משה בן זאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה בן זאב

משה בן זאב (1911-1995) היה משפטן ושופט מחוזי, שכיהן כיועץ המשפטי לממשלה בין השנים 1963 - 1968.

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן זאב נולד בלוניניץ למשפחת בודנקין, ולמד משפטים בוילנה. הוא היה חבר בתנועות השומר הצעיר והחלוץ הצעיר[1] ועם תום לימודיו בשנת 1935 עלה לארץ ישראל. בשנת 1938 הוא קיבל תעודת עורך דין זר ובשנת 1940 קיבל רישיון קבוע והחל לעבוד כעורך דין בחיפה. במקביל לעבודתו הוא היה פעיל באגודת עורכי הדין היהודיים בחיפה‏[2]. במלחמת העצמאות שירת בדרגת רב סרן כתובע צבאי ולאחר מכן כשופט צבאי. לאחר המלחמה המשיך לעבוד כעורך דין במשרד משותף עם זלמן יהודאי. במקביל לעבודתו הוא היה פעיל ציבור ובין השאר כיהן בוועד תיאטרון חיפה ויו"ר ועדת הבחירות בחיפה‏[3]. בנובמבר 1956 הוא נפצע קל בתאונת דרכים[4]. באפריל 1958 מונה לשופט בית המשפט המחוזי חיפה‏[5], בה שמע בעיקר תביעות נזיקין, אך גם משפטים פליליים‏[6]. בין השאר ישב בהרכב שדן את עליזה פאנו למאסר עולם על רצח פולה אליעז. בשנת 1963 מונה ליועץ משפטי לממשלה ולצורך כך לקח חופשה מתפקידו כשופט ללא שהתפטר, על מנת שיוכל לשוב לכהונתו כשופט במקרה שיעזוב את משרת היועץ המשפטי.

יועץ משפטי לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה התמודד עם מספר פרשיות. ב-1964 שלח לו דוד בן-גוריון את כל הידוע לו לגבי "העסק הביש" (פרשת לבון), בתקווה שבן זאב יחליט להקים ועדת חקירה משפטית שתחקור את האירועים ותצביע על פנחס לבון כעל האחראי ל"פרשה", ולא על בנימין גיבלי ואמ"ן. בן-גוריון ביקש לבחון, אם "ועדת השבעה" חקרה את הפרשה כראוי ולא הייתה מוטה פוליטית. בן זאב המליץ על הקמת ועדת חקירה, אבל כזו שתבחן את "העסק הביש" עצמו ולא את פעילות "ועדת השבעה". לוי אשכול, שהחליף את בן-גוריון בראשות הממשלה, דחה את ההמלצה‏‏‏[7].

פרשה אחרת שעסק בה במהלך כהונתו הייתה שחיתות כביכול בה היה מעורב השופט אליעזר מלחי; השעייתו של הלה ומשפטו. בן זאב דרש בשם הממשלה (ומשרד המשפטים) לאסור על העלאת המחזה "זעקת השתיקה" שכתב יגאל לב, בטענה כי עלילת המחזה עוברת על הסוביודיצה. הוא ייצג את הממשלה מול בית הדין הגבוה לצדק בין היתר לגבי ניסיונה לאסור על איסר הראל לפרסם את ספרו "הבית ברחוב גריבלדי"; ועתירה שהגישה תנועת אל ארד.

לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפרש ממשרת היועץ המשפטי לממשלה, פתח משרד עורכי דין פרטי עם אריה קמר. ב-1980 עמד בראש ועדת בן זאב, שחקרה מקרים של התנכלויות לעובדי מדינה שחשפו שחיתות במקום עבודתם. עמד גם בראש ועדת חקירה לאסון טביעת ה"מצדה".

כן הביע בן זאב את דעתו בנושאים שונים שעמדו על הפרק. לאחר התאבדותו של השר אברהם עופר הביע תמיכה בעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק שסגר את התיק ולא נענה לבקשת משפחת השר למיצוי החקירה כדי שתוכח חפותו של עופר. בן זאב טען ש"זכותו של השר המנוח היא, כי הקריאה האחרונה שתהדהד באוזנינו תהיה קריאתו הוא, שהוא חף מפשע"‏[8]. לאחר טבח סברה ושתילה מתח ביקורת נוקבת על היועץ המשפטי לממשלה דאז, יצחק זמיר על שבישיבת הממשלה שדנה בהכנסת הפלנגות למחנות הפליטים לא התריע כנגד הבעייתיות בכך, למרות אזהרות הרמטכ"ל רפאל איתן והשר דוד לוי מפני תאוות נקם של הפלנגות ‏‏‏[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוס כרמל, לקסיקון הפוליטיקה הישראלית, הוצאת דביר, 2001, עמוד 155
  2. ^ חיפה - הועד של אגודת עורכי הדין היהודיים, דבר, 23 ביוני 1946
  3. ^ עירית חיפה מתנגדת להרכב, דבר, 30 בנובמבר 1954
  4. ^ עשרה נפצעו בתאונות דרכים, דבר, 23 בנובמבר 1956
  5. ^ מונו שמונה שופטים חדשים, מעריב, 14 באפריל 1958
  6. ^ השופט בן זאב מחיפה מונה יועץ משפטי לממשלה, דבר, 4 בפברואר 1963
  7. ^ ‏אורי טננבוים, "הקצין הבכיר" לקח את הסוד אל הקבר, וואלה, 22 באוגוסט 2008‏
  8. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, ידיעות אחרונות, 1981, עמוד 317
  9. ^ ‏יוסי דר, צדק של פלנגות


דגל ישראל
היועצים המשפטיים לממשלה

יעקב שמשון שפירא | חיים כהן | גדעון האוזנר | משה בן זאב | מאיר שמגר | אהרן ברק | יצחק זמיר | יוסף חריש | מיכאל בן יאיר | רוני בר-און | אליקים רובינשטיין | מני מזוז | יהודה וינשטיין