מלחמת הבלקן הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת הבלקן הראשונה
Bulgarian army adrinople.jpg

חיילים בולגרים במלחמה על אדירנה
תאריך התחלה: 8 באוקטובר 1912
תאריך סיום: 18 במאי 1913
משך הסכסוך: 31 שבועות ו-6 ימים
מקום: המלחמה נערכה בחבל הבלקן
תוצאה: תבוסת האימפריה העות'מאנית והעברת שטחים ממנה לצד השני לפי הסכם לונדון (1913), עצמאות לאלבניה בלחץ המעצמות.
הצדדים הלוחמים
כוחות
350,000 חיילים 

בולגריה-300,000 חיילים סרביה-220,000 חיילים יוון-115,000 חיילים

מונטנגרו-35,000 חיילים 
אבידות
50,000 הרוגים, 100,000 פצועים, 115,000 שבויים‏[1]  יוון: 2,360 הרוגים ו- 23,502 פצועים
בולגריה: 14,000 הרוגים ו-50,000 פצועים
סרביה: 5,000 הרוגים ו-18,000 פצועים
מונטנגרו: 2,836 הרוגים ו-6,602 פצועים‏[1] 
Balkan belligerants 1914.jpg

מפת הבלקנים בסוף אפריל 1913
מטוס עות'מאני במלחמת הבלקן הראשונה

מלחמת הבלקן הראשונה התנהלה בתקופה שבין 8 באוקטובר 1912 ובין 18 במאי 1913, בין הליגה הבלקנית, שכללה את בולגריה, סרביה, מונטנגרו ויוון ובין האימפריה העות'מאנית. כתוצאה ממלחמת הבלקן הראשונה איבדה האימפריה העות'מאנית כמעט את כל הטריטוריות שלה באירופה, אך הטריטוריות שנכבשו על ידי הליגה הבלקנית שמשו סלע מחלוקת עליו התנפצה הברית וסיבה עיקרית לפתיחת מלחמת הבלקן השנייה.

הרקע הגאופוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבוסת העות'מאנים במלחמה האיטלקית-עות'מאנית שבמהלכה חדרו האיטלקים לטריפוליטניה וכבשו את האיים הדודקאנסיים והתחושה שזאת העת בה ניתן לכבוש טריטוריות עות'מאניות הובילו כמה מארצות חבל הבלקן ליצירת הליגה הבלקנית. הדיפלומטיה של האימפריה הרוסית השקיעה מאמצים רבים לכינון הברית, שתאמה את האינטרסים שלה ויצרה מצב לא רגיל בו צרפת והאימפריה האוסטרו-הונגרית מצאו עצמן בחזית דיפלומטית משותפת כנגד הליגה והאימפריה הרוסית - צרפת, בגלל היותה בת ברית מסורתית של האימפריה העות'מאנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית משום שלא רצתה לראות התחזקות של סרביה.

המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת הבלקן הראשונה התחילה ב-8 באוקטובר כשמונטנגרו הכריזה מלחמה נגד האימפריה העות'מאנית ובנות הברית הנוספות שלחו ב-13 באוקטובר אולטימטום לאימפריה העות'מאנית והכריזו עליה מלחמה ב-17 באוקטובר.

המלחמה נפתחה בו זמנית בכמה זירות: הבולגרים תקפו את הכוחות הטורקים בתראקיה, סרביה ומונטנגרו פעלו בקוסובו, בצפון מקדוניה ובאלבניה והיוונים תקפו בדרום מקדוניה כדי לכבוש את סלוניקי ובאפירוס כדי לכבוש את יואנינה.

היוונים הצליחו לכבוש את סלוניקי ובהמשך נפלו לידי הליגה הבלקנית גם אלבניה, אפירוס, מקדוניה ותראקיה. בולגריה, שייצגה גם את סרביה ואת מונטנגרו, חתמה עם האימפריה העות'מאנית על הסכם הפסקת אש ביום 3 בדצמבר. יוון המשיכה בלחימה במטרה לכבוש את יואנינה, אך בו זמנית השתתפה במגעי השלום שהובילו להסכם לונדון שסיים את מלחמת הבלקן הראשונה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Philip S. Jowett, ‏‏ Armies of the Balkan Wars 1912-1913, עמודים 8-7 באתר גוגל ספרים (באנגלית).