הפסגה ביפו: הוקם בראשית שנות ה-70 במסגרת פרויקט פיתוח יפו העתיקה. הגן מורכב ממערכת של שבילים מרוצפים אבן המתפתלים במעלה הגבעה ומובילים אל רחבת המצפור שבראשה. בין השבילים חלקות דשא, משוכות שיחים ופינות מסתור אחדות. המדשאה המרכזית משופעת ומשמשת תיאטרון פתוח, ובתחתיתה במה למופעים. בדומה לפארק צ'ארלס קלור, גם כאן מבוססת הצמחייה על מינים שנוסו בהצלחה באזורים הסמוכים לים בתל אביב.
  • שכונת כפיר - מתחם של דיור ציבורי אשר נבנה בסוף שנות ה-70, במסגרת פרויקט "פינוי בינוי" בכפר שלם. השכונה בנויה במבנים של 8-10 בניינים סביב חצרות פנימיות, והגינון בה כולל ערוגות בשולי רחובות מרוצפים וגינה מרכזית בכל חצר פנימית של מבנה.
  • בנאות קדומים תכנן הלל תיאטרון פתוח הבנוי מעל קיר אבן גדול.

על שתיים מעבודותיו זכה בפרס רוקח לאדריכלות: ב-1979 על שכונת כפיר (עם האדריכלים אורה ויעקב יער) וב-1987 על מוזיאון האצ"ל ופארק צ'ארלס קלור (עם האדריכלים אמנון ניב, אמנון שוורץ ודני שוורץ). מעט מתיעוד עבודתו כאדריכל נוף נמסר לארכיון אדריכלות ישראל על ידי משפחתו בשנת 2012.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ע. הלל - כל השירים, הוצ' הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 2013. אחרית דבר - חיים גורי. ציור העטיפה - מיכאל קובנר.
  • ארץ הצהריים, ספרית פועלים, 1950
  • נִשׁרָה, הוצאה עצמית, 1962
  • טרוף טורף, הוצאת עם הספר, 1964
  • הודיה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973
  • דַבְּרִי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980
  • יוסף ואשת פוטיפר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982
  • עד כה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983

שירים וסיפורים לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • למה לובשת הזברה פיג'מה? ספרית פועלים, 1959
  • חוצלארץ! חוצלארץ! ספרית פועלים, 1960
  • כשהדוד שמחה שר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1960
  • בוקר טוב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1961
  • דודי שמחה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1964
  • בולבול, למה ככה? הוצאת מסדה, 1966
  • אותי לראות אף אחד לא יכול, הוצאת מסדה, 1967
  • אני פשוש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1970
  • רים ציפורים ציפורים ציפ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973
  • קול דודי שמחה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976
  • שלום לך, פרת משה רבנו, הוצאת עם עובד, 1977
  • מזבוב ועד פיל, הוצאות הקיבוץ המאוחד וכתר, 1977
  • מעשה בחתולַיִם, הוצאות הקיבוץ המאוחד וכתר, 1977
  • יוסי, ילד שלי מוצלח, הוצאת מסדה, 1978, הוצאת עם עובד, 2010
  • מה קרה לקרוקודיל, הוצאת עם עובד, 1980
  • מה עושים העצים, הוצאת כנרת, 1986
  • מעשה בעופר איילים, הוצאת כנרת, 1989
  • אני פשוש בטח ואולי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987
  • ספר הקשקושירים, הוצאת רות סירקיס, 1988
  • הספר הגדול של ע. הלל, הוצאת עם עובד, 1992

פרוזה ופזמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ירף בג'ינס כחול, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976 - פזמונים וקטעי הומור
  • תכלת וקוצים, ספרית פועלים, 1987 - זכרונות אוטוביוגרפיים
  • ענן ביד, ספרית פועלים, 1989 - קטעי זכרונות לילדים - מבוסס על הספר תכלת וקוצים
  • משלי חולון, ספרית פועלים, 1991

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים

מאמרים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ IBBY, IBBY Honour List (1956-1980), April 1980, p.27.
  2. ^ IBBY, Honour List (1990), 1990, pp.16-17.
  3. ^ צבי לוז, שירת ע. הלל, 1996, עמ' 17–20.
  4. ^ שם, עמ' 18.
  5. ^ שם, עמ' 40.
  6. ^ שם, עמ' 41–43.
  7. ^ כלומר, חוויה דתית-אמונית
  8. ^ ש. שפרה (מראיינת), "משורר על רקע גנים", דבר, 18/5/1973, מצוטט אצל לוז 1996, עמ' 43.
  9. ^ צבי לוז, שירת ע. הלל, 1996, עמ' 55.
  10. ^ שם, עמ' 59.
  11. ^ הלל עומר, "על בעיות הגננות בארץ", גן ונוף כא, י (1966), 402–403.
  12. ^ יצחק גולני, "העץ המתאים למקום הנכון – ראיון עם אדר' הגנים הלל עומר", גן ונוף כז, יא–יב (1972), 617–620.
  13. ^ אסתר זנדברג, "מישהו קורא זגג", העיר, 29 במאי 1987'