מרקוס פורקיוס קאטו אוטיקנסיס

ערך זה עוסק במרקוס פורקיוס קאטו אוטיקנסיס, פוליטיקאי רומאי מהמאה הראשונה לפנה"ס הידוע כ"קאטו הצעיר". אם התכוונתם לקאטו הזקן, בן המאות השלישית-השנייה לפנה"ס, ראו מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס.

פסל מודרני של קאטו הצעיר

מרקוס פורקיוס קאטו אוטיקנסיס (95 לפנה"ס - 46 לפנה"ס), הידוע יותר בשם קאטו הצעיר (כדי להבדילו מאבי סבו, מארקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס), פוליטיקאי רומי מתקופת הרפובליקה המאוחרת. הוא זכור בהיסטוריה בעיקר כיריבו הפוליטי של יוליוס קיסר וכן בזכות היותו עקשן ובלתי-ניתן להשחתה (incorruptibilis).

תחילת חייו

קאטו הצעיר נולד בשנת 95 לפנה"ס למרקוס פורקיוס קאטו ואשתו ליוויה דרוסה. בגיל צעיר מאוד הוא התייתם מהוריו והועבר לבית אחי אמו, מרקוס ליוויוס דרוזוס, אשר קיבל אפוטרופסות גם על שאר בניה של אחותו. דרוזוס נרצח כאשר קאטו היה בן ארבע שנים בלבד.

כבר בשנים המוקדמות החלה לבלוט אחת מתכונותיו העיקריות של קאטו, והיא עקשנותו. מאוחר יותר הוא החל להיפגש עם סולה, שהיה חבר קרוב של המשפחה, ולדון עמו בנושאים שונים.

כאשר הוא קיבל את ירושתו, יצא קאטו ללמוד פילוסופיה ומדע המדינה. הוא הפך חסיד של הפילוסופיה הסטואית והחל לנהוג לפי כלליה, ובראש ובראשונה באורח חיים צנוע, כמו של אבי-סבו קאטו הזקן. הוא מיעט באכילה ובשתייה וחישל את גופו לעמוד בפני קור וגשם. באותה תקופה גם נשא את אשתו הראשונה, אטיליה.

תחילת הקריירה הציבורית

בשנת 67 לפנה"ס נשלח קאטו, שהיה טריבון צבאי, למקדוניה לפקד על לגיון. עם פקודיו נהג ביד קשה ובמשמעת ברזל, אך גם היה הוגן וחי באותם תנאים כמוהם, ולכן היה אהוב על חייליו.

בשנת 65 לפנה"ס חזר קאטו לרומא משליחותו המקדונית דרך אזור המזרח התיכון. עם שובו נבחר לכהונת קוואיסטור ולמד בדקדקנות את החוקים הנוגעים למשרה, ובמיוחד את דיני המסים. עם היכנסו לתפקיד תבע לדין את קודמיו באשמת שימוש לא נאות בכספים ומרמה.

בנוסף לכך היה קאטו חבר בסנאט, ובתפקידו זה לא נעדר מאף ישיבה וגינה בפומבי את אלה אשר נעדרו בקביעות. מיומו הראשון בסנאט הצטרף לסיעת האופטימטים השמרנית.

קשר קאטילינה

בשנת 63 לפנה"ס קאטו נבחר להיות טריבון הפלבס ובתפקידו זה עשה רבות, יחד עם קיקרו, שהיה אז אחד הקונסולים, לגילוי ודיכוי קשר קאטילינה, שנקשר באותה השנה. אציל רומי, לוקיוס סרגיוס קאטילינה שמו, תכנן לעשות הפיכה ולהמליך עצמו למלך. קיקרו וקאטו הנהיגו את חקירת הקשר ודרשו לדון את כל המעורבים למיתה, בניגוד לדעתו של יוליוס קיסר, אשר טען דווקא לעונש של גלות. הקולות בסנאט התחלקו לפי מאפיין סיעתי: רוב האופטימטים הצביעו בעד עונש מוות, ורוב הפופולרים הצביעו בעד גלות. מאותו יום התחילה יריבותם של קאטו וקיסר, אשר רק התחזקה כאשר הסתבר שקיסר ניהל רומן עם אשתו של קאטו, אטיליה. קאטו מיהר להתגרש ממנה ונשא לאישה את מרקיה פיליפה.

קאטו נגד קיסר

אחרי השערורייה סביב קיסר ואשתו, קאטו הפנה את כל מרצו לסיכול תוכניותיהם של קיסר וחבריו לטריאומווירט הראשון, פומפיוס וקראסוס. כך, למשל, הוא הכריח את קיסר ופומפיוס לבחור בין קבלת טריומף לבין התמודדות על משרת הקונסול, על ידי כך שהתנגד בתוקף לדחיית בחירות הקונסולים.

כאשר קיסר היה קונסול בשנת 60 לפנה"ס, קאטו התנגד בתוקף לכל הצעותיו, עד כדי כך שקיסר הורה לאסור אותו. ברם, אפילו זה לא מנע ממנו להתנגד לקיסר בחריפות ולנסות ולמנוע את מינויו למושל איליריה וגאליה קיסאלפינה.

מושל

חברי הטריאומווירט החליטו בשלב כלשהו, שעל מנת שקאטו לא יסכל את תוכניותיהם, יש לסלקו מרומא. התירוץ שהם מצאו לכך היה מינויו למושל קפריסין בשנת 58 לפנה"ס. קאטו אמנם הבין שמתכוונים לסלק אותו מהבמה המרכזית, אך ההצעה הייתה טובה מדי בשביל לסרב.

בקפריסין הראה קאטו את אופיו הסטואי. אף על פי שהפרובינקיה הייתה עשירה ואפשרה אפשרויות רבות להתעשרות על חשבון התושבים, קאטו - בניגוד לפרקטיקה המקובלת אז - לא לקח לעצמו פרוטה וניהל ספרי חשבונות קפדניים ביותר. מעבר לזאת, כמושל הוא חשב על כל בעיה אפשרית מראש וניסה להתכונן מולה. ברם, באופן אירוני הוא לא הצליח למנוע את אובדנם של ספרי החשבונות שלו: אחד מהם נשרף, והשני, שנשלח לרומא, נטרף עם הספינה. רק שמו הטוב של קאטו מנע את האשמתו בשחיתות.

קאטו ומלחמת האזרחים

לאחר שובו לרומא, קאטו נבחר שוב לתפקיד פראיטור בשנת 54 לפנה"ס. בשנה שלאחר-מכן הטריאומוויראט התפרק לאחר תבוסתו של קראסוס בקרב חרן וכתוצאה מזה מותו בניסיון הפלישה לפרתיה. קאטו וסיעתו ניסו בתקופה זו להחזיר את קיסר מגאליה לרומא ולנתקו מצבאותיו; בו-בזמן קאטו איחד כוחות עם פומפיוס.

בשנת 49 לפנה"ס פרצה ברומא מלחמת אזרחים. קיסר נכנס עם צבאו לאיטליה עצמה והאופטימטים בראשות פומפיוס וקאטו נמלטו ליוון. לאחר שהובסו על ידי קיסר בקרב פארסאלוס בשנה שלאחר מכן ולאחר שפומפיוס נרצח במצרים, קאטו סירב להודות בהפסדו ונמלט לפרובינקיה אפריקה, שם הוא ניהל את מאבקו בקיסר ממבצר אוטיקה - ועל כן הוא נקרא קאטו אוטיקנסיס.

בשנת 46 לפנה"ס קיסר הביס את צבאו של קאטו בקרב תאפסוס, וקאטו, אשר לא רצה לסבול את מרותו של קיסר, התאבד.

לקריאה נוספת

• גאיוס סאלוסטיוס קריספוס, "קטילינה יוגורתא קטעים מדברי הימים", הוצ מוסד ביאליק, תשכ"ח ע"ע 67-9
• פלוטרכוס "חיי אישים", פורקיוס קאטו הצעיר, ירושלים מוסד ביאליק ,1986 ע"ע 418-279.
• י. שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, הוצאת מגנס ירושלים , תשס"א , ע"ע 426,574-573,537-539.
• נ. שפיגל, "קיקרו", הוצאת הסתדרות הסטודנטים של אוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"א, ע"ע

51-45, 187, 204, 220, 221.

• צבי יעבץ "כישלון קשר קטילינה" בתוך אז ועתה הוצאת דביר,ת"א 2002 ,כרך א' ע"ע 153-143.
• תאודור מומזן, דברי הימים רומא, הוצאת א.י.שטיבל, תל אביב, תרצה, ע"ע 72-52.
• D. S. Levene, "Sallust's Catiline and Cato the Censor", CQ, 50.1 (2000),

PP .170-191

• K. H. Waters, "Cicero Sallust and Catiline", Historia, 1970, 19, PP 196-216.
• 1974; Paperback ed. 1995.,S. Gruen, The Last Generation of the Roman Republic